אנחנו בפיגור של יומיים בבלוג ואטוטו מאבדים את זה. אז התגייסתי להצלת
המולדת. ביום האחרון בניו יורק החלטנו לנסוע לראות תערוכת בלשות של ה CIA (או
שכנראה מראים בה אמצעים שה-CIA משתמש בהם או לא). באותו מקום גם מוצגים
חיילי הטרהקוטה הסיניים וכך, חשבתי לי, אראה משהו שכבר הרבה שנים אני רוצה לראות.
הגענו למוזיאון, הבנו שכרטיס כניסה לכ"א הוא 43 $ ועשינו אחורה פנה. בכל זאת,
מעל 800 ש"ח לבילוי של שעה שעתיים זה מוגזם. נסענו למוזיאון הטבע, ראינו המון
חיות מפוחלצות וגם המון קייטנות של ילדים קטנים שכולם לבושים בחולצת הקייטנה ועל
כולם צועקים המדריכים: להמשיך ללכת. לא להשען. לא לצאת מהטור. ממש כיף.
תכננו לאכול צהריים במקום שהומלץ לנו ע"י חבר של דני ספייר ריבס הכי
טובים בעיר. המקום לא רחוק מהמוזיאון אז צעדנו. ואז התחיל גשם. אז נרטבנו. הגענו
למסעדה והתברר שהיא סגורה. אז היינו רעבים, עייפים ורטובים. מתכון טוב לעצבנות.
נכנסנו למסעדה התאילנדית שהיתה קרובה, אכלנו מציין וחזרנו למלון. ליד המלון יש
חנות סבונים ריחנית, אז הבנות נכנסו (נכנסנו) לראות מה יש שם וקיבלנו טיפול ידיים
שמדגים את כל המוצרים שיש להם, שלא ידעתם שאתם צריכים ועכשיו אתם מרגישים ממש לא
מטופחים כי אתם רק משתמשים בקרם ידיים.
נחנו במלון, ראינו אולימפיאדה, התחלנו (התחלתי) ארגונים לקראת אריזה ואז
נזכרתי שיובל ממתין למחבט טניס נוסף שיגיע לחנות בה הוא ביקר לפני יומיים עם דני.
התקשרתי לחנות, המחבט מחכה לו והופה הי, יצאנו יובל ואני לחנות הצמודה לתחנת הרכבת
גרנד סנטרל. שום גשם ושום rush hour בניו יורק לא יעצור אותנו מלרכוש את המחבט הנכסף (
שאין בארץ ומה שיש עולה יותר מפי שתיים). החנות ממש פצפונת ומקצוענית לחלוטין.
מסתבר זה פחות או יותר המחסן של חנות אחרת ענקית. הבעלים וגם העובדים חביבים
ביותר, זכרו את יובל מביקורו הקודם, המחבט חיכה, על המקום שזרו לו גידים אחרי
אינספור שאלות לגבי הסוג, שיטת השיזור והחוזק שהוא רוצה. יובל לא ממש ידע כי בארץ כשצריך
שיזור נותנים לשרון והוא עושה מה שהוא יודע/יש לו באותו רגע.
בדרך חזרה למלון עוד הספקתי לרכוש לי סנדלים תורכיזיים נוחים ביותר לרגל
ולכיס והנה אנו במלון אורזים ואורזים. את ההסעה לתחנת ההשכרה כבר הזמנו מבעוד מועד
ולא נותר אלא ללכת לישון ולקום ליום איסוף הקרוואן.
ההסעה הגיעה בזמן, הגענו לתחנת איסוף הקרוואן ב 11:00 ויצאנו ב 12:30 אחרי
צפייה בוידאו ההדרכה שלא השתנה מלפני 4 שנים. החזרה לנהיגה בקרוואן היתה מהירה
וקלה, וגם סידור הדברים בארונות בא בקלות ובאופן די דומה לפעם הקודמת. רק את
הממתקים שמתי בארון אחר מן הפעם הקודמת ויובל נזף בי והעביר אותם
"למקומם". שעינו לעצתה של הנציגה בתחנה ויצאנו מהעיר כמה שיותר מהר כדי
לא להיתקע בפקקים. נסענו כמה שעות במהירות ממוצעת של 30 קמ"ש (כן כן ה GPS שלנו
בק"מ ולא במיילים). ייאוש אמיתי. בדרך עצרנו במקדונלדס ולידו היה סופר קטן
(במונחים אמריקאים). סיימנו את הקניות תוך בערך שעתיים, תוך שאנו חוסכים כ 10%
מהעלות ע"י כך שעשינו כרטיס חבר (הולכים לשירות לקוחות, ממלאים טופס ומקבלים
כרטיס).
ב 19:00 בערב הגענו לקמפ יפה ומפואר בעיר מיסטיק, נכנסנו, התחברנו, הכנו
ארוחת ערב – סוף סוף סלט וחביתה. ארגנו בגדים בארונות, שמנו 2 מכונות כביסה
וסידרנו מיטות.
אופס – ב 22:00 לערך התברר שהמזרון של יובל רטוב. כנראה שכחו לסגור חלון
כשניקו את האוטו. הצעתי שישן עם הגר אך הוא התעקש לישון במיטה שלו ואכן היה לו
רטוב. מחר ננסה לראות מה ניתן לעשות.
הקמפ יפהפה, גדול ומרווח והמון פעילויות לילדים. שוב אנו מצטערים שאנחנו
פה רק לילה אחד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה