מאז אתמול בערב לא מפסיק לרדת כאן גשם. וושינגטון היא המדינה הגשומה ביותר בארצות הברית אבל אמצע הקיץ וזה די מעצבן. לאור הגשם נגוזו התכניות להשאר עוד יום על יד החוף והוחלט לנסוע לחוף השכן (Rialto Beach), לאכול שם ארוחת בוקר עד שיפסק הגשם ואז להנות ממנו קצת. הגשם לא הפסיק ומיד אחרי ארוחת הבוקר יצאנו לדרכנו אל Hoh Rain Forest, אם כבר גשם אז לפחות שיהיה ביער גשם.
אכן Hoh אכן יער ואכן גשם.
באזור היער ממוצע הגשמים השנתי הוא 142 אינץ' , בסיאטל שנחשבת מאוד גשומה הממוצע הוא 34 אינץ', וזה מסביר למה כל הזמן יורד גשם - חייבים לשמור על הרייטינג.
טיילנו ביער על טפינו ומטריותינו וראינו שפע עצים ענקיים, שרכים, טחבים ועוד מיני צמחיית יער ירוקה.
כל גזע עץ שנופל הופך להיות מצע גדילה לטחבים מגוונים. היער נראה קסום, כמו יער מן האגדות.
וכאן רואים שרכים שצמחו על גזע שנפל לתוך המיים (בשלולית) וגם רואים את הסימנים שמשאירות טיפות הגשם:
.
משם המשכנו דרומה על כביש 101 כשיש לנו תוכנית קולינרית: נאכל במסעדת דגים, שהרי אזור זה ידוע בדגה ובפירות הים שלו. התוכנית נחלה כישלון חרוץ עת אחרי 18:00 מצאנו את עצמנו רעבים (לפני ארוחת צהריים רחמנא ליצלן) במקום קטן ונידח בשם Amanda park. אכלנו שם במסעדה היחידה שהיתה, את הז'אנר הקולינרי היחיד שהיה: פיצה והמבורגר. בהמשך הדרך ראינו שלט שמציין את כניסתנו ל- Humptullips. עד שסיימנו לקרוא אותו נגמרה גם העירה.
המשכנו בגשם שוטף עד ל Hoquiam שם מצאנו קמפ נחמד ואנו חונים על שפת נחל, שהיה יכול להיות חביב לולא הגשם.
אם מחר ייפסק הגשם אינשאללה נאכל ארוחת בקר לגדות הנחל ונחליט אם להישאר כאן לילה נוסף (תחושה של דה ז'וו אופפת אותנו באומרינו כי נשאר כאן עוד לילה אם לא ירד גשם).
אכן Hoh אכן יער ואכן גשם.
באזור היער ממוצע הגשמים השנתי הוא 142 אינץ' , בסיאטל שנחשבת מאוד גשומה הממוצע הוא 34 אינץ', וזה מסביר למה כל הזמן יורד גשם - חייבים לשמור על הרייטינג.
טיילנו ביער על טפינו ומטריותינו וראינו שפע עצים ענקיים, שרכים, טחבים ועוד מיני צמחיית יער ירוקה.
כל גזע עץ שנופל הופך להיות מצע גדילה לטחבים מגוונים. היער נראה קסום, כמו יער מן האגדות.
וכאן רואים שרכים שצמחו על גזע שנפל לתוך המיים (בשלולית) וגם רואים את הסימנים שמשאירות טיפות הגשם:
.
משם המשכנו דרומה על כביש 101 כשיש לנו תוכנית קולינרית: נאכל במסעדת דגים, שהרי אזור זה ידוע בדגה ובפירות הים שלו. התוכנית נחלה כישלון חרוץ עת אחרי 18:00 מצאנו את עצמנו רעבים (לפני ארוחת צהריים רחמנא ליצלן) במקום קטן ונידח בשם Amanda park. אכלנו שם במסעדה היחידה שהיתה, את הז'אנר הקולינרי היחיד שהיה: פיצה והמבורגר. בהמשך הדרך ראינו שלט שמציין את כניסתנו ל- Humptullips. עד שסיימנו לקרוא אותו נגמרה גם העירה.
המשכנו בגשם שוטף עד ל Hoquiam שם מצאנו קמפ נחמד ואנו חונים על שפת נחל, שהיה יכול להיות חביב לולא הגשם.
אם מחר ייפסק הגשם אינשאללה נאכל ארוחת בקר לגדות הנחל ונחליט אם להישאר כאן לילה נוסף (תחושה של דה ז'וו אופפת אותנו באומרינו כי נשאר כאן עוד לילה אם לא ירד גשם).
תגובה 1:
Danny, the photos are excellent - but now you know why we moan so much about the rain here in England. the only thing is that it wouldnt be so green if it wasnt for the rain....
הוסף רשומת תגובה