יום חופש בסיאטל

טוב, נגמרה העבודה (שהיתה מעניינת מעין כמוה) והגענו לעבודה הקשה באמת: חופש. נעמי ואני לקחנו מונית למלון בדאוןטאון. נהג המונית היה צעיר חביב ומשכיל שסיפר לנו רבות על סיאטל ושאל המון שאלות על ישראל, כולל הפגנת ידע רב. ולא , הוא לא יהודי מחובר, המשפחה שלו הגיעה לפני שנים או דורות מפקיסטן...
המלון במרכז העיר, ברחוב שקט ו"שכונתי" במרחקיריקה מן ה space needle. צעדנו קוממיות ל space needle, לקחנו מונורייל לאזור השוק ושם החלטנו שאנו תיירוץ ועלינו על סיור של שעה וחצי בדאק (ברווז) - רכב אמפיבי שנוסע ברחובות העיר וגם במיים (lake union). הקפטן של הרכב הציג את עצמו בתור קפטן בלה בלה ואכן במשך שעה וחצי, במיטב המסורת האמריקאית הוא לא סתם את הפה. חברי בראדלי כינה זאת פעם: שלשול מילולי. לגמרי. העיר יפהפייה כצפוי מעיר שיושבת על אגמים ומפרצים. עיר עם כל היתרונות של עיר אבל בגודל מצומצם יחסית - סימפטית ונקייה והרגשה של בטחון אישי. התמזל מזלנו ליום שמשי , אם כי עדיין הנסיעה ברכב פתוח היתה קפואה. ארוחת צהריים אכלנו במסעדה וייטנאמית קטנה ופשוטה - אוכל מצויין. בעיקר המרק שעזר לנו להפשיר. השמש חיממה עוד ואנו המשכנו לטייל ברחובות, כולל סיור מעמיק בשווקים: שוק האיכרים ושוק הדגים שמוכר בעיקר מוצרים לתיירים. כמה שעות במוזיאון והתפעלות כללית מן העבודות המסורתיות של האינדיאנים האמריקאיים. אני לא יודעת למה, אבל העבודות שלהם פשוט מרגשות אותי. המוטיבים הגרפיים בעלי עוצמה רבה ובאמת, מעבר ליופי האסטטי אני מרגישה שהם ממש מדברים אליי.
המשכנו בצעידה לצ'יינה טאון. מהכרותי עם צ'יינה טאון בניו יורק, בונקובר ובסן פרנסיסקו אני זוכרת הרבה חנויות שמוכרות המון פיצ'פקעס בשני גרוש. איך שנועה אומרת "תקני לי צ'וקצ'וקים". חיפוש ארוך ומייגע לא העלה אפילו חנות אחת שמוכרת צ'וקצ'וקים. כמה שמוכרות ספרים, מגזינים ודיסקים בסינית וכל השאר מסעדות שונות ומשונות. התיישבנו בסוף לאכול במסעדה יפנית קטנה ופשוטה , סושי טרי ומעולה ובירה טובה. סביבנו ראינו המון אנשים זורם לכוון האיצטדיון (שלא רחוק משם) והבנו שיש משחק (נו טוב, לא היה ממש קשה). בדרך חזרה למלון, עברנו ליד האיצטדיון, שמענו את שאגות הקהל, ראינו זיקוק עולה לאויר ובעצתה של נעמי החלטנו להיכנס. קיבלנו מקומות מ-ע-ו-ל-י-ם, הגענו להפסקה שבין המחצית הראשונה לשניה, הבנו שהמשחק הוא בין sounders fc - הקבוצה שלנו, לבין galaxy קבוצה מלוס אנג'לס. הזיקוק עלה לאויר כי הקבוצה שלנו כבר הבקיעה גול. נו טוב, גם במחצית השניה הם הבקיעו ועלה עוד זיקוק. האוירה היא של חגיגה אמיתית, הקהל מעורב - כל הגילאים (מתינוק ועד ישיש), כל המינים , כל הסוגים. ריקודים, תזמורת, שירים - שמחה גדולה. טוב שנעמי הסבירה לי מה קורה ובעיקר שאסור לשמוח אם השניים מבקיעים גול... לא עמדתי במבחן כי הם לא הבקיעו. ניצחנו 2:0!!!
הכרוז הודיע כי באצטדיון יש 39,002 צופים הערב. אתם יכולים לתאר לעצמכם את שאגות השמחה של כמות כזו של אנשים. לאחר הבקעת הגול השני הודיע הכרוז כי מספרת XXX תיתן תספורת חינם לכל הצופים אם יובקע גול שלישי. מאותו רגע צעקה השכנה שלי: נו, תבקיעו גול, אני רוצה תספורת.
בסוף המשחק התזמורת נשארה בחוץ וניגנה וניגנה, אנשים וילדים רקדו והיתה שמחה גדולה.
מחר - קמות מוקדם כדי להספיק למעבורת לויקטוריה, קנדה.
לכל המתלוננים על העדר תמונות (אלדד) יש לי כמה תשובות:
1. אני לא מצלמת הרבה (אני לא דני)
2. אין לי זמן להעביר את התמונות מהמצלמה למחשב
3. התמונות שאני מצלמת בטלפון עולות ישירות לפייסבוק, אז תהיה חבר שלי בפייסבוק

ובכל זאת - הן תעלינה בהמשך...
להתראות מחר!