בהרבה קמפים מתפלאים שאין לנו טלויזיה. למעשה - גם אנחנו היינו מתפלאים אם מישהו היה אומר לנו שנטייל חודש וחצי בלי טלויזיה והילדים לא יתקוממו. בשלב זה אפילו אין געגועים לטלויזיה או איזו אמירה מצידם בנושא. באופן כללי הילדים עסוקים בטיול וספיגת חויות וגם במטלות. אוירת הטיול גרמה לכך שכולם שותפים במטלות - החל מהכנסת הכביסה למכונה ולמייבש (יש ויכוחים תור מי להכניס את המטבעות), חיבור מיים, חשמל וביוב כשמגיעים לקמפ, ניתוק כשעוזבים, ניגוב כלים ועוד. נכון שגם משחקים במחשב, בנינטנדו ורואים קצת סרטים באינטרנט אבל ממש ממש לא הרבה.
קוראים הרבה, משחקים במשחקי קופסא שהבאנו מהביית ומשפרים את רמת השש-בש.
גם המטלות האחרות כגון קנייה בסופר הופכת להיות חויית גילוי - עת כל סופר שונה ממשנהו וצריך לגלות מה יש בו ואיפה כל דבר נמצא. החויה מתחילה כבר בכניסה - יש סופרים עם עגלות רגילות, יש סופרים עם עגלות בצורת אוטו שבו הילד יושב באוטו מפלסטיק שמודבק בחזית העגלה ו"נוהג" בעזרת ההגה, בעוד ההורים מכניסים קניות לעגלה ממעל. יש גם כסאות חשמליים שמחוברת אליהם עגלה ומיועדים לאנשים שקשה להם ללכת: בד"כ זקנים או אנשים מאוד שמנים. צריך לזכור שהקילומטרז' בסופר הוא לא קטן ומי שמתקשה בהליכה זה כמעט בלתי אפשרי עבורו לבצע את הקניות בצורה אחרת.
בארץ הנוחות הבלתי נגמרת עושים הכל בשבילך - חבילת הבייגלס שאתה קונה מכילה בייגלס פרוסים (שלא תצטרך לחתוך בעצמך לפני הכנת הכריך), המטליות לרצפה נמכרות רטובות באריזה אטומה, המלפפונים החמוצים נמכרים פרוסים לפרוסות (שוב, מוכנים לכריך). רק הקופאיות יכולות לחלום על תנאים כמו בארץ - כולן כולן עומדות - גם עושות חשבון וגם אורזות בשקיות ושמות לך בעגלה. ברוב הסופרים אותה קופאית מטפלת בשתי הפונקציות, אין קופאית ואורזת. בכמה סופרים הקופאית גם מוציאה את הדברים מהעגלה שלך. אתה עובר בצד אחד (כמו בארץ) והעגלה שלך עוברת בצד השני ומטופלת לאורך כל התהליך ע"י הקופאית שעומדת, מתכופפת, אורזת... כאשר הילדה שלך יושבת על המושב בעגלה גם היא עוברת מהצד השני של הקופה ומנפנפת לך לשלום עם כל התכופפות של הקופאית.
מי זוכר את הרעש הציבורי שקם כאשר התברר כי לקופאיות סופר פארם אסור לשבת במהלך המשמרת?
המחירים גם הם משתנים ביותר. למשל מחירי הדלק: ראינו כל מחיר בין 3.87 $ ל 4.80$ לגלון. עוד לא הבנו מה החוקיות אם קיימת. כשאנו צריכים למלא דלק אנו מנסים לבדוק כמה תחנות ולראות מי הכי זולה אבל כמובן בהיותנו תיירים מזדמנים אין דרך אופטימלית לעשות זאת והחלטנו לא לעשות מזה פרוייקט.
הילדים הגדולים מגלים עצמאות רבה והולכים להתקלח לבד בד"כ. בבית זה דבר ברור אבל בקמפ מדובר בד"כ על הליכה מסויימת, זכירת הקוד לכניסה לשירותים/מקלחות, הבנה איך הברז כאן עובד וכו'. גם זה הפך להיות סוג של גילוי: בכל הגעה לקמפ הם רצים לבדוק את המקלחות ולדווח לנו. גם בסופר הם מסתובבים לבד כדי להביא מצרך שבאחריותם לעגלה.
נועה בד"כ לוקחת את הגר לשחק במגרש המשחקים שיש כמעט בכל קמפ. הגר למדה מהר מאוד מה זה playground וגם קודים שונים אחרים כבר מובנים לה.
הגר למדה מהר מאוד מילים שקשורות אליה כמו dummy, pacifier, bottle וכבר ממש קשה לנו. נצטרך לעבור ליידיש בקרוב!
כשהגר רוצה שאזוז היא אומרת אמא, סקיוז מי. וכשאני זזה היא אומרת: פנק יו.כשמדברים על הבית במודיעין זה "הבית השני שלנו" ואנחנו לא מתקנים שזה בעצם הראשון...
קוראים הרבה, משחקים במשחקי קופסא שהבאנו מהביית ומשפרים את רמת השש-בש.
גם המטלות האחרות כגון קנייה בסופר הופכת להיות חויית גילוי - עת כל סופר שונה ממשנהו וצריך לגלות מה יש בו ואיפה כל דבר נמצא. החויה מתחילה כבר בכניסה - יש סופרים עם עגלות רגילות, יש סופרים עם עגלות בצורת אוטו שבו הילד יושב באוטו מפלסטיק שמודבק בחזית העגלה ו"נוהג" בעזרת ההגה, בעוד ההורים מכניסים קניות לעגלה ממעל. יש גם כסאות חשמליים שמחוברת אליהם עגלה ומיועדים לאנשים שקשה להם ללכת: בד"כ זקנים או אנשים מאוד שמנים. צריך לזכור שהקילומטרז' בסופר הוא לא קטן ומי שמתקשה בהליכה זה כמעט בלתי אפשרי עבורו לבצע את הקניות בצורה אחרת.
בארץ הנוחות הבלתי נגמרת עושים הכל בשבילך - חבילת הבייגלס שאתה קונה מכילה בייגלס פרוסים (שלא תצטרך לחתוך בעצמך לפני הכנת הכריך), המטליות לרצפה נמכרות רטובות באריזה אטומה, המלפפונים החמוצים נמכרים פרוסים לפרוסות (שוב, מוכנים לכריך). רק הקופאיות יכולות לחלום על תנאים כמו בארץ - כולן כולן עומדות - גם עושות חשבון וגם אורזות בשקיות ושמות לך בעגלה. ברוב הסופרים אותה קופאית מטפלת בשתי הפונקציות, אין קופאית ואורזת. בכמה סופרים הקופאית גם מוציאה את הדברים מהעגלה שלך. אתה עובר בצד אחד (כמו בארץ) והעגלה שלך עוברת בצד השני ומטופלת לאורך כל התהליך ע"י הקופאית שעומדת, מתכופפת, אורזת... כאשר הילדה שלך יושבת על המושב בעגלה גם היא עוברת מהצד השני של הקופה ומנפנפת לך לשלום עם כל התכופפות של הקופאית.
מי זוכר את הרעש הציבורי שקם כאשר התברר כי לקופאיות סופר פארם אסור לשבת במהלך המשמרת?
המחירים גם הם משתנים ביותר. למשל מחירי הדלק: ראינו כל מחיר בין 3.87 $ ל 4.80$ לגלון. עוד לא הבנו מה החוקיות אם קיימת. כשאנו צריכים למלא דלק אנו מנסים לבדוק כמה תחנות ולראות מי הכי זולה אבל כמובן בהיותנו תיירים מזדמנים אין דרך אופטימלית לעשות זאת והחלטנו לא לעשות מזה פרוייקט.
הילדים הגדולים מגלים עצמאות רבה והולכים להתקלח לבד בד"כ. בבית זה דבר ברור אבל בקמפ מדובר בד"כ על הליכה מסויימת, זכירת הקוד לכניסה לשירותים/מקלחות, הבנה איך הברז כאן עובד וכו'. גם זה הפך להיות סוג של גילוי: בכל הגעה לקמפ הם רצים לבדוק את המקלחות ולדווח לנו. גם בסופר הם מסתובבים לבד כדי להביא מצרך שבאחריותם לעגלה.
נועה בד"כ לוקחת את הגר לשחק במגרש המשחקים שיש כמעט בכל קמפ. הגר למדה מהר מאוד מה זה playground וגם קודים שונים אחרים כבר מובנים לה.
הגר למדה מהר מאוד מילים שקשורות אליה כמו dummy, pacifier, bottle וכבר ממש קשה לנו. נצטרך לעבור ליידיש בקרוב!
כשהגר רוצה שאזוז היא אומרת אמא, סקיוז מי. וכשאני זזה היא אומרת: פנק יו.כשמדברים על הבית במודיעין זה "הבית השני שלנו" ואנחנו לא מתקנים שזה בעצם הראשון...
תגובה 1:
בקשר למה שמשפיע על מחירי הדלק: זה בעיקר החדשות. חדשות על אירן - מחירי הנפט עולים. אם הדו"ח השבועי של משרד האנרגיה על מצב רזרבות הנפט הוא חיובי, המחירים יורדים. אם אתם שומעים ברדיו חדשות על אירן, אופק, מיצרי אורמוז, תוכנית ישראלית לגבי אירן, או סטטיסטיקות על צריכת הנפט בסין/הודו, לרוץ למלא.
הוסף רשומת תגובה