יום ראשון, 7 באוגוסט 2011

גראנד פינאלה

כותבת כבר מהבית. ביום האחרון נסענו בבקר לסירמיונה - כי היינו מוכרחים לאכול שם עוד גלידה. החלטנו לרחוץ באגם בסירמיונה וכך לא להיות רחוקים מדי מהגלידה (צריכים מנה יומית). הגענו יחסית מוקדם, לא היו בעיות חניה, מצאנו חופון קטן מלא אבנים וברבורים - במיים ועל החוף. הברבורים הסתובבו סביבינו, המיים היו קרים עד מאוד כך שרק דני ויובל העזו... המשכנו להסתובב בסירמיונה, אכלנו גלידה, סיבוב קטן בחנויות הפיצ'פקעס לתיירים, עוד כמה תמונות וארוחת צהריים אחרונה של פיצה, פסטה, דגים וכו'. עכשיו אני שמה לב שבאופן די קבוע אנחנו אוכלים את הגלידה לפני הארוחה. נו מילא, גם ככה יש לנו חוב לא קטן לדיאטנית אחרי הטיול הזה.
התחלנו במסע לכיוון מילנו. הכבישים יחסית ריקים, שבת בצהריים אין משאיות והכל זורם. קצת לפני השדה עצרנו במרכז קניות גדול שאותר מבעוד מועד, שיתרונו המובהק הוא שיש בו Iper le grande שזה בעברית סופר ענק שיש בו המון גבינות, נקניקים ושוקולדים ציוניים שרוצים לעשות עלייה. אז עזרנו להם לממש את האידיאולוגיה. עדיין נשאר לנו המון זמן אז הסתובבנו קצת במרכז הזה שחוץ מסופר גדול אין בו הרבה. פיצה אחרונה לילדים (איזה פיצות מכינים בסופר! בתוך תנור מדהים), קפה לדני והופ לאוטו. באוטו מזוודות ארוזות וכמה שקיות גדולות שבהן נעליים, בגדי ים ומגבות ועכשיו גם מצרכים ציוניים למכביר.
הגענו להרץ 4 שעות לפני הטיסה וכך היה לנו מספיק זמן להחליף בגדים ולעשות סדר עולמי חדש במזוודות כך שהכל ייכנס. ביטחון של אלעל בקצה השדה, בודק בטחוני מתחכם, שוב הלך לבדוק בצד את הדרכון שלי (הם טוענים שזה לא קשור לכך שבדרכון אני בלונדה ובחיים ג'ינג'ית, כנראה יש לי כוכבית באיזו רשימה נסתרת).
נו טוב, הגענו לגייט הרבה לפני הזמן, בדקנו טוב את כל חנויות הדיוטי פרי ולא יכולנו שלא לשים לב שלני הגייטים השכנים שלנו: טיסה לאבו דאבי וטיסה לאיסטנבול. טוב ששלחו אותנו לאזור מבודד לבידוק...
עלינו למטוס באיחור קל ואז ישבנו במטוס עוד שעה שלמה כמעט לאור "עומס בשמי אירופה". הקברניט, יערי, דיבר בטון מנומנם ומזלזל אך יאמר לזכותו שאותו זלזול נשמע בקולו גם בעברית וגם באנגלית. מישהו שכח לאמר לו שהוא השתחרר מהצבא ועכשיו הוא נותן שירות.
סוף סוף המראנו, רעבים כהוגן, כבר כמעט חצות. הגר התחילה לבכות שהיא רעבה ורוצה הביתה. הצעתי לה שנאכל אחת את השניה. לא התקבלה ההצעה. בשתים עשרה וחצי קיבלנו ארוחת ערב, הגר נרגעה וניסינו להשמיך את הטיסה בנחת. הגר ציירה במרץ ואז שוב התחילה לאמר בקול קטן ומסכן שהיא רוצה הביתה ומתגעגעת לשפרה. הסברתי לה בשמחה איך נגיע לישראל, ניקח את האוטו ממגרש החניה וניסע ישר הביתה. קצת נמנמה, קצת נרדמה, המטוס קפץ לא מעט וסוף סוף נוחתים. בקול בוכים הגר אומרת: אמא אני כל כך עייפה, אני רוצה כבר הביתה.
נו טוב, ישבה על הרצפה בתור לדרכונים וגם במסוע המזוודות, השאטל לחניה הגיע די מהר. הגענו לאוטו וראינו שהחלון פתוח. דני אמר: אני לא זוכר שסגרתי אותו אבל כנראה שלא. וגם: הנה האוטו פה לידינו ששכח אורות, הוא כבר לא יצליח להתניע כשיחזור.
נכנסנו לאוטו, ניסיתי להתניע - נאדה. המצבר מת. ניסינו שוב - כלום עם כלום.
הגר ישר התחילה לבכות: אני רוצה הביתה, אני רוצה הביתה. נועה הרגיעה אותה יפה מאוד והן פרצו בריקודים בחניהץ. בינתיים התקשרנו לפיקוח על החניה כי יש להם שירות התנעה.
אחרי עוד כמה טלפונים ובערך 45 דקות הגיע בני המתניע. שלא ידעה איפה המצבר בסיטרואן. ואז מצא את המצבר וחיבר את הכבלים. ואז יצא עשן וקצת להבות מהמצבר שלנו אז אמרתי לו שיפסיק.
הזמנו מונית, הילדים, המזוודות ואני חזרנו הביתה במונית ודני צלצל לשירותי דרכים של הביטוח. שאמרו לו שתוך 4 שעות יגיעו...
להזכירכם, אחרי לילה ללא שינה, כבר חם ודביק בחניה, אין מיים, אין מכונת שתיה, אין צל...
טוב, לקח לו דני שאטל חזרה לטרמינל, קנה קפה ומיים ואז התקשר הגורר שהוא בדרך. דני סידר לו כניסה לחניה, ההוא הצליח להתניע את הרכב עם כבלים (ככה זה כשיודעים איפה לחבר אותם) ודני הגיע הביתה בשלום.
אחה"צ נסעתי לסופר, הכל היה בסדר ונקווה שכך יהיה גם בהמשך.
בערב שמתי לב שנעשה נסיון פריצה לרכב, יש שריטות על הדלת ליד המנעול וגם החלון לא עולה טוב ולא יורד טוב. כנראה דני באמת סגר אותו... לא ברור אם יש לזה קשר למצבר אבל סוף טוב הכל טוב.
הגר שמחה שסוף סוף הגענו הביתה, ליטפה את שפרה עד בלי די ואני בינתיים הספקתי לישון, לשים 4 מכונות כביסה, לנסוע לסופר, לשטוף את האוטו (תיקון של הטראומה) ולהכין קציצות למחר.
לא נותר לנו אלא לאמר שוב: ויוה איטליה!!!
ממליצים בחום לנוסע לאיטליה, אגם גארדה היה נהדר אבל בטח גם שאר האזורים.

כמה טיפים וקצת מחירים:
דלק על האוטוסטראדה עולה יותר מאשר בכבישים הפנימיים. יכול להגיע עד ל 10 יורו יותר למיכל.
כבישי אגרה עולים אך שוים את זה. הנסיעה הארוכה ביותר לשנו על כביש אגרה היתה מהאגם לונציה והאגרה עלתה כ 10 יורו לכל כוון.
החניה בכל מקום עולה בכסף, בכל כפר בכל פינה. בד"כ יורו לשעה אבל בחלק מן המקומות גם כפול.
ארוחה ל 5 אנשים במסעדה מסתכמת ב 100 יורו, אלא אם הזמנתם סטייקים וכו' ואז זה גם יותר...
מחיר של כדור גלידה בד"כ 1 יורו, חוץ מאשר בסירמיונה שם השמיים הם הגבול וגם תלוי איזה גביע לוקחים.

יום שישי, 5 באוגוסט 2011

לילה אחרון באיטליה

באופן משונה הלילה היה חם. בד"כ קריר ונעים. אז הדלקנו מאוורר והלכנו לישון. גם הרשינו להגר לישון איתנו כי בדמעות בעיניים היא הודיעה שהיא לא נרדמתבחדר הלדים. באמצע הלילה התעוררנו לקול רעמים אימתניים וגשם סוחף. יובל ונועה התעוררו כמובן וכולנו הופענו מעוצמת הגשם והרעמים. הגר ישנה כמו בול עץ...
בבקר הכל רטוב אבל השמש זורחת בעוז ונראה כי יהיה יום קייצי. קשה לנו בתור ישראלים לחבר בין קייץ לגשם (מה גשם, סופה שוצפת) אבל כנראה שזה נורמלי פה. במדינה שבה גלידה,פיצה ופסטה זה נורמלי כנראה גם רעמים באמצע הקייץ. מה לנו כי נלין?

ערב אחרון באיטליה

אחרי הפעלתנות של הימים האחרונים החלטנו למתן. קמנו לאט, אכלנו ארוחת בקר קטנה ויאללה לבריכה - לבקשתה המפורשת של הגר. הילדים קיפצצו להם בבריכה ושיחקו כדורגל שולחן לרוב. אני הלכתי לשכנים שמסתבר שיש להם טרטוריה והזמנתי שולחן לצהריים. בצהריים צעדנו מעדנות לחוה השכנה בשביל העפר ליד הכרמים והזיתים. הפנו אלינו את מרקו - המלצר שמדבר אנגלית. וטוב שכך. כי למרות שחשבנו שאנחנו כבר מכירים את המנות השונות נתקלנו פה בהרבה שמות חדשים. מילא שלא ידענו איך אומרים ברווז או את השם של הדג הספציפי שגדל פה באגם, אבל באמת לא העלינו על דעתינו שאוכלים סוסים באיטליה. לנועה זה מייד הוציא את התיאבון אבל התגברנו והלזניה שלה היתה מצויינת. המסעדה מאוד יפה, יושבתץ בגינה ענקית ומקסימה שבה גם מגרש משחקים לילדים הכולל מגלשות, נדנדות, טרמפולינה גדולה ו... בייביסיטר צמודה. לא נזקקנו לה כי בזמן ההמתנה לאוכל יובל ונועה הלכו עם הגר לטרמפולינה. סך הכל האוכל היה בינוני, הקינוחים היו מצויינים - אבל הסכמנו שלולא היינו בודקים היינו חיים בתחושה שהפסדנו משהו חשוב ביותר.
נחנו קצת בחדר ואחר הצהריים נסענו לכפר סאלו salo המצוי ממש לידינו. טיילת ארוכה ויפה לאורך האגם וכובן המון גלידרות ופיצריות. בלית ברירה קנינו גלידה לכולם, אני ויתרתי מפאת בעיות קיבולת... חזרנו הביתה, דני הכין ארוחת ערב משאריות האוכל שנשארו לנו ועדיין אנחנו משאירים הרבה מצרכים טובים לבעלי הבית. קשה לתכנן בדיוק.

מחר טסים חזרה הביתה - רק בערב, ממילנו. הוחלט לשחות שוב באגם, לנסוע שוב לסירמיונה שם היתה הגלידה הכי טובה (למרות שזה סיבוב) ולנסוע לשדה במילנו. בדרך נעצור בסופר להצטייד בגבינות ושוקולדים...
אז פעם אחרונה להיום: VIVA ITALIA

יום חמישי, 4 באוגוסט 2011

Riva del Garda, lake Tenno

אתמול היינו בקצה הדרומי של האגם, אז היום החלטנו לאזן ולבקר בקצה הצפוני. נסיעה של כשעה עד לעיירה המקסימה ריבה דל גרדה השוכנת בקצה השפיץ. הספר מזהיר (וגם אנשים בשר ודם הזהירו) מפני הכביש הזה המלא כולו מנהרות. אכן מלא מנהרות חלקן קצרות וחלקן ממש ארוכות (יותר מקילומטר) וחלקן אפילו עם התפצלויות בתוך המנהרה. הנוף הררי, ההרים מגיעים ממש עד לשפת האגם וכל כך שונה ממה שרואים בדרום האגם. האזור הזה הרבה פחות צפוף והעיירות שעוברים בדרך נראות יותר אותנטיות או לפחות יותר כמו מה שאנחנו רגילים לראות בסרטים.
צפונה לריבה דל גרדה יש עיירה קטנה בשם tenno שבסופה אגם פצפון, תכול תורכיז ויפהפה. אפשר לטייל סביבו ואפשר להתררחץ בו. אנחנו (רובינו) בחרנו להתרחץ. מיים קפואיםםםםם. הספר המליץ להביא צידה לפיקניק ולא שמענו לו אבל יש במקום קיוסק חביב שמוכר קפה, שתיה וסנדויצים. אז לא מתנו מרעב...
החיסרון היחידי של האגם הזה: כיון שהוא מוזכר בספר בעברית הרי שגם כאן יש הרבה משפחות ישראליות ו"משה, אתה רואה כמה רחוק הילד שוחה? אתה מרשה? כשהוא יחזור אני אראה לו מה זה".
הנוף מרהיב, מסביב הרים והכל ירוק.
מאוחר יותר חזרנו לריבה דל גרדה, לאחר התייעצות עם השוטרת המקומית מצאנו חניה וטיילנו על הטיילת היפהפיה של העיירה הזו. יש שם גם חופי רחצה נפלאים ובאופן כללי סוף האגם זה מקום טוב להיות בו. ברווזים מסוגים שונים במיים כולל ברוזים/זות שבנו קן על המים מצמחיה שנסחפה במיים. היה יפה לראות. הקצה הצפוני של האגם מאוד צר וכך לאורך כל הדרך, כשלא נמצאים במנהרה, רואים את הכפרים בצד השני.
אכלנו פיצות כמובן חוץ מהרעב התמידי שקיבל סטייק. המשכנו לטייל בעיירה ונפרדנו בגלידה, איך לא?
שעה נהיגה חזרה לכפרינו והנה אנו בבית.
לאור מצב הרשת פה נראה שאת התמונות נעלה כבר רק בישראל.
לילה טוב!

יום רביעי, 3 באוגוסט 2011

Sirmione

אז כמו שהובטח בבקר, בילינו בבריכה המקומית ואכלנו ארוחת צהריים מפוארת מעשה ידיו של דני, ששוב קפץ לקצב המקומי שקיבל אותי בידידותיות רבה. בעוד הבנות ודני קופצות לבריכה (כבר הזכרנו איך הגר קופצת ושוחה, נכון?) יובל ואני נסענו למרכז קניות בעיירה קרובה שם יש חנות ספורט גדולה, תוך תקוה למצוא את מחבט הטניס הנכסף (יש דגם ספציפי שהפסיקו לייצר בארה"ב). בסביבוץ 17:00 יצאנו לכוון סירמיונה - כפר קטן בקצה לשון יבשה ממש בדרום האגם. במרכז ההיסטורי של הכפר הקרוי centro storico יש מבצר מרשים ביותר ועיר עתיקה מלאה בג'לטריות. הספר הפחיד שלא נמצא חניה אבל מצאנו גם מצאנו ושוב בירכנו על ההחלטה לטייל אחה"צ. גם הרוח נשבה קלילות והיה נעים ביותר. ביקרנו במבצר המרשים שיושב ממש על שפת המיים והנוף הנשקף ממנו מרהיב. אכלנו גלידה בג'לטריה המדהימה בכניסה, יובל קיבל מנה של שלושה כדורים וכל מי שעבר לידו חייך חיוך גדול. תמונות בהמשך.
זו הפעם הראשונה שאנו פוגשים מאסה של ישראלים, כנראה היה טיול מאורגן או משהו. כמובן שישראלית אחת ניסתה לקבל שני טעמים של גלידה במחיר של אחד כי היא רוצה רק חצי כדור מכל טעם וגם זה באנגלית מגומגמת ומביישת.
העיר העתיקה יפהפיה, מכל עבר נשקף האגם ובאמת אינסוף גלידריות מדהימות. הגלידה יקרה יותר מכל מקום אחר אבל לחלוטין היתה שווה את זה.
הילדים קפצצו וציחקקו בכל מקום, במיים ברווזים וברבורים ואוירה כללית של חגיגה.
קינחנו בפיצה כי איך אפשר בלי? ישבנו במסעדה ממש ליד המבצר ונהנינו מן הנוף.
המלצרים העבירו בינהם צחוקים ודאחקות כולל ריקוד לצלילי הזמר ששר ברחוב.
הגר הזמינה ספגטי בולונז ושאבה את הספגטים אחד אחד ישר מן הצלחת... לא הספקנו לצלם אבל תצטרכו לדמיין בעצמכם את הדבר המצחיק הזה.
ממליצים בחום לא לוותר על סירמיונה למרות האזהות של כולם על העומס ועל מחסור בחניה. ושוב ממליצים על מתווה טיול של ערב עת השמש לא יוקדת והאויר נעים.
לילה טוב מאיטליה!

GARDALAND

נכון שהפוסט הזה שייך לאתמול, אבל לאור השעה שבה חזרנו, תסלחו לי על האיחור. אחרי בקר של כיף בבריכה וצהרים של כיף שדני הכין לנו נסענו אחר הצהריים לגרדהלנד - לונה פארק גדול בדרום האגם. דני מצא באינטרנט שהחל מ 18:00 יש כרטיסי כניסה מוזלים, התורים יותר קצרים ובכלל הפארק פתוח עד 23:00 כך שנראה לנו שזה מספיק זמן. בחישוב למשפחה בת 5 אנשים הכניסה עולה 350 ש"ח במקום 900 ש"ח - בהחלט תמריץ לבדוק את העניין.
בדרך עוד עצרנו בכפר לגדות האגם הקרוי peschiera שכולו בתי קפה על גלידריות אולם בשעה 16:00 הוא היה מנומנם לחלוטין, כולל כמה גלידריות שהיו ממש סגורות! זה לא עצר מבעד יובל לאכול גלידה בשתי גלידריות שונות...
הגענו ב 17:40 לגרדהלנד, השמש כבר לא קופחת, יש חניה למכביר, אין שום תור בקופות. תור של אנשים שמחכה ליד שער הכניסה שתגיע השעה 18:0. ב 17:50 נפתחו השערים (באמריקה זה לא היה קורה. היו מחזיקים אותנו עם ההמנון עד 18:00). בפנים כמעט ולא היו תורים למעו למתקן החדש והמפחיד raptor ששם היו תורים של 35 דקות. היה חם אבל השמש לא קפחה ושמחנו שלא היינו שם במהלך היום. הגר ואני הלכנו ל"לא מפחידים", דני יובל ונועה הלכו ל"כן מפחידים". את הרפטור עשו רק יובל ונועה כי דני כבר בוגר וחכם ויודע שאין טעם לעלות על משהו שנשימתך נעתקת רק כשאתה מסתכל עליו. הילדים יצאו מרוחים בחיוך רחב...
ב 23:00 יצאנו עם על עם איטליה חזרה לחניה וסיכמנו שהיה בחלט כדאי: 5 שעות מספיקות כדי להנות, התורים לא ארוכים, בחלק מן המתקנים היה תור של דקה שתיים, מזג האויר יותר נעים וההשפעה על הכיס משמעותית. הפארק חביב, לא מתחרה כמובן בדיסנילנד אבל בהחלט מוצלח. בעינינו הוא לא שווה 900 ש"ח למשפחה - אם אתם שוקלים לבוא מן הבקר. מבחינה כלכלית אפילו עדיף לבוא פעמיים בערב אם אתם מרגישים שממש לא מיציתם...
פקק קטן ביציאה מן החניה ועד חצות כבר היינו בבית.
עכשיו עדיין בקר (אם אפשר לקרוא לשעה 11:30 בקר), דני ונועה קפצו לקונדיטוריה הקרובה להביא מטעמים לארוחת בקר ונמשיך במתכונת המוצלחת של אתמול: בבקר בריכה, בצהריים אוכל בבית ואח"כ טיול בסביבה.

יום שלישי, 2 באוגוסט 2011

וכמה תמונות נבחרות מן הימים האחרונים

https://picasaweb.google.com/114711044807845007597/20110802?authuser=0&authkey=Gv1sRgCIWj3MiNsqqdiwE&feat=directlink

כשנצליח להעלות עוד - נעלה. ענייני רוחב פס וכו'.

על הדירה שלנו

הדירה שלנו נמצאת בקומפלקס שבו גרים בעלי הבית ועוד מספר דירות נופש. כל הקומפלקס בנוי סביב חצר מרכזית בעלת דשא ומשחקים שונים לילדים כגון שולחן כדורגל, חצים וכו. מאחור יש בריכה קטנה ונעימה עם מיטות שיזוף, עוד משחקים לילדים (בננה וגלשנים לבריכה) שתי נדנדות, אזור לבר ביקיו , תרנגולות של בעלי הבית (לא מיועדות לברביקיו שלנו) והמון חומרים וכלים שמשמשים חקלאים. לבעלי הבית שטח חקלאי גדול ובו הם מגדלים הכל מהכל. טיול בשטח שלהם הניב את הרשמים הבאים: אגסים, תפוחים, ענבים, זיתים ועוד עצי פרי.
את הזבל מפרידים פה להמון סוגים ושכה אחיה אין לי מושג לפעמים איפה לשים מה. יש נייר, אורגני, פלסטיק, זכוכית, אלומיניום ,לחם וכל השאר. עכשיו תגידו לי: עטיפה של באגט מנייר שיש בה חלק מניילון שקוף (פלסטיק) לאן הולכת?

אנחנו נהנים לבשל ולהכין אוכל מהמצרכים המשובחים שיש כאן בכל סופר. רק שלכל שבת יש מוצאי שבת ובגלל שאין כאן מדיח כלים מוצאי השבת די ארוכה... בכל זאת, זה מזכיר לכולנו את ימי הקמפים באמריקה והכיף גדול.
היום הבנות היו בברכה ודני ויובל צעדו לקצב הכפר וחזרו עם שניצלים (מוכנים כבר בפירורים) וצלעות טלה ואושר גדול כח הקצב נראה כמו קצב בסרטים ובירך אותם בבונז'ורנו רם ביותר.
הנה כמה תמונות משמחות של אוכל:
From 2011-08-02


From 2011-08-02








הברזים בדירה שלנו לא עומדים בשום תקן. נראה כי בחלק מהמקומות פשוט הרכיבו הפוך את האינטרפוץ. לעומת זה גם המדרגות לא עומדות בשום תקן, לתשומת לב קוראינו האדריכלים ומעצבי הפנים.

יום שני, 1 באוגוסט 2011

יום שני - ונציה

אחרי טיול אופניים בשדות (אמא וילדים גדולים) וטיול ברגל בשדות (אבא וכל הילדים) הלכנו לישון יחסית מוקדם כשהתוכנית לצאת מחר ב 8:00 לונציה. בערב, בהמלצתנו, הגר עשתה שיחה לרגליים שלה ואמרה להן שהן כבר גדולות ועולות לכיתה א 'ובגלל זה הן לא יכולות לכאוב ולהציק, ומחר יש הליכה ארוכה והן צריכות להוכיח שהן בוגרות.
הספר הסביר כמה מסובך לחנות בונציה וכדאי לחשוב על רכבת. בעל הבית הסביר באנגלית שבורה שלא כדאי לנהוג לונציה כי הכביש עמוס והחניה יקרה. לעומת זה, הוא המליץ בתוקף באיטלקית שוטפת לקחת רכבת מאחד הכפרים בסביבה הקרוי Desenzano. כמי שמנוסה ברכבות איטלקיות (מזכירה לכולם את חוית היציאה ממילנו ברכבת בשנה שעברה עת הענן האיסלנדי שיתק את שדה התעופה) נכנסתי לאתר רכבת איטליה ובדקתי שעות ומחירים. ככה בלי להניד עפעף, כרטיסים לכל המשפחה לונציה וחזרה עולים כ-250 יורו. אז החלטנו על מכונית.
הצלחנו לצאת ב 8:10. האוטוסטרדה אכן היתה עמוסה אבל נוסעת 100-120 קמ"ש. עצירה קטנה בדרך לסנדויץ (כמובן, האוכל שקנינו לשבוע הספיק ליום וחצי אז לא ממש היה מה לאכול לארוחת בקר) והופ הגענו לונציה. הכניסה היתה חלקה, החניה מצויה לרוב בחניון מקורה ובו 10 קומות בכניסה לעיר (piazzale Roma). האגרה בכביש עלתה 10 יורו לכל כוון, החניה עוד 25 יורו, הדלק מוערך ב20-25 וסך הכל כ-65-70 יורו הכל כולל הכל.
גם ונציה לא היתה עמוסת תיירים כמו שתואר בספר, אבל אולי בהמשך אוגוסט היא כן מתמלאת.

רכשנו כרטיס יומי לתחבורה הציבורית ועלינו על ואפורטו 1 (אוטובוס מיים) שנוסע על הגרנד קנאל עד כיכר סן מרקו. שם ירדנו והתחלנו להסתובב בסמטאות היפהפיות (והמוצלות) ובין התעלות הרבות.
במשך כ 5 שעות טיילנו ברגל והלכנו במסלול די משולט לגשר ריאלטו ועד כמעט לחניה חזרה.
כאן המקום להמליץ לקוראינו המתכננים טיול - חבל לקנות כרטיס יומי. עשינו בו שימוש אחד ועוד טיפה, וגם זה רק כי היינו מוכרחים מנטלית לעלות שוב על אוטובוס מיים, לבקשתה של הגר.
אחת ההוצאות הגדולות כאן היא הכניסה לשירותים, העולה יורו וחצי לכל כניסה. לא נורא אם אין כסף קטן - צמיד יש איש או אישה בכניסה שנותנים עודף. אפשר גם לקנות WC card ולטעון אותו בכסף בכל פעם... לא ניסינו.
ישבנו לאכול צהריים באחת ממלכודות התיירם ליד כיכר סן מרקו. בהמשך השיטוטים ראינו שיש הרבה סנדויציות נחמדות בעיקר יותר קרוב לפיאצלה רומא. בכל אופן, מייד עם ההתיישבות נשפכה על הגר בטעות כוס מיץ תפוזים. היא בכתה מאוד ואמרה: זה לא נעים, עכשיו אני דביקה. אז בינתיים עד שיכינו את האוכל הלכתי איתה לבחור חולצה בכיכר סן מרקו (בין כך היה בתכנון). היא בחרה חולצה ורודה עם הדפסה בכסף נוצץ ש"אמא, היא פשוט מהממת, ממש מהממת בעייני". מצב הרוח השתפר, גם האוכל תרם והמשכנו לטייל. בגלידריה הראשונה עצרנו לקנות גלידה לכולם, בשנייה ליובל התחשקה עוד אחת ובשלישית הוא הודיע שזה לא פייר שתמיד הגלידריה הכי טובה מופיעה לפנינו אחרי שכבר אכלנו גלידה. אז הוא קיבל עוד אחת...
המשכנו להסתובב ולצלם, הגר רכשה לה מסכה והלכה איתה בהמשך היום וכולם שמחים ביותר.
ונציה יפהפיה, אמנם מאוד מתויירת ומסחרית אבל בעיניי זה לא מוריד מהקסם של התעלות והבניינים והחן הזה שיש לאיטלקים באופן כל כך טבעי.
לאחר 5 שעות של הסתובבות הרענו לרגליים של הגר ויצאנו חזרה בדרכנו לכפרינו הקט Raffa. כשעתיים וחצי אחרי הגענו לסופר הקרוב לביתנו ועצרנו לרכוש מצרכים כדי שמחר נוכל לאכול ארוחת בקר... הגר נכנסה עם המסיכה על הפנים וכולם היו מאוד משועשעים.
עכשיו, שעת ערב, האור כמעט מלט, הילדים קפצו פה לבריכה ואני תיכף מסיימת לכתוב את הפוסט ועולה להכין ארוחת ערב.
לילה טוב לכולם! אנחנו ממליצים בחום רב על איטליה. אין כמוה!