סוף העולם שמאלה

לשמחתנו הבוקר היה בהיר חלקית והצלחנו אפילו לראות חלק של קנדה. מכיון שהרגשנו בסוף העולם פנינו שמאלה לכיוון מערב. הכביש נוסע לאורך החוף של מיצר Juan de Fuca המפריד בין ארה"ב לאי ונקובר שבקנדה. הנוף יוצא דופן מבחינתנו שכן היער מגיע ממש עד לחוף. הגענו ל Neah Bay – עיירה בתוך שמורה אינדיאנית של שבט ה Makah. העיירה עצמה נראית נידחת ובהמשכה נמצא Cape Flattery שקודקודו הוא הקצה הצפון מערבי של ארצות הברית. הכביש מגיע עד למסלול הליכה באורך כחצי מייל על פי השלט, ההרגשה היתה שמדובר בחצי הגדול של המייל.

בכל מקרה ההליכה הצדיקה את עצמה – מסביב יער גשם

ובסוף השביל, ממש בקצה של השפיץ של אמריקה, צוקים מרהיבים ותצפית על האי Tatoosh שעליו מגדלור

חזרנו לאוטו עייפים אך מרוצים וגם רעבים. האנרגיות היו חיוביות וכולם התגייסו להכנת ארוחת הצהריים. הילדים הכינו סלט

המבוגרים הכינו סטייקים מבשר אחר ואת השרימפס'לך היפים שקנינו אתמול בסופר

אחרי הארוחה נסענו לכיוון דרום והגענו לעיירה האינדיאנית LaPush. מצאנו קמפ ממש על שפת הים ועוד לפני שחנינו, סיפרה לנו בעלת המקום שבעיירה מתקיים היום מעגל מתופפים ואנחנו More than welcome. כמובן שנסענו ואחרי חיפוש קצר מצאנו את הCommunity Center שבו מתקיים הארוע.

מדובר במתנ"ס המקומי ומסתבר שכל שבוע, ביום רביעי, מתאספים שם אנשי העיירה ומקבלים גם את פניהם של התיירים. נכנסו לאולם גדול שבו הוצבו כמה שולחנות מוארכים, Buffet בטעם של קיבוץ ומעגל גדול של כיסאות. המקומיים האיצו בנו לקחת אוכל (פתרון נאה לארוחת ערב) ואחרי האוכל הוזמנו כולם לשבת במעגל. מנחה הערב בירר מאיפה האורחים הגיעו ("יש פה מישהו שהגיע רחוק יותר מסיאטל?") וחילק שי צנוע לכולם (אנחנו קיבלנו כובע).

האירוע המשיך בחיזוקה של משפחה שביתה נשרף כליל – המנחה הציג את המשפחה ואת ייחוסה והזמין אותם (זוג הורים עם שלושה ילדים) לשבת במרכז המעגל. לרגלי המחוזקים נפרש שטיח שעליו הונחו תרומות, כל אחד לפי יכולתו (גם אנחנו הוכחנו את יכולתנו). בנוסף למתן התרומות, נוצר תור של אנשים שעבר על פני המשפחה, לחץ את ידיהם ו/או חיבק אותם (קצת מזכיר "שבעה"). בשלב זה שלפה אפרת את החמסה שהובאה מבעוד מועד (למקרה שנרצה להגיש שי צנוע למישהו) ונתנה אותה לחסרי המזל (מוטב מאוחר מאשר אף פעם).

בהמשך ביקש המנחה לחזק עוד כמה מקרים שהזדקקו לתמיכה (לא הבנו על מה בדיוק) ואחר כך עבר לחלק המשמח – שירה, תיפוף וריקודי עם. הילדים השתתפו וצהלו ואכן היה ארוע מהנה ומעניין כאחד.

חזרנו לקמפ עוד בטרם ירדה החשיכה והספקנו לטייל על החוף היפהפה שלידו. אם יהיה מזג אויר יפה נישאר פה עוד לילה.

מפה של הנקודות בהן ביקרנו בחצי האי אולימפיק