יום רביעי, 24 באפריל 2013

תמונות - לונדון/מנצ'טר

3 - 0

יום ראשון
נחנו.
יום שני
כאמור, מטרת כל הנסיעה היא המשחק במנצ׳סטר אז ביום שני שמנו פעמנו אל תחנת הרכבת, היו לנו כרטיסים לרכבת של 9:20 והגענו בזמן. לפני הזמן. לא היה קל, בבוקר הצלחתי לעקם את הרגל באופן יסודי אז צלעתי לי כל הדרך וסבלתי מכאבים. בשקט. יובל גילה הרבה אמפתיה ועזר כל הזמן.
בסביבות 11 וחצי הגענו ליעד ולקחנו מונית למלון. הראיתי לנהג את הכתובת והוא שאל אם אני יודע שזה לא במנצ׳סטר ?! אחרי שהלב ירד לתחתונים הבנתי שזה בפרוור שרשמית אינו מנצ׳סטר אבל לצורך העניין זה כן. הגענו למלון אחרי כעשרים דקות ועשרים ושבעה ליש״ט (שהם כנראה הסיבה שהנהג ציין שזה לא במנצ׳סטר). במלון קיבלו את פנינו יפה אבל החדר לא היה מוכן, המקום הוא אכן פרוור ללא כלום מסביב חוץ מהפאב אילו הלכנו (צלעתי) לאכול צהריים. הדרך לפאב היתה תלולה (בשני הכיוונים), מה שלא הקל על רגלי הדואבת אבל לא היתה ברירה, או כמו שיובל אמר: גם אם נפתח את הראש עכשיו למשחק אנחנו הולכים.
כשחזרנו למלון המתנו שהחדר יהיה מוכן וקצת לפני שתיים הוא אכן היה מוכן. שכחתי לציין שכשהגענו קיבלנו את הכרטיסים למשחק והסבירו לנו שיהיה מיניבוס שיקח אותנו לאצטדיון בשש (המשחק מתחיל בשמונה אבל צריך לספוג אוירה לפני ויש גם חנות שצריך לבקר). הזמן עד שש עבר מאוד לאט ועל מנת להעבירו התחלנו להתכונן כבר בארבע וחצי מה שלא תרם הרבה לעניין. אבל כמו שאומרים : עוד לא נולד ה..וכו׳
בעשרה לשש חיכינו בלובי וכשהגיע המיניבוס היינו עליו עם עוד עשרה אורחים והופ יצאנו לדרך. הנסיעה הקצרה עברה בנעימים, הנהג התבדח במבטא בריטי, את הרוב לא הבנו אבל זה בכל זאת היה מצחיק. אחרי הכל, הומור בריטי משובח. הנהג אמר שיחכה לנו בעשר בשביל לחזור, לא שעה ריאלית כל כך למשחק שמתחיל בשמונה אבל סוכם שהוא יחכה.
איזור האצטדיון כבר שוקק חיים, באסטות שמוכרות צעיפים,כובעים, דגלים וכל מה שצריך. ברור שקנינו צעיף. ההתרגשות היתה רבה כשנגלה האצטדיון לעיננו ואני מודה שרמת האדרנלין בדם אכן מטפסת, יש בזה משהו מאד משלהב. אנחנו בשער E32 בלוק E331 שורה 22 כיסאות 157 ו158. לפני שנכנסו ביקרנו ב״חנות המפעל״ וגם שם תרמנו את חלקנו לתעשייה המשומנת כל כך טוב הזו. המשכנו למקומנו המוזכר לעיל, בכניסה בודקים את התיקים כמובן ומסתבר שמותר להכניס שתייה אבל בלי הפקק על הבקבוק. המקום שלנו ביציע ודורש טיפוס על לא מעט מדרגות ולהזכירכם אני עדיין צולע אז נאלצתי לצלוע במדרגות. המושבים עצמם צפופים יותר ממושבים במטוס אבל עם כל ההתרגשות מסביב זה לא כל כך מפריע. האצטדיון מתמלא אט אט, מדי פעם צריך לקום כדי לתת לאנשים לעבור אבל הכל מסודר ומאורגן. אנחנו נמצאים די גבוה באלכסון מאחורי השער אבל הראות מצוינת. השחקנים עולים לחימום והקהל מתחיל לשיר ולמחוא כפיים מדי פעם. רעש השירה הוא בדיוק כמו שרואים בטלויזיה, עוד סיבה לתחושת ההתרגשות והאדרנלין. כמה דקות לפני תחילת המשחק הופעלו כמה ממטרות על המגרש, כאילו כדי לשמן אותו, לא ברור. שמונה אפס אפס והמשחק מתחיל, עוד לא שמונה ודקה וכבר גול שלנו! הקהל כמובן באקסטזה על הרגליים ועוד היד נטויה. בקיצור, עד הדקה השלושים בערך כבר 3 - 0 לטובתנו והשמחה רבה עד מאוד. קשה לתאר את האווירה אבל היא באמת מיוחדת. הקהל שר, מוחא כפיים וגם עושה תנועות מגונות לעבר היציע של הלוזרים. כשיש התרחשות מעניינת על המגרש כולם נעמדים וזה קצת כמו לשחק ״קום-שב״.
המחצית הראשונה עברה נורא מהר וגם השנייה. הניצחון היה מתוק ואף הבטיח את זכייתה של מנצ׳סטר באליפות מה שתרם עוד יותר לאווירת החג. כמובן שהקפדנו לצלם ולהצטלם וגם בדרך חזרה למיניבוס השלמנו תמונות. נהג המיניבוס אכן חיכה כמובטח והנסיעה חזרה היתה אף היא נעימה.
זהו, מחר יש לנו רכבת שיוצאת ב-5 בבוקר ללונדון, כבר הזמנו מונית מראש אז למרות כל ההתרגשות נרדמנו די מהר.
למחרת הגיע, המונית הגיעה ולקחה אותנו לתחנה, המחיר הפעם היה רק 17 ליש"ט אז יש מצב שהנהג שהביא אותנו עשה עלינו סיבוב יפה (27 להזכירכם).
הגענו לרכבת, נסענו ללונדון, משם לשדה התעופה והביתה.
 תמונות בקרוב.

יום שבת, 20 באפריל 2013

מי אמר שלונדון לא מחכה לנו?

בטח שמחכה.
ביום חמישי יצאנו יובל ואני בדרכנו ללונדון. הבנות הסיעו אותנו לשדה התעופה, הגענו קצת לפני חמש לטרמינל 1(טסים באיזי ג׳ט) ובעשר דקות אחרי חמש כבר עמדנו בתור בארקפה אחרי צ׳ק-אין ודרכונים וכל מה שצריך. הטיסה הייתה לגמרי איזי ועברה בשלום. הדס חיכתה לנו בשדה התעופה על שם לוטון ומשם נסענו לבית משפחת מילס שם אנו מתארחים ברוב כבוד. אחרי התארגנות קצרה הלכנו לישון וכשהגיע הבוקר אף התעוררנו.
מטרת הנסיעה העיקרית היא משחק שיתקיים במנצ׳סטר ביום שני אבל בינתיים צריך לשרוף זמן בלונדון. החיים לא מחייכים אל כולם.
יום שישי
אמנם עברו כבר יותר משש שנים מאז שהייתי פה לאחרונה אבל עדיין זכרתי איך מגיעים(ברגל) לתחנת הרכבת הקרובה, אז הגענו לשם והתחלנו יום ארוך. התחלנו בקתדרה של הקדוש פול (St Paul's cathedral) ושוב אני נדהם מהעושר של הכנסיה לעומת דלותם של רוב מאמינה. הקתדרלה אכן מרשימה ולא ויתרנו על 524 המדרגות שמובילות אל כיפתה שם ניתן לצפות בנוף הלונדוני, אם כי ניתן גם לקפוא שם. הירידה חזרה גם היא לא קלה אבל שרדנו או כמו שאמרנו: זה רק תחילת היום אז אין לנו תירוצים שאנחנו עייפים. מהקתדרלה ירדנו לכיוון התמזה וחצינו את גשר המילניום היישר אל הTate Modern, מוזיאון לאמנות מודרנית. המוזיאון גדוש בתערוכות רבות והיה ברור של נשרוד את כולן אז החלטתי שנלך לאלה שלא עולות כסף שאם מתעקשים אפשר לראות בזה אמירה פוסט מודרניסטית. ליובל היו פרשנויות מעניינות על חלק מהיצירות אבל אני לא מצליח לזכור ציטוטים מיוחדים כרגע, תצטרכו להאמין לי. השעה היא כבר שעת צהריים וצריך לחשוב על ארוחה. לא רחוק מהמוזיאון ניתן למצוא את Borough Market, שוק אוכל. צעדנו לשם ומכיוון שהיינו די רעבים, מחשבתנו לא היתה צלולה דיה והתיישבנו בפאב שמגיש גם אוכל, כעבור כמעט שעה גם הגיע האוכל. היינו כבר ממוטטים מרעב ויש לומר שהיה טעים ומשביע אז ההמתנה לא היתה לשוא. אחרי הארוחה יצאנו להסתובב קצת בשוק, טעמנו גבינות וקינחנו בעוגה. על הדרך, הבנו שבפעם הבא עדיף לקנות אוכל בדוכנים השונים ולשבת בצד לאכול אותו בתנאי שלא קר מדי. ואם בקור עסקינן אז כן, קר פה מאוד. מאוד. אחרי השוק שמנו פעמינו לכיוון הTower Bridge, אותו גשר נפתח שמסמל את לונדון ויש אף טועים וקוראים לו הLondon Bridge. חצינו אותו היישר ל Tower of London, או בשמה המלא Her Majesty's Royal Palace and Fortress. למרות המחיר הגבוה נכנסו פנימה ולא התחרטנו. יש הרבה מה לראות ומאוד מעניין. הכתרים של המלכים והמלכות למשל, תצוגה מרשימה ששוב מדגישה את העושר של האלפיון העליון לעומת הנטל שנושא על כתפיו מעמד הביניים שלא לומר האיכרים שחיו כאן בימים עברו. אם לא שמתם לב הלכנו לא מעט ברגל עד עכשיו. מכאן לקחנו את הטיוב לקובנט גארדן שם קבענו להיפגש עם המילסים לארוחת ערב, ישבנו במסעדה הודית מצויינת masala zone. חזרנו הביתה עייפים אך רצוצים.
שבת מנוחה
לא באמת מנוחה. יצאנו בבוקר לכיוון הרכבת וכשהגענו גילינו שהתחנה סגורה עקב שיפוצים ויש אוטובוס שייקח אותנו לתחנה חלופית. אחרי שחיכינו כעשר דקות התברר שקרתה תאונה ולכן האוטובוס לא יכול להגיע אז צריך לצאת לכביש הראשי ולחפש אותו שם. ויתרנו על זה והתקשרנו להדס שתציל אותנו. אז פרנק הגיע והקפיץ אותנו לתחנה אחרת. הספקנו להגיע לחילופי המשמרות בארמון,הצטופפנו עם ההמון הרב שבא לצפות באנשים במדים אדומים וכובעים מוזרים צועדים זה לצד זה ומפריעים לתנועה. היה נחמד בסך הכל. משם צעדנו לעבר הביג בן ובתזמון לא מתוכנן אבל מצויין הגענו בדיוק בחצות היום ושמענו את דינג דונגו של השעון המפורסם.
הרחוב הומה אדם ובדרך לכיכר טרפלגר ראינו הפגנה שקוראת להחרים את טורקיה עד שזו תכיר בשואה הארמנית, בקרוב אצלנו? (ההפגנה לא השואה). בכיכר טרפלגר גילינו שיש פסטיבל לזכרו של ג׳ורג׳ הקדוש. פסטיבל שכולל בעיקר דוכני אוכל. אכלנו קצת ומשם לקחנו את הטיוב לכיוון הייד פארק שם קבענו להיפגש עם משפחת מילס לסוג של פיקניק. לפני הפארק עברנו בהרודס, עוד מעוז של הקפיטליזם החזירי במיטבו.
נזקוף לזכותנו את מזג האוויר הנאה עד מאוד שאיפשר לנו לשבת בשמש ולנשנש פיקניק קטן. הדס הציעה שנמשיך משם לשוק פורטבלו וכך עשינו. שוק מאוד נחמד באזור נוטינג היל, מומלץ. השעה כבר כמעט חמש והחלטנו להתפצל, פרנק הדס והבנות הביתה, יובל ואני להסתובב עוד קצת בעיר. לקחנו את הטיוב עד אוקספורד סטריט, הגענו להמלי׳ס, חנות שתמיד כיף להסתובב בה. שוטטנו עוד קצת עד לכיכר פיקדלי ונשפכנו לתוך מסעדה טעימה בשם Banana Tree, אוכל אסייתי טעים.
הספק נאה ליומיים,יש מצב שמחר באמת ננוח.