ארוחת בקר. כבר למדנו אתמול שבין כך נתפצל, אז כשהילדים הודיעו שהם רעבים שלחנו אותם לחדר האוכל בלעדינו. היה ריק לחלוטין והם הסתדרו מצוין. הגר אמרה שהיא לקחה לה הכל לבד ורק יובל עזר לה למזוג מיץ תפוזים. איזה שוני מהטיול הקודם.
התחלנו את הבקר בשדרה החמישית. היו כמה חנויות שנועה הייתה מוכרחה לבקר והחלטנו להוריד את זה מסדר היום לפני שקורות טרגדיות. בדרך לתחתית הגר הייתה צריכה להיכנס לחנות בגדים שרובם מלאי פייטים ונוצצים. יצאנו משם עם הכי מעט נוצצים שניתן היה, אך יחד עם הנעליים הנוצצות והמאירות מאתמול היא בהחלט נראית כמו עץ חג מולד במיטבו.
הגענו לחנות שחפצה בה נועה: ארבע קומות של חשיכה, מוזיקה רועשת עד אימה וריחות כבדים של בושם הנמכר בחנו. עונש מכל הכיוונים. לא ברור איך אתה אמור להחליט מה אתה רוצה לקנות. כולם ברחו החוצה די מהר ואני נשארתי עם נועה והקרבתי את עצמי על מזבח האמהות. אחרי בערך שעתיים או רק שעה וחצי, בכל מקרה מה שנראה כנצח, ואחרי תור ארוך לתאי המדידה (שגם הם חשוכים) הצלחנו לצאת מן החנות עם גופיה. בכל קומה עומד איזה מוכר או מוכרת לבושים בבגדי החנות ורוקדים לקול המוזיקה הרועשת בדיוק בכניסה למדרגות - כלומר במקום היחידי בקומה שיוצר פקקי תנועה גם לאלה שרוצים לעלות וגם לאלה שרוצים לרדת. לחנות קוראים אברקרומבי אבל דני חושב שאברזומבי הרבה יותר מתאים. כל העסק נראה אידיוטי עד מאוד, בכניסה לחנות עומד חתיך בלי חולצה שמצטלם עם כל בת תשחורת מצווחת. גם נועה צולמה איתו ע"י צלמת החנות וקיבלה תמונת פולרויד. דני, יובל והגר מצאו סטארבאקס במגדל טראמפ וישבו שם בשקט יחסי ובאור אם כי בעיצוב נוראי. טראמפ הגדיר טעם של אוליגרכים עוד לפני שהמציאו את המילה אוליגרך. הכל שייש נוצץ, מפלים פנימיים, קריסטלים ומה לא. מאוד "עשיר" וגם "בטוב טעם". כשמדברים על קפיטליזם חזירי וגם נטול טעם מתכוונים לזה - הבחורים נטולי החולצה, הבנות המצווחות, החנויות החשוכות שמוכרות טי שירטים במחיר מופרז,, השייש בלובי.
המשכנו לאורך השדירה, ביקרנו גם במקדש של נייק - 4 קומות של מוצרים, מתוכן יובל הסתפק בסקירה מהירה של שתי קומות והחלטה שבטח זה לא המקום לרכוש בו נעליים. בהמשך השדרה היתה חנות נוספת ברשימה של נועה - שוב מרובת קומות, חשוכה ורועשת. יובל ריחם עלי ונכנס עם נועה ובסופו של דבר יצאו שניהם עם רכישות. בסך הכל כל הכבוד להם על העצמאות. נכנסנו לרוקפלר סנטר מתוך מטרה לעלות למצפה שבראשו, אולם מחיר הכרטיס, 38$ לבן אדם, הורידו אותנו מהרעיון. המשכנו בתחתית לצ'יינה טאון, התיישבנו במסעדה נחמדה ונהנינו מארוחת הצהריים. המשכנו להסתובב בצ'יינה טאון, קנינו שטויות בכסף קטן (זה מה שנשאר...) והגענו לגבול ליטל איטלי בדיוק כשהתאים לנו לאכול קינוח ולשתות קפה טוב. או אז, המשכנו בסיור כתובות, מצאנו חנות מגפיים לנועה, הבנו שמגפי רכיבה הכי זולות הן מחוץ לתקציב, מצאנו חנות נעלי ספורט בהוזלה, יובל ונועה רכשו לעצמם נעליים (גם זה היה ברשימה), דני רכש שני זוגות ג'ינס (זה לא היה ברשימה כי לדני אין רשימת קניות. אבל מכנסיים הוא צריך). משם המשכנו לחנות צורכי טניס אבל בשל תקלה בתחתית נתקענו הרבה זמן. בשלב זה התפצלנו - הגר ואני חזרנו למלון ודני והגדולים המשיכו לטניס. יובל חזר עם מחבט חדש שמחירו פחות מחצי ממחירו בישראל. אושר גדול. בזאת מיצינו לחלוטין את תאוות הקניות ומקוים מחר להמשיך לטייל בנחת.
הגר עמדה בגבורה בכל ההליכות, העליות והירידות בתנות הרכבת התחתית. בין לבין היא נחה וגם רקדה לה ברחוב.
התחלנו את הבקר בשדרה החמישית. היו כמה חנויות שנועה הייתה מוכרחה לבקר והחלטנו להוריד את זה מסדר היום לפני שקורות טרגדיות. בדרך לתחתית הגר הייתה צריכה להיכנס לחנות בגדים שרובם מלאי פייטים ונוצצים. יצאנו משם עם הכי מעט נוצצים שניתן היה, אך יחד עם הנעליים הנוצצות והמאירות מאתמול היא בהחלט נראית כמו עץ חג מולד במיטבו.
הגענו לחנות שחפצה בה נועה: ארבע קומות של חשיכה, מוזיקה רועשת עד אימה וריחות כבדים של בושם הנמכר בחנו. עונש מכל הכיוונים. לא ברור איך אתה אמור להחליט מה אתה רוצה לקנות. כולם ברחו החוצה די מהר ואני נשארתי עם נועה והקרבתי את עצמי על מזבח האמהות. אחרי בערך שעתיים או רק שעה וחצי, בכל מקרה מה שנראה כנצח, ואחרי תור ארוך לתאי המדידה (שגם הם חשוכים) הצלחנו לצאת מן החנות עם גופיה. בכל קומה עומד איזה מוכר או מוכרת לבושים בבגדי החנות ורוקדים לקול המוזיקה הרועשת בדיוק בכניסה למדרגות - כלומר במקום היחידי בקומה שיוצר פקקי תנועה גם לאלה שרוצים לעלות וגם לאלה שרוצים לרדת. לחנות קוראים אברקרומבי אבל דני חושב שאברזומבי הרבה יותר מתאים. כל העסק נראה אידיוטי עד מאוד, בכניסה לחנות עומד חתיך בלי חולצה שמצטלם עם כל בת תשחורת מצווחת. גם נועה צולמה איתו ע"י צלמת החנות וקיבלה תמונת פולרויד. דני, יובל והגר מצאו סטארבאקס במגדל טראמפ וישבו שם בשקט יחסי ובאור אם כי בעיצוב נוראי. טראמפ הגדיר טעם של אוליגרכים עוד לפני שהמציאו את המילה אוליגרך. הכל שייש נוצץ, מפלים פנימיים, קריסטלים ומה לא. מאוד "עשיר" וגם "בטוב טעם". כשמדברים על קפיטליזם חזירי וגם נטול טעם מתכוונים לזה - הבחורים נטולי החולצה, הבנות המצווחות, החנויות החשוכות שמוכרות טי שירטים במחיר מופרז,, השייש בלובי.
המשכנו לאורך השדירה, ביקרנו גם במקדש של נייק - 4 קומות של מוצרים, מתוכן יובל הסתפק בסקירה מהירה של שתי קומות והחלטה שבטח זה לא המקום לרכוש בו נעליים. בהמשך השדרה היתה חנות נוספת ברשימה של נועה - שוב מרובת קומות, חשוכה ורועשת. יובל ריחם עלי ונכנס עם נועה ובסופו של דבר יצאו שניהם עם רכישות. בסך הכל כל הכבוד להם על העצמאות. נכנסנו לרוקפלר סנטר מתוך מטרה לעלות למצפה שבראשו, אולם מחיר הכרטיס, 38$ לבן אדם, הורידו אותנו מהרעיון. המשכנו בתחתית לצ'יינה טאון, התיישבנו במסעדה נחמדה ונהנינו מארוחת הצהריים. המשכנו להסתובב בצ'יינה טאון, קנינו שטויות בכסף קטן (זה מה שנשאר...) והגענו לגבול ליטל איטלי בדיוק כשהתאים לנו לאכול קינוח ולשתות קפה טוב. או אז, המשכנו בסיור כתובות, מצאנו חנות מגפיים לנועה, הבנו שמגפי רכיבה הכי זולות הן מחוץ לתקציב, מצאנו חנות נעלי ספורט בהוזלה, יובל ונועה רכשו לעצמם נעליים (גם זה היה ברשימה), דני רכש שני זוגות ג'ינס (זה לא היה ברשימה כי לדני אין רשימת קניות. אבל מכנסיים הוא צריך). משם המשכנו לחנות צורכי טניס אבל בשל תקלה בתחתית נתקענו הרבה זמן. בשלב זה התפצלנו - הגר ואני חזרנו למלון ודני והגדולים המשיכו לטניס. יובל חזר עם מחבט חדש שמחירו פחות מחצי ממחירו בישראל. אושר גדול. בזאת מיצינו לחלוטין את תאוות הקניות ומקוים מחר להמשיך לטייל בנחת.
הגר עמדה בגבורה בכל ההליכות, העליות והירידות בתנות הרכבת התחתית. בין לבין היא נחה וגם רקדה לה ברחוב.
2 תגובות:
מקווה בשבילכם שהקניות באמת מאחוריכם ... זה הדבר הכי מרתיע בניו יורק.
אם לא ברשימה שלכם, תבקרו באולם הגדול של תחנת Grand Central. הכי טוב בשעה 10 בבוקר או 4 אחה"צ. אז האור באולם הכי מרשים.
אגב, איך יש לכם אינטרנט בכל מקום? (אני חושב שאולי אני יודע ...)
יוסי.
אבל אני כן רובוט!
יש לי תוכנת זיהוי צורות שיודעת לכתוב Citlyimp 24
(מצטער, היתי חייב. אתם יכולים להסיר, לא אעלב)
הוסף רשומת תגובה