ניו יורק - יומיים ראשונים

סוגרים את היום השני בניו יורק.
קודם כל, היציאה מהארץ - יום שישי בערב - מומלץ, הרבה פחות עמוס מכרגיל. בעזרת השם כמובן.
למרות זאת, הצלחנו לחוות החלפת משמרת בביקורת הגבולות, אופס, הגיעה השעה, מחליף לא הגיע וסגרנו את הבוד'קה - "תתפזרו בשאר התורים" נזרק לעברינו. התפזרנו מהר בתור מימין תוך ניצול תמימותה של תיירת המומה והופ אנחנו בדיוטי. התמקמנו ליד טלויזיה ששידרה את טקס הפתיחה של האולימפיאדה ובהינו עד לטיסה. הטיסה עצמה, בדלתא, עברה על מי מנוחות ויש לציין שהמרווח בין הכסאות מרשים מאוד, הרבה זמן כבר לא ראיתי כזה במחלקת תיירים (ברצינות).
את הטפסים של האימיגריישן מילאנו במטוס, ועקב טעות סופר, מילאנו אותם שוב לפני שנכנסו לתור, על מנת שלא ננזף מאוחר יותר. אין מאורגן ומסודר יותר מתור אמריקאי אבל על מנת לסגור את המעגל, עברו כשעתיים עד שעברנו את הביקורת. עמדות רבות לא היו מאוישות והפקידים לא ממהרים לשום מקום (החלפת משמרת כבר אמרנו?).
לקחנו את השאטל למלון והגענו בסביבות שמונה, לחדרים כמובן שאי אפשר להיכנס אז הפקדנו את המזוודות ויצאנו ל"שרוף את הזמן עד שלוש".
שרפנו.
התחלנו מגן החיות בסנטראל פארק, משם הגיעו הפינגווינים ממדגסקר למי שלא יודע.



הספקנו לראות איך מאכילים את הפינגווינים ואת כלבי הים, חוצמזה גן החיות די קטן והחיות נראות די בודדות, ביחוד דוב הקוטב.

מכיוון שהשדרה החמישית קרובה, חשבנו לשרוף גם שם קצת זמן, עברנו בחנות של אפל ומשם לחנות הצעצועים המפורסמת של שוורץ. הבנות קיפצצו על הפסנתר הגדול (למכירה ב250000 USD).

העייפות והרעב החלו לתת אותותיהם ומצאנו את עצמנו אוכלים סנדביצ'ים בסאבווי. כבר אחרי אחת בצהריים אז שמנו פעמינו חזרה למלון, הגענו כמה דקות לפני שלוש ועד חמש כולם כבר חרפו עג למחרת בבוקר.

יום ראשון (השני שלנו כאן), התעוררנו, התקלחנו, צחצחנו שיניים וירדנו לארוחת בוקר קונטיננטלית. חדר האוכל קטן וצפוף ולא היה שולחן לחמישה אז אפרת צוותה לשולחן אחר עם רקדניות בנות 15 שהגיעו בקבוצה מכפר סבא. מגניב.

החלטנו לבלות את הבוקר בגשר ברוקלין ולראות איך יתגלגלו הדברים משם. צעדנו על תחנת התחתית שלנו (79 על ברודווי) ומשם הגענו לצד המנהטני של הגשר, שכן לפי על הספרים זהו המסלול שצריך לעשות, ממנהטן לברוקלין. הגשר לא קצר והגר יכולה להעיד על כך, מזל שיש ספסלים בדרך.

אחרי הגשר הסתובבנו בפארק ובלי ששמנו לב הגיע הזמן לאכול צהריים. קראנו המלצה על Grimalid's Pizza וכשראינו את התור המשתרך ברחוב הבנו שלא רק אנחנו קראנו. חזרנו אחורה ל Ignszios Pizza שהיה פנוי ובהחלט סיפק את הסחורה - אחלה פיצה. ניסינו למצוא את שוק הפשפשים המקומי (קראתי באינטרנט שיש בימי ראשון) אבל מכיוון שאף אחד מהמקומיים (מתוך שניים ששאלנו) לא שמע עליו אז לא התעקשנו ולקחנו מעבורת לדאון טאון תוך כוונה להמשיך משם לסטייטן איילנד על מנת לצפות בפסל החרות בדרך.

המעבורת לסטייטן איילנד היא חינם והרעיון הוא לשוט ליד הפסל בלי להידחף בתורים האינסופיים  בכניסה לפסל (ניתן לראות את התורים מהמעבורת, אכן תמונות קשות). התור למעבורת עצמה נראה די מפחיד אבל בסופו של דבר כולם נכנסים, שטים, מגיעים לצד השני, שם חייבים לרדת ולעשות פרסה לתור בדרך חזרה.
כשחזרנו הסתובבנו עוד קצת בבאטרי פארק ומשם החלטנו שנחזור למלון לנוח ובערב נצא לטיימס סקוור ואכן כך עשינו.
אחרי מקלחות והתרעננות יצאנו שוב כמובטח, ירדנו בתחנה שלנו ולקחנו את התחתית עד לרחוב 42. כשיצאנו מהתחנה נתקלנו בחנו נעליים וקנינו זוג להגר שהתלוננה שהנעליים שלה כבר קטנות עליה (הילדה גדלה). מכיוון שהשעה כבר אחרי 7, עשינו סיבוב עצבני למציאת מקום לארוחת ערב כשהקריטריון העיקרי זה לא פיצה ולא סנדביץ. בסופו של סיבוב התיישבנו המסעדה ענקית (משהו עם דאלאס בשם, לא זוכר בדיוק), אכלנו המבורגר, סטייק וכנפיים - יצאנו שבעים ומרוצים, לא משהו מדהים אבל סיפק את צרכינו.
עכשיו כשהקיבה מרופדת, הסתובבנו ברחוב 42 עד לברודווי - טיימס סקוור, לשם התכוונו להגיע (בדרך עוד הספקנו לקנות מכנסיים ליובל ולי + חולצה להגר). טיימס סקוור עצמה מהבהבת בטרוף, ומזכירה את וגאס במידה מסוימת רק יותר קלאוסטרופובית.
השעה כבר מאוחרת, עוד מעט חצות, ואני מת לישון אז אקצר ואומר שחזרנו למלון בשלום, כולם כבר ישנים ורק אני יושב לי פה בחושך וכותב. בטח ישנם עוד הרבה דברים שפסחתי עליהם אבל גם ככה יצא פוסט די ארוך, אז השלמות בהמשך.

עוד תמונות אפשר לראות פה