תמונות

https://plus.google.com/photos/100369405133223376359/albums/5780238071015607425?authkey=CKSLgau9uZzGKw

הטיסה הביתה

הגיע נהג המונית ולקח אותנו לשדה התעופה. הוא יהודי עם לב חם אבל לא היה מעולם ביראל כי הוא מפחד. הגענו מהר לשדה, עשינו צ'ק אין זריז, קיבלנו הסבר שהמזוודות תגענה ישר לת"א (יש לנו קונקשן ברומא) ויאללה ביקורת דרכונים ולהמתנה. הסתובבנו בכל החנויות, שתינו קפה, תה וגם מרק ועלינו למטוס בזמן. במטוס מערכת בידור אישית ששימחה את כולם. יש לנו שעה ברומא אז שמחנו כשהקברניט אמר שהטיסה היום תתקצר בשעהותיקח 7:35 שעות במקום 8:45. למרות הבדיקות החוזרות ונשנות עם סוכנת הנסיעות, שאמרה ששעה זה מספיק, לא היינו ממש רגועים ותוספת זמן ברומא נראתה לנו דבר מבורך.
אלא שלא המראנו בזמן. הסברים ארוכים על "תקלה שלא נפתרה, שאפשר לטוס גם ככה אבל עכשיו הטכנאי צריך להשלים את הניירת. נעשה כל מאמץ שתגיעו לטיסות ההמשך שלכם".
רהמראנו באיחור של שעה ורבע, השירות היה מעולה, כולם חגגו על הסרטים, כולל הצעירה שראתה ערוץ דיסני במקום לישון. כשנחתנו ברומא באיחור של רבע שעה מן התכנון המקורה אמר בקפטן שהוא מודה לנו על שטסנו איתם ומקוה שלמרות האיחור אנחנו לא severely inconvenienced. גם אנחנו קיוינו. ביציאה מן השרוול חיכתה נציגה של השדה, על עקבים גבוהים ובידה שלט "תל אביב". כשהתכנסו כל נוסעי ת"א (10 במספר) רצנו אחריה בכל השדה עד לשער של הטיסה לת"א, כאשר בדרך אנו עולים על רכבת קצרה (היינו צריכים לעבור טרמינל), בדיקת ביטחון וכמה גרמי מדריגות. הגברת רצה מהר על העקבים הגבוהים והדקים שלה. כבוד! הגענו לגייט לת"א כאשר אחרוני האנשים עוד עשו בוארדינג ונחתנו קצרי נשימה בכסאותינו במטוס. נמל התעופה פיומצ'ינו ב 60 שניות. מטוס שהוא כמו אוטובוס מעופף - צפוף, ללא כל תוכנית בידור או מוסיקה או טלויזיה כלשהי, שעה וחצי עד שקיבלנו כוס מיים (שהיינו זקוקים לה ביותר) אולם ובסופן של 3 שעות נחתנו בבן גוריון. המזוודות שלנו יצאו מייד (הופתעתי שבכלל הגיעו) אבל הבוסטר של הגר ומזרוני הקמפינג לא הגיעו. חיכינו בתור הארוך ל lost & found, מילאנו טופס, יצאנו החוצה אל סבתא מיכל שהתגעגעה אלינו מאוד ונסענו הביתה בשתי מוניות. הפריטים החסרים הגיעו למחרת בצהריים במונית ובא לציון גואל.

מ white mountains לניו יורק

ננזפנו שאנחנו כבר בארץ אבל כולם בטוחים שאנחנו עוד ב white mountains. אמנם באיחור, אך נשלים את הטיול. התחלנו להדרים לכוון ניו יורק כאשר הכוונה היא לעבור בדרך בפארק השעשועים six flags אשר ב queensbury.
הזמנו שני לילות בקמפ סמוך בשם . ledgeview
קמפ ירוק ונעים, בריכה גדולה ביותר, חדר משחקים גדול יפה והסייט שלנו צמוד למקלחות. הוריי. המון אנשים שגרים שם באופן קבוע או לפחות לזמן ארוך - להרבה טריילים יש מרפסות, דקים, עציצים וגינות.
בילינו יום שלם בפארק השעשועים - שחלקו בעל מתקנים רטובים כמגלשות מיים ובריכות גלים. יובל העיז ללכת למגלשת , המיים האנכית - אתה עומד בתוך קפסולה בראש מגדל, ספירה לאחור והופ נפתחת הרצפה ואתה נופל למטה בתוך מגלשה שמתחילה אנכית ומתעקלת עד שלבסוף היא מאוזנת ואתה נעצר בספלאש גדול.
הגר אני עשינו את המתקנים הפחות מפחידים, הגר ואבא/אחים עשו את הבינוניים והגדולים עשו את המפחידים באמת.
יום ארוך ומעייף שבסופו חזרנו אל הקמפ המוריק והשקט שלנו.
לאחר שני ליות בקמפ זה המשכנו דרומה כאשר התוכנית היא להגיע לקמפ מצפון ל NYC ולמחרת לבלות את היום בקניות אחרונות באאוטלט הקרוב. הגענו יחסית מוקדם, שעינו להצעתה המוצלחת של נועה ונסענו לאאוטלט כבר באותו יום. וטוב שכך. עיר שלמה שכולה חנויות מוזלות יותר או פחות. הגענו ב 14:30 ויצאנו עם סגירה ב 21:00. הילדים מרוצים קיבלו ג'ינסים ובגדי ספורט. הגר חגגה בחנות הצעצועים עם הכסף שעוד נשאר לה. אני פקדתי את החנות של פרדה רק כדי לראות מה מוכרים שם ובלי קשר למחיר זה פשוט לא הטעם שלי.. איזה כיף. דני טבע את המשפט: אאוטלט - נשים מחייכות, גברים מפהקים.
למחרת התפנה לנו יום וטוב שכך - אריזות, אריזות, אריזות (נסו אתם לארוז 2 מחבטי טניס באופן שירצה את בעליהם הדואג) ונסענו לטייל בגשר שעל ההדסון - גשר מיוחד להולכי רגל החוצה את הנהר במקום די רחב (סך כל הטיול כ 2.5 מייל). בערב נתקפנו דאגה כי המפתחות של האוטו לא נמצאו. חיפוש מקיף וארוך העלה גרביים אבודים ועוד מציאות אבל לא את המפתחות. מחר טסים ואין זמן לפנות לחברה שישלחו צרור חדש. אוי! בסופו של דבר נמצאו בשקית הזבל.
למחרת קמנו, ניקינו את הקרוואן ושמנו פעמינו לכוון ניו יורק. התברברות מסוימת של ה GPS הביאה אותנו להסתובבות של חצי שעה ב Yonkers , לנסיעה בכביש שמשאיות לא אמורות לנסוע בו והחזרה של הקרוואן לפני הזמן - מותשים ועצבניים. צעדנו לפיצה הקרובה (והטעימה) והזמנו מונית לשדה.
תחנת ההשכרה בניו יורק הרבה פחות נעימה מן התחנה בדנבר - צפופה וקטנה, אפילו כדי להכנס לחניה היה צורך ברברס לתוך הכביש הראשי, מה שהצריך עצירת התנועה.

השלמות - white mountains

מקוה שהאינטרנט פה יאפשר...

יום על הנהר

למודי ניסיון מהלווייתנים ותהפוכות מזג האוויר הזמנו כבר אתמול רפטינג לגדולים וקייק על מיים רגועים לקטנים (קטנות). התייצבנו בבקר ב raftnh  בעיירה Gorham. הגדולים קיבלו מצב רוח טוב כשראו את כל הסירות וזה קצת ירד להם כשהבינו שהילדים הקטנים (קטנים מהגר) והסבתות (בגיל של הסבתות שלנו) גם יוצאות לאותו טיול רפטינג.

לאחר שהם יצאו הגר ואני קיבלנו חגורות הצלה והסבר קצר על המסלול שלנו וניל בעל המקום לקח אותנו באוטו לנהר. הקייק שלנו היה קשור מאחור על עגלה.

רק שתינו, ירדנו לנהר השקט והיפה, נסחפנו קצת וחתרנו קצת. עשינו הפסקת אוכל על אחת הגדות והמשכנו לנו לאיטנו. לאחר שעתיים הגענו למקום שקבענו עם ניל שיאסוף אותנו. הקדמנו להגיע אז ישבנו והסתכלנו על העננים ומצאנו כל מיני צורות. ניל הגיע בדיוק בזמן והחזיר אותנו למשרד (שם חנה הקרוואן שלנו). ידענו שהגדולים יחזרו רק עוד כמה שעות אז הכנו ארוחת צהריים, נחנו וטיילנו ב main street Gorham שאין בו הרבה למעט מקומות של המבורגר ופיצה וגם גלידה וטיולי מוסים. אז הזמנו טיול מוסים למחר לכל המשפחה וחזרנו לנו לאיטנו לקרוואן. עצרנו בבורגר קינג לקנות שתיה ועמדנו נפעמות אל מול מכונת השתיה ממוחשבת. מסך מגע בו אתה בוחר מה אתה רוצה לשתות. בחרתי דיאט קולה. עם קפאין או בלי? בלי. או אז מופיע מסך עם 6 אופציות: דיאט קולה עם ליים, דיאט קולה עם דובדבן, דיאט קולה עם תפוז... השפע, השפע, עלה להם לראש. בטעות הזמנתי כוס בינונית ולא קטנה (כבר מזמן לא אכלתי במקומות כאלה בארה"ב – לרוב בישלנו מה שקנינו בסופר) וקיבלתי דלי. גם זה חלק מהעניין של איבוד הפרופורציה – אנשים ענקיים שאוכלים מנות ענקיות ושותים משקאות ענקיים ונוסעים במכוניות ענקיות.

הגדולים חזרו מרוצים אם כי אין להשוות לרפטינג שעשו בקנדה. חזרנו לקמפ החביב שלנו ב twin mountain.

מחפשים מוסים

למחרת נתנו לילדים להנות באיזי בבריכת הקמפ בעוד אנו עושים עבודות במחנה: כביסה, נקיון ובישול. אחר הצהריים נסענו לגורהם לטיול המוסים – סיור מאורגן באוטובוס שבו רואים את החיה הבלתי קיימת Moose. היה זה יום שלישי, יום שבו יש קונצרט בפארק במשך כל הקיץ. הקדמנו וטוב שכך, כי יחסית לגורהם היה קשה למצוא חניה ועם אוטובוס באורך 10 מטר גם קשה לתמרן. שמענו קצת קונצרט, ראינו עוד המון אנשים ענקיים יושבים על כסאות בקונצרט ויצאנו לטיול המוסים. הנהג היה כמו מסרט: זקן ואמריקאי וגם צייד צבאים. אמרנו לו שאנחנו לא מאמינים שיש מוסים בארה"ב, שיש רק יחסי ציבור ושווק אבל אין באמת מוצר ועוד דברים שגרמו לו לקחת את האתגר ברצינות. הוא גם התרגש שבאנו מישראל עד גורהם רק כדי לראות מוסים והבטיח להתאמץ. הרבה סיפורים היה בדרך, על כמה מוסים יש פה, על כמה תאונות יש פה עם מוסים, שלא סתם יש הרבה שלטים  brake for a moose, אבל דיבורים כמו חול ואין מוס לאכול. דני כבר אמר שמוס היא חיה שחיה על שלטים בכביש ובדיוק אז חצו לפנינו מוסה וגור. וביער ראינו עוד אחד שהנהג טען שהוא זכר. כולם גדולים ויפים. המשכנו בטיול עוד כמה שעות אבל לא נצפו מוסים נוספים. הגר חרפה יפה באוטובוס ואח"כ עד לקמפ (כ-40דקות) נהגתי ממש בזהירות כי אולי איזה מוס יחצה את הכביש בדיוק לפני הקרוואן שלנו. לסיכום: ראינו מוס אך היה מאכזב.

Lost river

טוב שנתנו לילדים ללכת לבריכה אתמול כי בלילה ירד גשם שוטף. יובל התעשת מהר וזינק החוצה להציל את המגבות שתלינו לייבוש אבל זה לחלוטין לא היה יום לבריכה. נסענו לטייל ב lost river – סדק בין הרים שבו זורם הנהר. מדי פעם הוא זורם מתחת לסלעים ולכן נקרא lost river. יש שם גם המון מערות יפות שהילדים זוחלים בהם בשמחה רבה. לא היה מקום בחניה לקרוואן שלנו אז חנינו בחניה של העובדים שהייתה ריקה  (מעשה ישראלי) אבל הלכנו לקבל אישור מהמנהלת (מעשה אמריקאי) – שניתן לא כל כך בקלות יש לציין. באופן כללי בחוף המזרחי אין חניה לקרוואנים וזה די מרגיז. בחוף המערבי לא נתקלנו בבעיות כאלה -  בכל שמורה או עצירה ובכל סופר היו מקומות מיוחדים לקרוואנים ואוטובוסים. המשכנו לטייל אולם בכל המקומות שרצינו לעצור בהם לא היתה חניה – בעיקר לא ליד שבילי ההליכה. כך יצא שראינו את רוב השמורה מן האוטו – יפים ההרים הלבנים. לא הצלחנו להדליק מדורה כי העצים נרטבו מהלילה שעבר וכך ויתרנו על קינוח תפו"א כפי שהגר מכנה זאת.

White mountains - יום ראשון

כאמור, הגענו למחנה במוצאי שבת והנה אנחנו בניו-המפשייר. בדרך עברנו הרבה עיירות עם שמות מאירופה - Rome, Paris,Berlin ומצד שני שמות "דתיים" כמו Bethel או Betlehem. בהזדמנות נברר קצת יותר פרטים (או שלא).
בניגוד לקמפ באקדיה, שם התברכנו בתחבורה ציבורית, כאן חייבים להתנייד עם הרכב, כלומר כל בוקר צריך לסדר מיטות ולאבטח ציוד (כמו שיובל אמר: "צוות, לסגור דלתות"). זה קצת תיק, אבל כך היה רוב הטיול שלנו לפני ארבע שנים אז זה לא כל כך נורא אחרי שמתרגלים.
את היום הראשון החלטנו להקדיש לטיולים בטבע באזור שנקרא פרנקוניה נוץ' -    Franconia Notch state park. אזור מעניין מבחינה גאולוגית ומרהיב בשפע היערות והמים שבו (למי שפחות מתעניין בגאולוגיה). כזכור, משפחתנו הגרעינית אינה ממטיבי הלכת אבל בכל זאת הצלחנו ללכת כמה מיילים בשני אתרים שונים: The Basin וFlume Gorge. שניהם משופעים במים זורמים אשדים ומפלים.



אחרי שהלכנו, טיפסנו, ירדנו ואף הזענו, חזרנו אל המחנה, הגענו אחרי חמש והופה לעבודות במאהל - כביסות ונקיונות. אחרי שיובל ואני שמנו כביסה והבנות ניקו את הקראוון, הלכו הילדים לבריכה ונאלצו לקפוא שם עד שהמגבות יחזרו מהכביסה. הגר צהלה ושמחה והכריזה שלא קר לה בכלל בעוד יובל ונועה רועדים מקור ושואלים שוב: "עוד כמה זמן יש למייבש?". לקראת סיום עבודת המייבש, עברו כולם למקלחת וקיבלו מגבות נקיות וחמות לשביעות רצון הכל.
מחר יוצאים לראפטינג ובודאי נספר על כך בהמשך.

לגבי תמונות - האינטרנט די חלוד - עובד מאוד לאט ועם הרבה ניתוקים ולכן קשה מאוד להעלות תמונות. כנראה שרוב התמונות יועלו כשנחזור. 

נסיעה מאקדיה ל white mountains

יום נסיעה ארוך לפנינו - 5 שעות על הכביש, לא כולל עצירת תדלוק ו/או סופר ו/או צהריים.
התחלנו בנסיעה איטית ובגשם והמשכנו בנסיעה איטית ובגשם. באיטיות הגענו לוולמרט שהסתתר בערפל והצטיידנו להמשך הטיול. פעם ראשונה שאנו רואים וולמרט גדול כמו שאנו מכירים מן החוף המערבי.- באופן כללי הכל יותר קטן בחוף המזרחי וזה כולל את הפארקים, החניות והסופרים. וגם יותר צפוף. הרבה יותר צפוף.
יצאנו מוולמרט הצהריים ישר לתוך פקק ענק, אולם ככל שהתקדמנו מערבה לכוון ניו המפשייר המצב השתפר. ב 16:00 גילינו שאנו רעבים ועצרנו בעיירה בשם farmington  שם אכלנו בבית הפיצה. פיצרייה בעירה על אם הדרך כמו שאתם מתארים לעצמכם עם פיצה מ-צ-ו-י-נ-ת. הגענו לקמפ בניו המפשייר ב 19:15 בדיוק כאשר פסק הגשם. יש לנו סייט ממש קרוב לבריכה ולמקלחות והשמחה רבה.
הילדים ישר רצו לשחק בפארק, דני הדליק מדורה וכך כתבה הגר:

היום הגר נועה ויובל הלכו לפארק בקמפ. נועה והגר שיחקו בפריזבי והתנדנדו בנדנדה. יובל והגר שיחקו מעט בפריזבי כידררו וניסו לקלוע לסל. אחר כך חזרנו לקרוואן. עכשיו אנחנו עושים מדורה ומבשלים בה: בטטה ותפוח אדמה

בתאבון לכולם! 

יום אחרון באקדיה

קמנו בבק שמחים ועליזים עם תוכנית מסודרת: בבקר נשכור קייק בקמפ ונפליג להנאתינו ובצהריים ניקח את האוטובס לעיר לקראת הפלגת הלוייתנים ב 16:00. נו טוב. הלכנו למשרד הקמפ לשכור קייק ואופניים. אמרו לנו שלפני הצתהריים לא משכירים. חזרנו בצהריים - השכירו לנו רק אופניים. לא משכירים היום קייקים כי הים choppy ואולי אפילו יהיה storming מאוחר יותר. בינתיים הים נראה פלטה. הילדים נשעו על אופניים בקמפ, הדוד שהשכיר להם תפס אותם בלי קסדה והכריח אותם לחבוש אותה ובינתיים הים עדיין פלטה אבל ערפל מאין כמוהו. מרחנו את הזמן עד שיגיע האוטובוס, נסענו לעיר ושם התברר שביטלו את ההפלגה בגלל מצב הים. נו טוב, חסכנו 211$ וכנראה גם בחילה. כל מה שרצינו לעשות בעיר בוטל או שזה לא היה הזמן המתאים או מזג האויר המתאים. הסתובבנו עוד בעיר, אכלנו black berry pie שזה המאכל הלאומי השני של מיין אחרי לובסטר וחזרנו לקמפ די מבואסים. כל הלילה ירד גשם ושמחנו שאנחנו עוזבים ל white mountains.
עד כה ראינו 2 סנאים בלבד מכל ה wild life שיש לחוף המזרחי להציעץ

מטיילים בטבע

טיול ברגל

אשקרה הלכנו ברגל!

נסענו באוטובוס מהקמפ לעיר, קנינו כרטיסים להפלגת whale watch למחר ויצאנו באוטובוס נוסף ל sand beach. משם יוצא מסלול הליכה יפה ולא ארוך מדי על גבי הצוקים שמעל החוף .

הגר אמרה בהחלטיות " טיולים בטבע זה כיף" אחרי אמירה נחרצת אחרת: "אני שונאת טבע, הכי כיף זה חנויות". בכל מקרה היה טבע יפה, ראינו חופים ויער וגם צוקים ושחפים והצלחנו לעשות פעילות שלא עולה 200$.

חזרנו באוטובוס לקמפ, לא לפני שהאוטובוס התמלא ולא נתנו לנו לעלות עליו. אמרו לנו לחכות חצי שעה לאוטובוס הבא אבל בסוף הסדרן התעשת, ספר את המחכים, הבין שלא ניכנס גם לאוטובוס הבא והוציא אוטובוס מיוחד שלא כחלק מלוח הזמנים הרשמי (מעשה לא אמריקאי בעליל).

קנינו לובסטר ותירסים בקמפ וישבנו לאכול תחת קרוונינו, עצינו והמוני יתושינו. כולנו עקוצים ביותר – להגר מצח מעוטר בעשרות נקודות ורודות וליובל גב שכולו גולות.

הלובסטר היה טעים לאפרת ולשאר לא, התירסים היו טעימים לכולם ובשעה 20:45 יצאו הילדים לפעילות מאורגנת בקמפ: flashlight candy hunt. כל ילדי המחנה מגיעים עם פנסים ושקיות ניילון, צועדים אחרי האחראית למדשאה הקרובה שפוזרו עליה מבעוד מועד סוכריות.

האחראית סידרה את הילדים עפ"י גובה, הנמוכים חיפשו (ומצאו) קודם והשמחה רבה.כל ילד חזר עם 10-15 סוכריות מסוגים שונים. ממש א"ש לילה.

בפנקייק באוטובוס בטרולי ובמדורה - מאת הגר ואפרת

היום לארוחת בוקר אכלנו פנקייק ב2 פנקייקים היה אוכמניות על האחרים שמנו מייפל ושתינו גם מיץ תפוזים. היה נורא נורא טעים. (חבל שזה לקח כל כך הרבה זמן) . עד כאן שידורה של כתבתנו הגר.

אכן, בימי רביעי יש ארוחת בקר פנקייק בקמפ. באמצע הדשא עמדת טיגון והגשה. ארוחת מבוגרים: 2 פנקייקים, 2 נקניקיות, מיץ תפוזים וכוס קפה. ארוחת ילדים: פנקייק, נקניקיה ומיץ תפוזים.

לקחנו שתי ארוחות מבוגרים לכל המשפחה אחרי שנגמר לנו התיאבון מריח הנקניקיות על הבקר ומהטוסיקים של רוב האנשים שעומדים בתור (ראו תמונה של דני). למי שלא רואה את התמונה – אנשים גדולים.

ויתרנו על הנקניקיות ועמדנו בתור לדודה שמכינה פנקייקים. רוב העובדים והעובדות פה בקמפ נראים אחרי גיל פרישה ופתאום נזכרתי שגם בטיול הקודם התרשמתי כך.

עשינו וי על פנקייקים בבוקר, חיזקנו את דעתנו על הבחירות הקולינריות של האמריקאים ויצאנו לבקר נוסף של כביסות וסידורים – סוף סוף מספיק זמן בקמפ אחד כדי לכבס מצעים ומגבות. דני, יובל ונועה צעדו לחנות הקמפ וחזרו עם עצים למדורה.

בצהריים לקחנו את האוטובוס לעיר הקרובה bar harbor. יש כאן רשת של אוטובוסים בחינם העוברים בכל חצי האי כיון שכמות התיירים גדולה ואין מספיק חניה לכולם. טיילנו בעירה החביבה ולקחנו סיור מאורגן בטרולי להר קדילק – ההר הגבוה ביותר על החוף המזרחי. האוטובוסים לא מגיעים לשם וגם לקרוואן אסור לעלות. הנוף יפהפה, המון מפרצים ויערות וסלעים.

עוד קצת הסתובבות ובתור לאוטובוס חזרה לקמפ.

בערב בקמפ מוכרים לובסטרים מאודים וגם תירס לארוחת ערב אך אנו הצטיידנו כבר אתמול בשרימפס וסלמון וגם בתפו"א עטופים באלומיניום (כך רוכשים אותם) ובמרשמלו ושיפודים למדורה של הערב.

דני הדליק את האש, יובל הכין סלט ועכשיו אנו בעיצומה של ההמתנה למדורה שתגיע למצב מתאים לתפו"א.

בתאבון לכולם!

מקייפ קוד לאקדיה

אחרי האופניים והים בקייפ קוד נסענו שוב בערב לפרובינסטאון לפרידה אחרונה מהעיירה החביבה הזו. lobster roll, fish n chips  לפרידה, תמונות יפות מהמזח באור רך ויאללה לקמפ לאריזה.
נשארנו בקייפ קוד יום נוסף על חשבון קיצור ימי הנסיעה לאקדיה (כלומר שני ימי קריעה במקום שלושה נינוחים).

עוד יום נסיעה ארוך לפנינו ווהחלטנו בכל זאת לקחת את הדרך הארוכה על שפת הים ולא את האוטוסטרדה. דרך יפה, עוברים דרך עיירות חביבות ומפוזרות ובכל פינה מסעדות לובסטרים ושרימפס. לארוחת צהריים מאוחרת עצרנו בעיירה חביבה בשם lincolnville וכמובן אכלנו לובסטר, שרימפס וצ'יפס על שפת הים.
לקמפ המדהים באקדיה הגענו קצת אחרי 18:00 אבל רק בסביבות 19:30 הצלחנו לחנות סופית במיקום שלנו, אחרי שבטעות שלחו אותנו לסייט אחר ואחרי אינספור תמרונים בסייט שלנו שיביאו למצב אופטימלי שיקולים של איזון ושל קרבה לנקודת החשמל והמיים.
ארוחת ערב ישראלית (ירקות וירקות, חומוס טעים, חביתה ובייקון), כביסה לבגדים, תור למקלחות והנה נגמר לו עוד יום.
החלטנו לוותר על חלק מהמסלול ולהישאר יותר בכל מקום. לפיכך הארכנו אץ השהייה כאן ל 4 לילות ואת השהייה בהרים הלבנים white mountains ל-5 לילות. בכל מקום יש המון פעילויות מעניינות וגם רוצים קצת לקחת את הזמן באיזי. מחר נתחיל את הבקר בקמפ בארוחת בקר של פנקייק (כל יום רביעי- במרכז הדשא) בכל ערב יש כאן ארוחת ערב של לובסטרים (בתשלום נוסף).
להתראות מחר בפנקייק.
י

בים ובאופניים - פוסט מאת הגר

ביום ראשון שכרנו אופנים כמו מכונית. עם הגה שמכוון את האופנים. הסתובבנו עם האופנים מכונית חצי שעה. אחר כך הלכנו לים היה קצת קר אבל נכנסנו למים. ואכלנו גלידה, עכשיו אני אספר לכם איך ידענו שיש גלידה: הבחור צפר בשופר צעק אייס קרים (גלידה) ותקע בחול דגל של גלידה.

Provincetown

כאמור, הגענו ל Cape Cod אחרי נסיעה ארוכה ומייגעת. יש להודות שהתברברנו מעט, זאת אומרת הGPS התברר. בסופו של יום (שישי) הגענו לקמפ , התמקמנו והלכנו לישון פחות או יותר.

בשבת התעוררנו לאיטנו, בעיקר הגר, סידורים רגילים של בוקר, ארוחה והחלטנו לצאת לעיירה הקרובה - Provincetown.  יש אוטובוס כל חצי שעה ובסביבות 11 נסענו - בערך 20 דקות ומגיעים. בדרך אוספים אנשים שונים ומשונים מבתי מלון בדרך, מי שרוצה לעלות צריך לנופף ביד לנהג (שנותן ציונים על הניפנוף). 

מדובר בעיירת חוף יפה ועליזה שהתבררה כמקום פופולרי מאוד בקרב הקהילה הגאה. טיילנו ברחוב הראשי ונתקלנו בלא מעט טיפוסים.

החלטנו לשכור קיאקים (מי שקרא אץ הפוסט הקודם אולי שם לב לזה) וכך עשינו. ההשכרה היא ל-4 שעות, אין פחות ואין יותר. יצאנו עם 4 קייאקים: אפרת+הגר, דני+נועה, יובל ועופר. השיט הוא בים, בתוך המפרץ שבשפיץ של Cape Cod, ים שקט וכייפי ביותר.

אחרי כשעה (או יותר), חזרנו לחוף, החנינו את הקייאקים והלכנו לקנות אוכל - לובסטרים, שרימפס, המבורגרים ואוכל סיני. כולם מצאו משהו כלבבם. המנות קטנות ולא זולות אך טעימות. אחרי ההפסקה החלטנו לעשות עוד סיבוב בקיאקים שכן שילמנו לארבע שעות ופראיירים אנחנו לא. הגר, שבבוקר אמרה לאפרת: "תשכחי מזה שאני עולה על איזה קיאק", לא הפסיקה להנות והתאכזבה כשזמננו תם.
שמנו פעמינו לתחנת האוטובוס ובדרך אף הספקנו לעצור אצל האיש שעושה בלונים וציורי פנים.



חזרנו למחנה עייפים אך מרוצים מאוד.
יש לציין שהמקלחות במחנה די מעצבנות, גם צריך quarter להפעיל את המים וגם לא תמיד יש מים חמים והיום אף נאכלו מטבעות מבלי להפיק מים, כל המכלול הזה העיב קצת על סוף היום וגרם לתסכול ומרמור.
אחרי הכל, אפרת והגר הלכו לישון ועופר, יובל נועה ואני יצאנו לטיול לילי עד לחוף הים הקרוב - במרחק של כמייל. היה מגניב.
לאור הנסיעה הקשה לפה, ולאור האזהרות מפני הפקקים של יום ראשון, החלטנו להישאר פה לילה נוסף כלומר לצאת מפה ביום שני. במשרד הקמפ אמרו שאין בעיה, המקום ליד המקום שלנו התפנה ונוכל לעבור לשם כי המקום שעליו אנחנו חונים כבר הוזמן. לא ברור למה אי אפשר שהחדשים יתפסו את המקום שלידנו ואנחנו נשאר באותו מקום (מדובר בפיסת אדמה זהה), אבל ככה נאמר לנו ואנחנו לא מתווכחים. בכל מקרה צריך לרוקן את הביוב אז עשיתי סיבוב וחזרתי למקום החדש (יש להודות שבדרך כמעט הורדתי עץ וייתכן שנצטרך לשלם על שריטות חדשות על האוטו, ימים יגידו).

בדרך לקייפקוד

עדיין אין אינטרנט אז אני כותבת בoffline- ומקווה להעלות הכל כשתהיה רשת.

יום ארוך של נסיעות עבר עלינו ועתה סוף סוף אנחנו בקייפ קוד.

התחלנו את הבקר עם שיחה לשירות לקוחות של חברת הקרוואנים, בנוגע למזרון הרטוב. בכוון שלנו אין תחנה שלהם ולכן מה שהציעו לנו הוא לרכוש מזרון מתנפח ולהביא להם את הקבלה. מצאנו בוולמארט מזרוני טיולים חסיני מים, יובל פרס אותם על מזרון הרטוב ואני מקווה שהלילה יהיה יותר נעים.

מחר לא מזיזים את הקרוואן אז נשאיר את המזרונים שלו בשמש ונקווה לטוב.

יצאנו בבקר ממיסטיק לאחר ארוחת הבקר המסורתית: סלט פירות, יוגורט וגרנולה. המשכנו לכוון החוף במטרה לעלות צפונה. ה GPS כוון אותנו ל highway אבל אנחנו בחרנו בכביש שנקרא  scenic road. הוא אכן היה הרבה פחות מהיר אולם לעומת זאת לא ממש  scenic. כביש יפה, בתים יפים לאורכו אבל לא ממש נוף.

נסענו ונסענו, הרבה הרבה פקקים, עצירה לסופר (שוב לא אמדנו נכון את כמויות האוכל והמיים) ועצירה ב Hyannis לאסוף את עופר חברנו מקרית ענבים שהיה בכנס מדעי בבוסטון ויבלה איתנו את סוף השבוע. איזה כיף! ממש מסיבת פיג'מות בקרוואן.

 בדרך הרבה שלטים: תכנן נסיעתן חזרה ביום ראשון, צפויים פקקים. ממש משמח L

 עוד פקקים ונסענו נסענו עד שהגענו לקמפ בקצה של קייפ קוד, 8 מייל מהשפיץ.

קמפ בנוסח טבעי, בלי מדשאות , בתוך חורש טבעי, כמעט בלי תאורה. אל המקום שלנו צריך להכנס ברוורס ובסך הכל הצלחתי לתמרן יפה עם כוון של דני ועופר (עצים מקדימה, עצים מאחורה ובכל זאת, הקרוואן באורך של כמעט 10 מטר).

שוב ארוחת ערב ישראלית – סלט, חביתה ובייקון. וגם חומוס מהסופר (טעים!). ולקינוח גלידת האגן דאז שהביא עופר (אספנו אותו ממש ליד חנות האגן דאז).

כיון שהגענו בערב לא ממש הספקנו לגלות את מעלות הקמפ, למעט העובדה שכדי להתקלח צריך להכניס מטבע של 25 סנט ומקבלים מקלחת של 6 דקות. מתברר שזה פרק זמן ארוך ביותר.נועה, הגר ואני התקלחנו באותה מקלחת בזו אחר זו ובסוף נשארו עוד 2 דקות לצדקה.

מקלחת עם הקצבת זמן (ותקציב) זכורה לי רק מקופר פידי באוסטרליה – מקום שכוח אל באמצע המדבר. הופתעתי לגלות זאת גם בניו אינגלנד המוריקה.

מיתרונותיו של הקמפ: אוטובוס לפרובינסטאון (העיר שבשפיץ). כלומר: לא צריך להזיז את הקרוואן, לא צריך לסדר מיטות ולאבטח כלי רחצה וכלי מטבח ובעיקר: אפשר להשאיר את המזרון של יובל לייבוש בשמש.

מחר נבדוק את החופים ואת הקייקים של פרובינסטאון.

השלמת פערים

אנחנו בפיגור של יומיים בבלוג ואטוטו מאבדים את זה. אז התגייסתי להצלת המולדת. ביום האחרון בניו יורק החלטנו לנסוע לראות תערוכת בלשות של ה CIA (או שכנראה מראים בה אמצעים שה-CIA משתמש בהם או לא). באותו מקום גם מוצגים חיילי הטרהקוטה הסיניים וכך, חשבתי לי, אראה משהו שכבר הרבה שנים אני רוצה לראות. הגענו למוזיאון, הבנו שכרטיס כניסה לכ"א הוא 43 $ ועשינו אחורה פנה. בכל זאת, מעל 800 ש"ח לבילוי של שעה שעתיים זה מוגזם. נסענו למוזיאון הטבע, ראינו המון חיות מפוחלצות וגם המון קייטנות של ילדים קטנים שכולם לבושים בחולצת הקייטנה ועל כולם צועקים המדריכים: להמשיך ללכת. לא להשען. לא לצאת מהטור. ממש כיף.

תכננו לאכול צהריים במקום שהומלץ לנו ע"י חבר של דני ספייר ריבס הכי טובים בעיר. המקום לא רחוק מהמוזיאון אז צעדנו. ואז התחיל גשם. אז נרטבנו. הגענו למסעדה והתברר שהיא סגורה. אז היינו רעבים, עייפים ורטובים. מתכון טוב לעצבנות. נכנסנו למסעדה התאילנדית שהיתה קרובה, אכלנו מציין וחזרנו למלון. ליד המלון יש חנות סבונים ריחנית, אז הבנות נכנסו (נכנסנו) לראות מה יש שם וקיבלנו טיפול ידיים שמדגים את כל המוצרים שיש להם, שלא ידעתם שאתם צריכים ועכשיו אתם מרגישים ממש לא מטופחים כי אתם רק משתמשים בקרם ידיים.

נחנו במלון, ראינו אולימפיאדה, התחלנו (התחלתי) ארגונים לקראת אריזה ואז נזכרתי שיובל ממתין למחבט טניס נוסף שיגיע לחנות בה הוא ביקר לפני יומיים עם דני. התקשרתי לחנות, המחבט מחכה לו והופה הי, יצאנו יובל ואני לחנות הצמודה לתחנת הרכבת גרנד סנטרל. שום גשם ושום rush hour בניו יורק לא יעצור אותנו מלרכוש את המחבט הנכסף ( שאין בארץ ומה שיש עולה יותר מפי שתיים). החנות ממש פצפונת ומקצוענית לחלוטין. מסתבר זה פחות או יותר המחסן של חנות אחרת ענקית. הבעלים וגם העובדים חביבים ביותר, זכרו את יובל מביקורו הקודם, המחבט חיכה, על המקום שזרו לו גידים אחרי אינספור שאלות לגבי הסוג, שיטת השיזור והחוזק שהוא רוצה. יובל לא ממש ידע כי בארץ כשצריך שיזור נותנים לשרון והוא עושה מה שהוא יודע/יש לו באותו רגע.

בדרך חזרה למלון עוד הספקתי לרכוש לי סנדלים תורכיזיים נוחים ביותר לרגל ולכיס והנה אנו במלון אורזים ואורזים. את ההסעה לתחנת ההשכרה כבר הזמנו מבעוד מועד ולא נותר אלא ללכת לישון ולקום ליום איסוף הקרוואן.

ההסעה הגיעה בזמן, הגענו לתחנת איסוף הקרוואן ב 11:00 ויצאנו ב 12:30 אחרי צפייה בוידאו ההדרכה שלא השתנה מלפני 4 שנים. החזרה לנהיגה בקרוואן היתה מהירה וקלה, וגם סידור הדברים בארונות בא בקלות ובאופן די דומה לפעם הקודמת. רק את הממתקים שמתי בארון אחר מן הפעם הקודמת ויובל נזף בי והעביר אותם "למקומם". שעינו לעצתה של הנציגה בתחנה ויצאנו מהעיר כמה שיותר מהר כדי לא להיתקע בפקקים. נסענו כמה שעות במהירות ממוצעת של 30 קמ"ש (כן כן ה GPS   שלנו בק"מ ולא במיילים). ייאוש אמיתי. בדרך עצרנו במקדונלדס ולידו היה סופר קטן (במונחים אמריקאים). סיימנו את הקניות תוך בערך שעתיים, תוך שאנו חוסכים כ 10% מהעלות ע"י כך שעשינו כרטיס חבר (הולכים לשירות לקוחות, ממלאים טופס ומקבלים כרטיס).

ב 19:00 בערב הגענו לקמפ יפה ומפואר בעיר מיסטיק, נכנסנו, התחברנו, הכנו ארוחת ערב – סוף סוף סלט וחביתה. ארגנו בגדים בארונות, שמנו 2 מכונות כביסה וסידרנו מיטות.

אופס – ב 22:00 לערך התברר שהמזרון של יובל רטוב. כנראה שכחו לסגור חלון כשניקו את האוטו. הצעתי שישן עם הגר אך הוא התעקש לישון במיטה שלו ואכן היה לו רטוב. מחר ננסה לראות מה ניתן לעשות.

הקמפ יפהפה, גדול ומרווח והמון פעילויות לילדים. שוב אנו מצטערים שאנחנו פה רק לילה אחד.

היי ליין ועוד

קמנו בבקר שמחים ועליזים, אפילו היה שולחן לחמישה בארוחת הבקר. סידרנו לנו גם הסעה ליום חמישי בבקר אל תחנת ההשכרה של הקרוואנים.   נסענו לרובע meatpacking שבו פארק מאוד משמח: היי ליין. מעשה בפסי רכבת עיליים שננטשו והפכו לפארק ארוך וצר בגובה של שתי קומות מעל הכביש. מקום מקסים עם עיצוב טבעי ונעים שלא שוכח מה היה שם קודם. מיטות שיזוף מעץ שחלקן נעות על גלגלים על גבי פסי הרכבת הישנים. ריצוף בפסים ארוכים שחלקם עולים מדי פעם והופכים לספסל וגינון נעים ולא מתאמץ. בחלק מן הפארק מיים זורמים על השביל וילדים וגם מבוגרים חולצים נעליים ומקפצצים במיים. ממש ממש יפה. משם המשכנו לשוק  צ'לסי - שוק אוכל מפונפן וצפוני ויקר בצורה בלתי רגילה. מייד כשיצאנו מן השוק נתקלנו במגרש משחקים שהגר מאוד רצתה לבקר בו. כמו שיובל אומר: בין הםסקות מנוחה לאוכל עושים מדי פעם גם הפסקות הליכה. הגר ואלכס (הכלבה שהיא קנתה לה כבר ביום הראשון) נהנינו מאוד מהמשחקים ונועה צלמה וצלמה. באופן כללי אלכס הולכת איתנו לכל מקום בשקית האדומה שנרכשה בה. אלכס מדי פעם רעבה, לעיתים קרובות עייפה ובכלל היא מספרת להגר כל מה שהיא מרגישה. הגר כבר הודיעה לי שזו הנכדה שלי ואני בהחלט משתדלת להתייס יפה לנכדה הראשונה שלי. יובל קצת פחות חביב אליה וזכה היום בנזיפה מהגר: יובל, אתה לא דוד טוב לכלבה!
אחרי המנוחה המשכנו לטייל בשכונה וצעדנו לעבר מקום שהומלץ ע"י הבוס של דני :  a friend of a farmer.
היה רחוק. היה אוכל בסדר. מקום שינקינאי לחלוטין. אין לנו תלונות אבל ראוי לקרוא למקום  a friend of a banker. אני מציעה לממליץ לשקול בונוס חד פעמי בעקבות ההמלצה.
אחרי האוכל התפצלנו: דני, יובל והגר נסעו לטיימס סקוור לבקר בחנות דיסני ובחנות M&M. נועה ואני חזרנו לשדירה החמישית להחליף חולצה שרכשה שם אתמול ובאור התברר שיש בה חור. הגענו לחנות החשוכה והרועשת אולם לא היתה חולצה במידה שלה על הקולבים. פנינו למוכרת שהיתה מאוד חביבה ויעילה, מצאו לנו את המידה הרצויה במחסן ואמרו שתוך 10-15 דקות היא תגיע. אכן אחרי 12 דקות של רעש בלתי פוסק וחשיכה כמעט מוחלטת הגיעה החולצה. פילסנו דרכינו לקומה העליונה לקופות ואחרי המתנה גם שם הצלחנו לצאת עם החולצה החדשה. שוב לא ברור לי מדוע חנות בגדים מוכרת הכל בחושך, עם ספוטים בודדים שיוצרים יותר צללים מאור. יש שם גוונים וגווני גוונים של מכנסיים וזה ממש לא ניכר. חשבתי שמשהו הוא כתום ובאור הסתבר שהוא ורוד. גם החנות מעוצבת בצפיפות כאשר המעברים לא מכילים שני אנשים. כלומר: תמיד אתה מתחכך בלקוחות שהולכים מולך. כשסוף סוף יש קצת מעבר תקעו שם עציץ או כורסא או שולחן ען משהו. המעצב לא שמע שמעבר צריך להיות לפםות 80 ס"מ ועדיף מטר במקומות ציבוריים. הקופות בקומה העליונה מאחור, ללא שום שילוט. אתה נדחף בחושך מול אלה שכבר סיימו לשלם ומקלל שוב את המעצב. אם לא הייתי שם כדי להחליף משהו שכבר שילמתי עבורו הייתי משאירה הכל ליד הקופה ובורחת החוצה בצרחות. הכורסאות מאוכלסות בהורים במבט זומבי מיואש ושוב, המקום היחידי שניתן לעבור בו - הפודסט במדריגות, מאוכלס במוכר/מוכרת שרוקדים שם לצלילי המוסיקה הנוראית. קלסטרופוביה!  אני כנראה זקנה מדי.
טוב נו, בסוף זה נגמר, המשכנו לטייל בשדרה החמישית, מסתכלות על כל החנויות, נכנסנו גם לחנות העיצוב של MOMA (למוזיאון עצמו כנראה אגיע רק בגלגול הבא) והשתרכנו לטיימס סקוור.
בדרך ראינו חנות ששמה american girl והרעיון שלה גאוני: כל ילדה בוחרת בובה שנראית כמוה. אפשר לבחור צבע עור, צבע שיער, סוג שיער, צבע עיניים, עזרים שונים (משקפיים, גשר לשיניים) וכמובן בגדים לרוב. כל בגד שיש לבובה ניתן לקנות גם בגודל מלא לילדה. ג-א-ו-נ-י! הבובה הבסיסית ללא בגדים עולה "רק" 105$ והתור לקופה ארוך. מובן שבעתיד כל בגד שנרכש נרכש בעצם כפול...
המשכנו לטיימס סקוור, ביקרנו בחנות דיסני, ביקרנו במקדש m&m , יצאאנו בדרך למלון, בדרך הצלחנו לקנות לנועה מגפי רכיבה בחצי מן המחיר בישראל ונשרכנו לנו לאיטנו. דני והילדים הגיעו רק חצי עשה אחרינו כי אחרי הדיסני ו m&m שלהם הם נסעו למקדש הצלמים: חנות ענקית הקרויה B&H. בבעלותם של שני חרדים, כל הצוות חרדי ובעזרת השם העסק עושה חייל ואםשר גם לעבוד וגם ללמוד תורה. אתר האינטרנט שלהם (שבו ניתן לרכוש ציוד) אינו פועל בשבת. הגר נהנתה מאוד גם מחנות דיסני בה זיהתה כל מיני נסיכות וגם מחנות הציוד בה ניסתה את כל סוגי האזוניות הקיימות שם.
דני כבר העלה תמונות ואתם מוזמנים להנות מהן.

מקיצוניות לקיצוניות - נכתב ע"י אפרת

ארוחת בקר. כבר למדנו אתמול שבין כך נתפצל, אז כשהילדים הודיעו שהם רעבים שלחנו אותם לחדר האוכל בלעדינו. היה ריק לחלוטין והם הסתדרו מצוין. הגר אמרה שהיא לקחה לה הכל לבד ורק יובל עזר לה למזוג מיץ תפוזים. איזה שוני מהטיול הקודם.
התחלנו את הבקר בשדרה החמישית. היו כמה חנויות שנועה הייתה מוכרחה לבקר והחלטנו להוריד את זה מסדר היום לפני שקורות טרגדיות. בדרך לתחתית הגר הייתה צריכה להיכנס לחנות בגדים שרובם מלאי פייטים ונוצצים. יצאנו משם עם הכי מעט נוצצים שניתן היה, אך יחד עם הנעליים הנוצצות והמאירות מאתמול היא בהחלט נראית כמו עץ חג מולד במיטבו.
הגענו לחנות שחפצה בה נועה: ארבע קומות של חשיכה, מוזיקה רועשת עד אימה וריחות כבדים של בושם הנמכר בחנו. עונש מכל הכיוונים. לא ברור איך אתה אמור להחליט מה אתה רוצה לקנות. כולם ברחו החוצה די מהר ואני נשארתי עם נועה והקרבתי את עצמי על מזבח האמהות. אחרי בערך שעתיים או רק שעה וחצי, בכל מקרה מה שנראה כנצח, ואחרי תור ארוך לתאי המדידה (שגם הם חשוכים) הצלחנו לצאת מן החנות עם גופיה. בכל קומה עומד איזה מוכר או מוכרת לבושים בבגדי החנות ורוקדים לקול המוזיקה הרועשת בדיוק בכניסה למדרגות - כלומר במקום היחידי בקומה שיוצר פקקי תנועה גם לאלה שרוצים לעלות וגם לאלה שרוצים לרדת. לחנות קוראים אברקרומבי אבל דני חושב שאברזומבי הרבה יותר מתאים. כל העסק נראה אידיוטי עד מאוד, בכניסה לחנות עומד חתיך בלי חולצה שמצטלם עם כל בת תשחורת מצווחת. גם נועה צולמה איתו ע"י צלמת החנות וקיבלה תמונת פולרויד. דני, יובל והגר מצאו סטארבאקס במגדל טראמפ וישבו שם בשקט יחסי ובאור אם כי בעיצוב נוראי. טראמפ הגדיר טעם של אוליגרכים עוד לפני שהמציאו את המילה אוליגרך. הכל שייש נוצץ, מפלים פנימיים, קריסטלים ומה לא. מאוד "עשיר" וגם "בטוב טעם". כשמדברים על קפיטליזם חזירי וגם נטול טעם מתכוונים לזה - הבחורים נטולי החולצה, הבנות המצווחות, החנויות החשוכות שמוכרות טי שירטים במחיר מופרז,, השייש בלובי.
המשכנו לאורך השדירה, ביקרנו גם במקדש של נייק  - 4 קומות של מוצרים, מתוכן יובל הסתפק בסקירה מהירה של שתי קומות והחלטה שבטח זה לא המקום לרכוש בו נעליים. בהמשך השדרה היתה חנות נוספת ברשימה של נועה - שוב מרובת קומות, חשוכה ורועשת. יובל ריחם עלי ונכנס עם נועה ובסופו של דבר יצאו שניהם עם רכישות. בסך הכל כל הכבוד להם על העצמאות. נכנסנו לרוקפלר סנטר מתוך מטרה לעלות למצפה שבראשו, אולם מחיר הכרטיס, 38$ לבן אדם, הורידו אותנו מהרעיון. המשכנו בתחתית לצ'יינה טאון, התיישבנו במסעדה נחמדה ונהנינו מארוחת הצהריים. המשכנו להסתובב בצ'יינה טאון, קנינו שטויות בכסף קטן (זה מה שנשאר...) והגענו לגבול ליטל איטלי בדיוק כשהתאים לנו לאכול קינוח ולשתות קפה טוב. או אז, המשכנו בסיור כתובות, מצאנו חנות מגפיים לנועה, הבנו שמגפי רכיבה הכי זולות הן מחוץ לתקציב, מצאנו חנות נעלי ספורט בהוזלה, יובל ונועה רכשו לעצמם נעליים (גם זה היה ברשימה), דני רכש שני זוגות ג'ינס (זה לא היה ברשימה כי לדני אין רשימת קניות. אבל מכנסיים הוא צריך). משם המשכנו לחנות צורכי טניס אבל בשל תקלה בתחתית נתקענו הרבה זמן. בשלב זה התפצלנו - הגר ואני חזרנו למלון ודני והגדולים המשיכו לטניס. יובל חזר עם מחבט חדש שמחירו פחות מחצי ממחירו בישראל. אושר גדול. בזאת מיצינו לחלוטין את תאוות הקניות ומקוים מחר להמשיך לטייל בנחת.
הגר עמדה בגבורה בכל ההליכות, העליות והירידות בתנות הרכבת התחתית. בין לבין היא נחה וגם רקדה לה ברחוב.

ניו יורק - יומיים ראשונים

סוגרים את היום השני בניו יורק.
קודם כל, היציאה מהארץ - יום שישי בערב - מומלץ, הרבה פחות עמוס מכרגיל. בעזרת השם כמובן.
למרות זאת, הצלחנו לחוות החלפת משמרת בביקורת הגבולות, אופס, הגיעה השעה, מחליף לא הגיע וסגרנו את הבוד'קה - "תתפזרו בשאר התורים" נזרק לעברינו. התפזרנו מהר בתור מימין תוך ניצול תמימותה של תיירת המומה והופ אנחנו בדיוטי. התמקמנו ליד טלויזיה ששידרה את טקס הפתיחה של האולימפיאדה ובהינו עד לטיסה. הטיסה עצמה, בדלתא, עברה על מי מנוחות ויש לציין שהמרווח בין הכסאות מרשים מאוד, הרבה זמן כבר לא ראיתי כזה במחלקת תיירים (ברצינות).
את הטפסים של האימיגריישן מילאנו במטוס, ועקב טעות סופר, מילאנו אותם שוב לפני שנכנסו לתור, על מנת שלא ננזף מאוחר יותר. אין מאורגן ומסודר יותר מתור אמריקאי אבל על מנת לסגור את המעגל, עברו כשעתיים עד שעברנו את הביקורת. עמדות רבות לא היו מאוישות והפקידים לא ממהרים לשום מקום (החלפת משמרת כבר אמרנו?).
לקחנו את השאטל למלון והגענו בסביבות שמונה, לחדרים כמובן שאי אפשר להיכנס אז הפקדנו את המזוודות ויצאנו ל"שרוף את הזמן עד שלוש".
שרפנו.
התחלנו מגן החיות בסנטראל פארק, משם הגיעו הפינגווינים ממדגסקר למי שלא יודע.



הספקנו לראות איך מאכילים את הפינגווינים ואת כלבי הים, חוצמזה גן החיות די קטן והחיות נראות די בודדות, ביחוד דוב הקוטב.

מכיוון שהשדרה החמישית קרובה, חשבנו לשרוף גם שם קצת זמן, עברנו בחנות של אפל ומשם לחנות הצעצועים המפורסמת של שוורץ. הבנות קיפצצו על הפסנתר הגדול (למכירה ב250000 USD).

העייפות והרעב החלו לתת אותותיהם ומצאנו את עצמנו אוכלים סנדביצ'ים בסאבווי. כבר אחרי אחת בצהריים אז שמנו פעמינו חזרה למלון, הגענו כמה דקות לפני שלוש ועד חמש כולם כבר חרפו עג למחרת בבוקר.

יום ראשון (השני שלנו כאן), התעוררנו, התקלחנו, צחצחנו שיניים וירדנו לארוחת בוקר קונטיננטלית. חדר האוכל קטן וצפוף ולא היה שולחן לחמישה אז אפרת צוותה לשולחן אחר עם רקדניות בנות 15 שהגיעו בקבוצה מכפר סבא. מגניב.

החלטנו לבלות את הבוקר בגשר ברוקלין ולראות איך יתגלגלו הדברים משם. צעדנו על תחנת התחתית שלנו (79 על ברודווי) ומשם הגענו לצד המנהטני של הגשר, שכן לפי על הספרים זהו המסלול שצריך לעשות, ממנהטן לברוקלין. הגשר לא קצר והגר יכולה להעיד על כך, מזל שיש ספסלים בדרך.

אחרי הגשר הסתובבנו בפארק ובלי ששמנו לב הגיע הזמן לאכול צהריים. קראנו המלצה על Grimalid's Pizza וכשראינו את התור המשתרך ברחוב הבנו שלא רק אנחנו קראנו. חזרנו אחורה ל Ignszios Pizza שהיה פנוי ובהחלט סיפק את הסחורה - אחלה פיצה. ניסינו למצוא את שוק הפשפשים המקומי (קראתי באינטרנט שיש בימי ראשון) אבל מכיוון שאף אחד מהמקומיים (מתוך שניים ששאלנו) לא שמע עליו אז לא התעקשנו ולקחנו מעבורת לדאון טאון תוך כוונה להמשיך משם לסטייטן איילנד על מנת לצפות בפסל החרות בדרך.

המעבורת לסטייטן איילנד היא חינם והרעיון הוא לשוט ליד הפסל בלי להידחף בתורים האינסופיים  בכניסה לפסל (ניתן לראות את התורים מהמעבורת, אכן תמונות קשות). התור למעבורת עצמה נראה די מפחיד אבל בסופו של דבר כולם נכנסים, שטים, מגיעים לצד השני, שם חייבים לרדת ולעשות פרסה לתור בדרך חזרה.
כשחזרנו הסתובבנו עוד קצת בבאטרי פארק ומשם החלטנו שנחזור למלון לנוח ובערב נצא לטיימס סקוור ואכן כך עשינו.
אחרי מקלחות והתרעננות יצאנו שוב כמובטח, ירדנו בתחנה שלנו ולקחנו את התחתית עד לרחוב 42. כשיצאנו מהתחנה נתקלנו בחנו נעליים וקנינו זוג להגר שהתלוננה שהנעליים שלה כבר קטנות עליה (הילדה גדלה). מכיוון שהשעה כבר אחרי 7, עשינו סיבוב עצבני למציאת מקום לארוחת ערב כשהקריטריון העיקרי זה לא פיצה ולא סנדביץ. בסופו של סיבוב התיישבנו המסעדה ענקית (משהו עם דאלאס בשם, לא זוכר בדיוק), אכלנו המבורגר, סטייק וכנפיים - יצאנו שבעים ומרוצים, לא משהו מדהים אבל סיפק את צרכינו.
עכשיו כשהקיבה מרופדת, הסתובבנו ברחוב 42 עד לברודווי - טיימס סקוור, לשם התכוונו להגיע (בדרך עוד הספקנו לקנות מכנסיים ליובל ולי + חולצה להגר). טיימס סקוור עצמה מהבהבת בטרוף, ומזכירה את וגאס במידה מסוימת רק יותר קלאוסטרופובית.
השעה כבר מאוחרת, עוד מעט חצות, ואני מת לישון אז אקצר ואומר שחזרנו למלון בשלום, כולם כבר ישנים ורק אני יושב לי פה בחושך וכותב. בטח ישנם עוד הרבה דברים שפסחתי עליהם אבל גם ככה יצא פוסט די ארוך, אז השלמות בהמשך.

עוד תמונות אפשר לראות פה

יציאה מישראל ונחיתה בניו יורק ( : נכתב על ידי נועה ( :

ביום שישי ה- 27.7.12 הייתה לנו טיסה לניו יורק ב- 00:40, כל היום התרכזנו בלארוז  את הדברים האחרונים וכמובן....איך אפשר בלי התרגשות ואנרגיות?
ב-20:45 שתי מוניות באו לאסוף אותנו מהבית ויצאנו לטיול חדש ( :
הגענו לשדה התעופה בתשע ורבע ומשם התחילו כל הבדיקות..... והפעם לא שחכנו אף דרכון ( :
(מי שלא זוכר מוזמן לקרוא את הפרסום הראששון...)
בסביבות עשר ככה סיימנו את כל הבדיקות, ונכנסנו לדיוטי פרי.
ואכן בשתיים עשרה וארבעים יצאנו לטיסה של שתיים עשרה שעות ארוכות ומעייפות...: \
נחתנו ב - 5:00 בבוקר (לפי שעת ניו יורק).
ואז הלכנו לכל הבדיקות רק *לחכות* שייבדקו את הדרכונים שלנו לקח כמעט שעתיים, אבל בסוף.....הצלחנו ( :
הגענו למלון בערך בשבע וחצי שמונה, וכמובן שלא היה חדר כי אפשר להיכנס רק בשלוש בצהריים.
אז יצאנו לטיול בסנטרל פארק ובגן החיות שלו ומאד נהנהנו, גן החיות מאד קטן אבל אם מגיעים בשעת ההאכלה של האריות ים זה מאד משעשע.
לאחר מכן הלכנו להסתובב קצת בשדרה החמישית ונכנסנו לאפל סטור ואיך אפשר בלי חנות המשחקים שוורץ?!?!?!?!?
הלכנו לאכול צהריים ב- sub way ולאחר מכן למטרו.
הגענו למלון בשתיים ארבעים וישר הכניסו אותנו לחדר, כרגע כולם בחדר שפוכים מעייפות ומחכים שתהיה שעה סבירה ללכת לישוון....
אז.....לילה טוב ( :

צדק חברתי

ובכן, אנחנו לא פראיירים אז בסוף החודש אנחנו טסים לניו יורק שם נבלה כמה ימים ואחר כך נעשה סיבוב קצר בקראוון, הקרוי גם "אוטובית". הפעם זה לא שלושה חודשים בחוף המערבי אלא רק שלושה שבועות (כולל ניו-יורק) בחוף המזרחי.
כמיטב המסורת, נשתדל לעדכן בזמן אמת, בשירה, סיפור ותמונות כמובן.
בינתיים קבלו קישור למפה עם כמה נקודות עיקריות בדרך - מפה

יש לבלוג שכן

יש שכן לבלוג הזה
הנה הוא כאן

הטיסות הביתה

שוב קמנו בבקר, יצאנו עם נהג מונית חביב לשדה התעופה, נפרדנו מהמזוודות במהירות בכות ה check in שנעשה באינטרנט, נסענו ברכבת הפנימית לטרמינל הנכון ו... הודעה: בשל בעיות מזג אויר בניו ארק המטוס הנכנס מאחר ב 25 דקות ולכן גם הטיסה היוצאת תאחר. בכמה? לפחות 25 דקות ולא יודעים כמה. מבטיחים לכם שנתאמץ שתגיעו לטיסות ההמשך שלכם שגם הן בטח מתעכבות לצאת מניו ארק בגלל מזג האויר... טוב, אין מה לדאוג, יש לנו כמעט 3 שעות בניו יורק. אז כדי לא לסבול יותר מדי הלכתי ל Massage bar. כסא מסז' עליו עושים עיסוי של 15 או 30 דקות. 15 דקות של עיסוי גב לפני טיסה זה דבר מעולה ורעיון מצוין! המעסה היתה בחורה אריתראית שיש לה בני משפחה שברחו לארץ. השוינו שמות אבל אף אחד מהם לא סטודנט שלי.
הטיסה יצאה בדיוק באיחור של 25 דקות והגיעה לניו ארק כאילו לא היה איחור. לידי ישב כומר מטרינידד טובגו שנשא תפילה להגעתנו בשלום טרם ההמראה ותפילת תודה עם הנחיתה. הצלחתי אפילו לעבוד בטיסה (בכל את, אחרי שבוע העבודה נערמת ושמחתי להוריד קצת מן העומס הצפוי עם הנחיתה).
בניו יורק שתינו ואכלנו, טענו את המחשב והטיסה כמעט יצאה בזמן. ישבנו במטוס כ 20 דקות וחיכינו ל 3 נוסעים שהטיסה שלהם מסן פרנסיסקו איחרה.
השירות היה טוב, האוכל בהחלט סביר וכמו כמעט בכל טיסה שלי: is there a doctor on the plane?
תינוקת שישבה לפני הקיאה והראתה סימנים של קשיי נשימה. לשמחתנו הרופאה שהיתה על המטוס היתה רופאת חדר מיון (בארה"ב ו התמחות: emergency doctor) , היא אשרה להמשיך לטוס והתינוקת התאוששה יפה.
הבנות המתוקות שלי כתבו לי מכתב טיסה לכל חלק בטיסה: בכל פעם אחרי ההמראה פתחתי מעטפה נוספת בה כתוב כמה הן מתגעגעות אלי וכמה הן שמחות שאני כבר בדרך הביתה.
כולם חיכו לי בשדה (על אף התוכנית שלא יעשו כך), קיבלתי המון נשיקות וטוב לחזור הביתה!
ולסיכום: נסיעה מוצלחת מבחינה מקצועית, מהנה מבחינה חברתית ויומיים חופשה נחמדים במיוחד. ממליצה!

תמונות תעלינה בהמשך, בשביל אלה שלא יכולים לקרוא ספר בלי תמונות (אלדד כבר אמרתי?)

Victoria BC

השכמנו קום כדי להיות במסוף המעבורות ב 7:00 בבקר. סיאטל אפורה ומטפטפת ואנו צועדות קוממיות אל המסוף. שתינו לא ממש נשות ים ולכבוד המאורע קנינו כדורים נגד בחילה המיועדים למי שסובל מבחילות בהפלגות ונסיעות שכתוב עליהם Less drowsiness. בשמחה לקחנו כדור כל אחת ושמנו פעמינו אל המעבורת. גדולה, יפה ו... מאוד מתנדנדת. לשמחתנו ברגע שיצאה להפלגה הנדנוד הפסיק או שהכדור פעל או שניהם. הדרך יפה - הפלגה במפרץ, סביבנו ירוק ובתים חביבים מדי פעם. גם היציאה לים עברה בשלום ולאחר בדיוק שעתיים ואבעים וחמש דקות נחתנו בויקטוריה. המעגן נמצא באמצע העיר והשמחה רבה. מג האויר גם פה קר, אפור ומטפטף אבל ה לא הפריע לנו להסתובב בעיר היפהפיה המלאה פרחים מסוגים שונים. צ'יינה טאון הראשונה בקנדה נמצא פה וכמובן לא פסחנו על האפשרות לאכול אוכל סיני במסעדה בסיסית ואותנטית. סמטה בצ'יינה טאון הוכרה כרחוב הצר ביותר בצפון ארה"ב ואכן רוחבו כרוחב כתפיים של אדם. ממנו יש כניסות לבתים ולחנויות!
המשכנו לטייל לכוון נקודה שנקראת ogden point אשר ראינו בפרסומות כי רואים ממנה את הרי אולימפיק אשר בארה"ב. במרכ המידע אמרו לנו שההליכה בערך 15 דקות.
נו טוב, לא 15 דקות ולא רואים הרים. גשם, אפור ומעונן.
בשלב הזה אני כבר מרגישה שהעיניין נעצמות לי ורק הקור וההליכה מונעים ממני מלהירדם לחלוטין.
במעבורת חזרה נרדמתי ברגע ששמתי את הישבן על הכסא וישנתי יופי עד שהגענו לסיאטל. צעדנו למלון ושם ישר למיטה עד מחר. נעמי נדאגה שאולי אני חולה ואולי זה סימן לבעיות לב אבל זה פשוט הכדור!
הייתי כל כך מטושטשת שנעמי הלכה למחשב בקבלה לעשות confirmation לטיסה שלה ושלי.
ישנתי בנעימים עד למחרת וקמתי כמו חדשה.
מסקנה: ויקטוריה באמת יפה!

יום חופש בסיאטל

טוב, נגמרה העבודה (שהיתה מעניינת מעין כמוה) והגענו לעבודה הקשה באמת: חופש. נעמי ואני לקחנו מונית למלון בדאוןטאון. נהג המונית היה צעיר חביב ומשכיל שסיפר לנו רבות על סיאטל ושאל המון שאלות על ישראל, כולל הפגנת ידע רב. ולא , הוא לא יהודי מחובר, המשפחה שלו הגיעה לפני שנים או דורות מפקיסטן...
המלון במרכז העיר, ברחוב שקט ו"שכונתי" במרחקיריקה מן ה space needle. צעדנו קוממיות ל space needle, לקחנו מונורייל לאזור השוק ושם החלטנו שאנו תיירוץ ועלינו על סיור של שעה וחצי בדאק (ברווז) - רכב אמפיבי שנוסע ברחובות העיר וגם במיים (lake union). הקפטן של הרכב הציג את עצמו בתור קפטן בלה בלה ואכן במשך שעה וחצי, במיטב המסורת האמריקאית הוא לא סתם את הפה. חברי בראדלי כינה זאת פעם: שלשול מילולי. לגמרי. העיר יפהפייה כצפוי מעיר שיושבת על אגמים ומפרצים. עיר עם כל היתרונות של עיר אבל בגודל מצומצם יחסית - סימפטית ונקייה והרגשה של בטחון אישי. התמזל מזלנו ליום שמשי , אם כי עדיין הנסיעה ברכב פתוח היתה קפואה. ארוחת צהריים אכלנו במסעדה וייטנאמית קטנה ופשוטה - אוכל מצויין. בעיקר המרק שעזר לנו להפשיר. השמש חיממה עוד ואנו המשכנו לטייל ברחובות, כולל סיור מעמיק בשווקים: שוק האיכרים ושוק הדגים שמוכר בעיקר מוצרים לתיירים. כמה שעות במוזיאון והתפעלות כללית מן העבודות המסורתיות של האינדיאנים האמריקאיים. אני לא יודעת למה, אבל העבודות שלהם פשוט מרגשות אותי. המוטיבים הגרפיים בעלי עוצמה רבה ובאמת, מעבר ליופי האסטטי אני מרגישה שהם ממש מדברים אליי.
המשכנו בצעידה לצ'יינה טאון. מהכרותי עם צ'יינה טאון בניו יורק, בונקובר ובסן פרנסיסקו אני זוכרת הרבה חנויות שמוכרות המון פיצ'פקעס בשני גרוש. איך שנועה אומרת "תקני לי צ'וקצ'וקים". חיפוש ארוך ומייגע לא העלה אפילו חנות אחת שמוכרת צ'וקצ'וקים. כמה שמוכרות ספרים, מגזינים ודיסקים בסינית וכל השאר מסעדות שונות ומשונות. התיישבנו בסוף לאכול במסעדה יפנית קטנה ופשוטה , סושי טרי ומעולה ובירה טובה. סביבנו ראינו המון אנשים זורם לכוון האיצטדיון (שלא רחוק משם) והבנו שיש משחק (נו טוב, לא היה ממש קשה). בדרך חזרה למלון, עברנו ליד האיצטדיון, שמענו את שאגות הקהל, ראינו זיקוק עולה לאויר ובעצתה של נעמי החלטנו להיכנס. קיבלנו מקומות מ-ע-ו-ל-י-ם, הגענו להפסקה שבין המחצית הראשונה לשניה, הבנו שהמשחק הוא בין sounders fc - הקבוצה שלנו, לבין galaxy קבוצה מלוס אנג'לס. הזיקוק עלה לאויר כי הקבוצה שלנו כבר הבקיעה גול. נו טוב, גם במחצית השניה הם הבקיעו ועלה עוד זיקוק. האוירה היא של חגיגה אמיתית, הקהל מעורב - כל הגילאים (מתינוק ועד ישיש), כל המינים , כל הסוגים. ריקודים, תזמורת, שירים - שמחה גדולה. טוב שנעמי הסבירה לי מה קורה ובעיקר שאסור לשמוח אם השניים מבקיעים גול... לא עמדתי במבחן כי הם לא הבקיעו. ניצחנו 2:0!!!
הכרוז הודיע כי באצטדיון יש 39,002 צופים הערב. אתם יכולים לתאר לעצמכם את שאגות השמחה של כמות כזו של אנשים. לאחר הבקעת הגול השני הודיע הכרוז כי מספרת XXX תיתן תספורת חינם לכל הצופים אם יובקע גול שלישי. מאותו רגע צעקה השכנה שלי: נו, תבקיעו גול, אני רוצה תספורת.
בסוף המשחק התזמורת נשארה בחוץ וניגנה וניגנה, אנשים וילדים רקדו והיתה שמחה גדולה.
מחר - קמות מוקדם כדי להספיק למעבורת לויקטוריה, קנדה.
לכל המתלוננים על העדר תמונות (אלדד) יש לי כמה תשובות:
1. אני לא מצלמת הרבה (אני לא דני)
2. אין לי זמן להעביר את התמונות מהמצלמה למחשב
3. התמונות שאני מצלמת בטלפון עולות ישירות לפייסבוק, אז תהיה חבר שלי בפייסבוק

ובכל זאת - הן תעלינה בהמשך...
להתראות מחר!

ועוד מסיאטל

אני מקבלת תגובות משמחות על הבלוג וממשיכה לדווח. יום נוסף של פגישות במיקרוסופט - לא פחות מוצלח מקודמו. אני לא מפסיקה להתפעל מהאופרציה הזו: קמפוס של 65,000 איש שנראה רגוע ושקט כמו קמפוס של אוניברסיטה בחופשת סמסטר. כל הירוק מסביב והבניינים הנמוכים, שאטלים שנוסעים בקמפוס. הכל מתוקתק ומאורגן. במרכז המבקרים הדברים עובדים ממש על הדקה, כל המרצים מגיעים בזמן ומסיימים בזמן. האוכל מחכה לנו בזמן והאחראית נכנסת בשקט כל שעה בערך ומחדשת את מלאי המשקאות והכוסות.
אתמול היינו בשני סיורים מעניינים: האחד במרכז החדשנות של החברה שמציג את החזון שלהם לגבי אופן העבודה בעוד כחמש עד עשר שנים. חלק נראה עתידני וחלק מתקבל על הדעת כבר היום. לא בטוח שהכל אכן ימומש אבל בהחלט גרם לכולנו לחשוב האם אנו רוצים להיות במירוץ העכברים הזה בו אנו ניתנים להשגה בכל רגע , בכל מקום, בכל סיטואציה. מנקודת המבט של מעצבת פנים היה מעניין לראות כיצד עיצבו את החללים - הן במרכז המבקרים והן העתידניים. בכל המקומות, על אף העיצוב המודרני, לא שכחו קישורים לחומרים וצבעים טבעיים שמרככים את החויה המנוכרת. שטיחים בצבעי אדמה, עציצים ואפילו קיר ירוק שלם (מוניקה - אסור היה לצלם, אבל זה פרויקט 4h שלך...). הסיור השני במרכז האבטחה הזכיר לי את הסדרה 24 - הן ברמת הידע הפרטני שלהם על כל ארוע/עובד/דלת שנפתחת והן ברמת השימוש בטכנולוגיות. באופן מדהים, דווקא המוצרים שעשו בהם שימוש היו מוצרים פשוטים, מוכרים וזמינים. no rocket science. אבל שילוב של לקוח שיודע מה הוא רוצה, עם טכנולוגיה מאפשרת וזמינה ותרבות ארגונית של עבודה מסודרת עד כדי צבאית יצרו פעילות מרשימה ביותר ששולטת על כל נכסי מיקרוסופט בעולם ויכולה להגיב לארועים ברזולוציה של דקות. לו היה לנו חצי, רבע מזה באסון הכרמל היינו נראים אחרת.
גם היום היו פגישות מעניינות והסיכום של כולנו היה כי הביקור היה מוצלח מאוד - הן מהבחינה המקצועית והן מהבחינה האישית - היתה קבוצה נחמדה, אירוח טוב, אוירה טובה - היה פשוט נעים.
לסיום היום נסענו לבנין אחר למוזיאון מיקרוסופט (קצת קטן ומאכזב) וחנות מיקרוסופט בה מוכרים כל דבר שאתם חושבים עליו עם לוגו החברה, לוגו x-box - החל מתיקים ועד לבגדי תינוקות.
בערב הסתובבתי שוב במרכז הקניות המקומי ובחנתי את החנויות והמרכז מבחינה עיצובית (ולא מבחינה צרכנית...). הרבה שוני ממה שקורה בארץ: חללים מאוד גדולים, חנויות ענקיות, פחות מגבלות לגבי היציאה לשטח הציבורי ואחדות המבנה. התמודדות עם חלל גדול של חנות שבכל זאת רוצה להעביר סוג של אינטימיות. מאוד מעניין.שיחה כיפית של חצי שעה עם איה - סוף סוף אנחנו באותו אזור זמן כפי שהיא הזכירה לי.

ממחר - יומיים חופש עם נעמי. עוברות למלון במרכז העיר ומסתובבות. מחר מתכננות ביקור במוזיאון של סיאטל בו נתיגות מרשימה לאביזרים של התושבים המקוריים - האינדיאניים, סיקור ברובע הבינלאומי (או בעברית צ'יינהטאון), שייט קצר בנמל וביקרו ב-space needle - בהתאם לתנאי הראות ומזג האויר.
מחרותיים -שיט במעבורת לויקטוריה אשר בקנדה - שיט בן 3 שעות לכל כוון העובר במיצר פוג'ט, שכבר מן המפה רואים שיש לו פוטנציאל גדול. בויקטוריה ביקרתי לפני הגיוס (קצת אחרי שנכחדו הדינוזאורים) והיא זכורה לי כעיר יפהפיה , המכבדת את המורשת האינדיאנית ברוב פסלי טוטם ברחבי העיר. לפי הפרסומת המעבורת יוצאת ממרכז העיר בסיאטל ועוגנת במרכז העיר ויקטוריה כך שגם אין בעיה להגיע ממקום למקום.
בקיצור - אם יהיה חיבור לאינטרנט גם במלון הבא תקבלו עדכון כמעט בזמן אמת. stay tuned!

יומיים בסיאטל

כל כך עסוקה שדילגתי על יום, תצטרכו לסלוח. אתמול (יום ראשון) נפגשתי לצהריים עם חברים בריטים שלא פגשתי מזה שלוש שנים. בפעם הקודמת נפגשנו בלונדון: בראדלי גר בלונדון, בן היה רווק. הפעם בראדלי גר בסיאטל, בן נשוי עם תינוקת וכבר עבר מלונדון לסיאטל וחזרה לאנגליה. רק אלוהי ה reunions הפגיש את כולנו בסיאטל לארוחת צהריים: בראדלי ושני בניו, בן אשתו והתינוקת (ביום הולדתה הראשון) ואני. נחמד כמה מהר מתחברים שוב. נחמד להיות עם מקומיים שיודעים לאן כדאי ללכת ומה כדאי להזמין...
אח"כ נסעתי לדאוןטאון ונפגשתי עם נעמי ודנה שהסתובבו כבר מן הבקר. ראינו את הספייס נידל, אבל היה כל כך אביך שהחלטנו לא לעלות. ראינו את שוק הדגים, אכלנו clam chowder" הסתובבנו בין החנויות וחזרנו באוטובוס בדיוק בזמן למלון כדי לצאת לארוחת ערב עם כל החבורה.
היום קמנו לפנות בקר, נפגשנו ב 7:15 בלובי ונסענו לקמפוס מיקרוסופט. קמפוס מרשים ביותר. את כל היום בילינו במרכז המבקרים המתוקתק והיעיל שלהםץ לכל אחד חיכה תג עם שם ובחדר חיכתה ארוחת בקר חביבה. לאורך כל היום שמענו הרצאות מרתקות. כל שעה ורבע התחלף מרצה (קשה אבל שווה את זה!) וגם מלאי הקפה/תה/שתיה קלה/כיבודים/ארוחות רוענן ביעילות שקטה. ביקור מגניב במיוחד במעבדת החדשנות וביקור מרשים עד כדי קנאה במרכז האבטחה העולמי (כזה שמאבטח אנשים ומשרדים של מיקרוסופט). לו היה לנו חצי מזה בשריפה בכרמל מצבנו היה טוב לאין ערוך. יום עמוס מידע וחויות אולם מרתק ופורה.
מחר שוב יום עמוס במיקרוסופט.
מזג האויר מאיר לנו פנים - עד כה יבש ואפילו השמש מציצה לפעמים. העיר יפה, נקיה וונעימה עד מאוד. התחושה היא של בטחון אישי . אפילו הסצינה הקולינרית פה משובחת ועולה לאין שיעור על האוכל האמריקאי המקורי שפגשנו בטיול הקרוואן בחוף המערבי. בכל זאת עיר גדולה עם קלאסה!

הדרך לסיאטל

ושוב הבלוג מתחדש, עם נסיעה של אפרת לעדכון במיקרוסופט ותוספת של יומיים חופש בהזדמנות חגיגית זו. הפעילות הרשמית מתחילה היום, יום ראשון , בערב. לפיכך לקחתי טיסה שמגיעה לסיאטל בשבת בצהריים, תוך תכנון להתגבר על הג'ט לג בניחותא.
הטיסה נראתה על פניו כטיסה מהגיהינום: 12 שעות לניו יורק, 4.5 שעות המתנה, 6 שעות לסיאטל.
ובכן - לפעמים יש הפתעות טובות. המטוס לניו יורק לא היה מלא כלל, בכל שלישיה כמעט הכסא האמצעי היה ריק. עוד לא המראנו ושכני לשלישיה עבר מקום (יבורך!) וכך זכיתי בשלושה כסאות רציפים ובשינה במאוזן. גם כדור השינה שלקחתי עזר ואת רוב הטיסה ביליתי בשינה (אמנם לא עמוקה אבל שינה!). מדי פעם התעוררתי לקול ההכרזה שיש להדק חגורות אולם המשכתי לישון, כך שכנראה לא ממש היה צריך. השירות ביונייטד היה חביב ואפילו הקדמנו את לוח הזמנים המתוכנן ב 25 דקות. דא עקא, כיון שהיינו הטיסה הראשונה הנוחת בשדה בבקר זה, אף אחד לא היה מוכן לקראתנו והמתנו את אותן 25 הדקות בדיוק בישיבה בחושך במטוס, עד שמישהו יבוא לפתוח לנו את הדלת. התור לבדיקת הדרכונים היה ארוך ואיטי, הפקיד בכניסה אנטיפט כרגיל - בקיצור, הגענו לאמריקה.
הופתעתי שחלק מן הדיילים והדיילות ממש ממש שמנים. כלומר בגודל אמריקאי. כלומר - לא עוברים במעבר של המטוס שלא בהליכה על הצד.
המזוודה החדשה, הסגולה והיפה שלי הגיעה פתוחה וניזוקה. הצלחתי לסגור אותה אבל את נזקי התפרים יתקנו כבר בארץ (טוב שהכל באחריות). הסים האמריקאי נכנס היטב לטלפון והופ אני מקומית. המתנתי עוד כשלוש שעות בשדה התעופה ניוארק עם שני הקולגות ממיקרוסופט והופ למטוס הבא. זה כבר מטוס קטן, צפוף ומלא עד אפס מקום. לא הצלחתי להירדם למרות שהייתי עוד קצת מטושטשת מכדור השינה. השעתיים האחרונות של הטיסה כבר היו מבחן אמיתי לסבלנות. גם פה הטייס לחץ על הגז עד הסוף ובמקום טיסה של שש שעות קיבלנו רק חמש ורבע. יציאה מהירה, איסוף הרכב מחברת ההשכרה ואנחנו במלון. מרחק של 10 דקות הליכה למרכז הקניות של Bellevue וארוחת צהריים חביבה ביותר.

הבנות הכינו לי מכתב טיסה לכל אחת מן הטיסות. באחד מהם אפילו היתה תפזורת שבה הייתי אמורה למצוא את המילים הבאות: אמא, מתגעגעות, נשיקות, אייפונים. נחשו מה היה רשום ברשימת ההזמנות...
ניסיתי למשוך עד הערב כדי להתאפס על השעון המקומי. משימה שהתגלתה כלא קלה בכלל בשלב מסויים. יצאתי מישראל בששי בערב כשהגוף שלי כבר צועק ראשון לפנות בקר... עשיתי את הדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות במצב כזה : shop till you drop.
ובעיקר window shopping ומילאתי כמה מן הבקשות של בני הבית.
צעידה ברגל חזרה למלון (זה צעידה זה? היגררות חסרת פוקוס). הבקר התעוררתי ב 7:00 עוד לפני השעון והנה אני פה. בסיאטל הירוקה והיפה. מזג האויר אתמול היה נעים ביותר, יבש ושמשי. היום יבש ומעונן, אבל נראה שיום יבש בסיאטל זו ברכה בפני עצמה.
נפגשת עם שני חברים מקומיים ממיקרוסופט לארוחת צהריים על גדת האגם. שניהם בריטים במקור. האחד עבר לכאן עם משפחתו והשני במקרה נמצא פה בביקור עם משפחתו. נראה כי אני היחידה שאגיע לארוחה בלי הילדים...