תמונות

https://plus.google.com/photos/100369405133223376359/albums/5780238071015607425?authkey=CKSLgau9uZzGKw

הטיסה הביתה

הגיע נהג המונית ולקח אותנו לשדה התעופה. הוא יהודי עם לב חם אבל לא היה מעולם ביראל כי הוא מפחד. הגענו מהר לשדה, עשינו צ'ק אין זריז, קיבלנו הסבר שהמזוודות תגענה ישר לת"א (יש לנו קונקשן ברומא) ויאללה ביקורת דרכונים ולהמתנה. הסתובבנו בכל החנויות, שתינו קפה, תה וגם מרק ועלינו למטוס בזמן. במטוס מערכת בידור אישית ששימחה את כולם. יש לנו שעה ברומא אז שמחנו כשהקברניט אמר שהטיסה היום תתקצר בשעהותיקח 7:35 שעות במקום 8:45. למרות הבדיקות החוזרות ונשנות עם סוכנת הנסיעות, שאמרה ששעה זה מספיק, לא היינו ממש רגועים ותוספת זמן ברומא נראתה לנו דבר מבורך.
אלא שלא המראנו בזמן. הסברים ארוכים על "תקלה שלא נפתרה, שאפשר לטוס גם ככה אבל עכשיו הטכנאי צריך להשלים את הניירת. נעשה כל מאמץ שתגיעו לטיסות ההמשך שלכם".
רהמראנו באיחור של שעה ורבע, השירות היה מעולה, כולם חגגו על הסרטים, כולל הצעירה שראתה ערוץ דיסני במקום לישון. כשנחתנו ברומא באיחור של רבע שעה מן התכנון המקורה אמר בקפטן שהוא מודה לנו על שטסנו איתם ומקוה שלמרות האיחור אנחנו לא severely inconvenienced. גם אנחנו קיוינו. ביציאה מן השרוול חיכתה נציגה של השדה, על עקבים גבוהים ובידה שלט "תל אביב". כשהתכנסו כל נוסעי ת"א (10 במספר) רצנו אחריה בכל השדה עד לשער של הטיסה לת"א, כאשר בדרך אנו עולים על רכבת קצרה (היינו צריכים לעבור טרמינל), בדיקת ביטחון וכמה גרמי מדריגות. הגברת רצה מהר על העקבים הגבוהים והדקים שלה. כבוד! הגענו לגייט לת"א כאשר אחרוני האנשים עוד עשו בוארדינג ונחתנו קצרי נשימה בכסאותינו במטוס. נמל התעופה פיומצ'ינו ב 60 שניות. מטוס שהוא כמו אוטובוס מעופף - צפוף, ללא כל תוכנית בידור או מוסיקה או טלויזיה כלשהי, שעה וחצי עד שקיבלנו כוס מיים (שהיינו זקוקים לה ביותר) אולם ובסופן של 3 שעות נחתנו בבן גוריון. המזוודות שלנו יצאו מייד (הופתעתי שבכלל הגיעו) אבל הבוסטר של הגר ומזרוני הקמפינג לא הגיעו. חיכינו בתור הארוך ל lost & found, מילאנו טופס, יצאנו החוצה אל סבתא מיכל שהתגעגעה אלינו מאוד ונסענו הביתה בשתי מוניות. הפריטים החסרים הגיעו למחרת בצהריים במונית ובא לציון גואל.

מ white mountains לניו יורק

ננזפנו שאנחנו כבר בארץ אבל כולם בטוחים שאנחנו עוד ב white mountains. אמנם באיחור, אך נשלים את הטיול. התחלנו להדרים לכוון ניו יורק כאשר הכוונה היא לעבור בדרך בפארק השעשועים six flags אשר ב queensbury.
הזמנו שני לילות בקמפ סמוך בשם . ledgeview
קמפ ירוק ונעים, בריכה גדולה ביותר, חדר משחקים גדול יפה והסייט שלנו צמוד למקלחות. הוריי. המון אנשים שגרים שם באופן קבוע או לפחות לזמן ארוך - להרבה טריילים יש מרפסות, דקים, עציצים וגינות.
בילינו יום שלם בפארק השעשועים - שחלקו בעל מתקנים רטובים כמגלשות מיים ובריכות גלים. יובל העיז ללכת למגלשת , המיים האנכית - אתה עומד בתוך קפסולה בראש מגדל, ספירה לאחור והופ נפתחת הרצפה ואתה נופל למטה בתוך מגלשה שמתחילה אנכית ומתעקלת עד שלבסוף היא מאוזנת ואתה נעצר בספלאש גדול.
הגר אני עשינו את המתקנים הפחות מפחידים, הגר ואבא/אחים עשו את הבינוניים והגדולים עשו את המפחידים באמת.
יום ארוך ומעייף שבסופו חזרנו אל הקמפ המוריק והשקט שלנו.
לאחר שני ליות בקמפ זה המשכנו דרומה כאשר התוכנית היא להגיע לקמפ מצפון ל NYC ולמחרת לבלות את היום בקניות אחרונות באאוטלט הקרוב. הגענו יחסית מוקדם, שעינו להצעתה המוצלחת של נועה ונסענו לאאוטלט כבר באותו יום. וטוב שכך. עיר שלמה שכולה חנויות מוזלות יותר או פחות. הגענו ב 14:30 ויצאנו עם סגירה ב 21:00. הילדים מרוצים קיבלו ג'ינסים ובגדי ספורט. הגר חגגה בחנות הצעצועים עם הכסף שעוד נשאר לה. אני פקדתי את החנות של פרדה רק כדי לראות מה מוכרים שם ובלי קשר למחיר זה פשוט לא הטעם שלי.. איזה כיף. דני טבע את המשפט: אאוטלט - נשים מחייכות, גברים מפהקים.
למחרת התפנה לנו יום וטוב שכך - אריזות, אריזות, אריזות (נסו אתם לארוז 2 מחבטי טניס באופן שירצה את בעליהם הדואג) ונסענו לטייל בגשר שעל ההדסון - גשר מיוחד להולכי רגל החוצה את הנהר במקום די רחב (סך כל הטיול כ 2.5 מייל). בערב נתקפנו דאגה כי המפתחות של האוטו לא נמצאו. חיפוש מקיף וארוך העלה גרביים אבודים ועוד מציאות אבל לא את המפתחות. מחר טסים ואין זמן לפנות לחברה שישלחו צרור חדש. אוי! בסופו של דבר נמצאו בשקית הזבל.
למחרת קמנו, ניקינו את הקרוואן ושמנו פעמינו לכוון ניו יורק. התברברות מסוימת של ה GPS הביאה אותנו להסתובבות של חצי שעה ב Yonkers , לנסיעה בכביש שמשאיות לא אמורות לנסוע בו והחזרה של הקרוואן לפני הזמן - מותשים ועצבניים. צעדנו לפיצה הקרובה (והטעימה) והזמנו מונית לשדה.
תחנת ההשכרה בניו יורק הרבה פחות נעימה מן התחנה בדנבר - צפופה וקטנה, אפילו כדי להכנס לחניה היה צורך ברברס לתוך הכביש הראשי, מה שהצריך עצירת התנועה.

השלמות - white mountains

מקוה שהאינטרנט פה יאפשר...

יום על הנהר

למודי ניסיון מהלווייתנים ותהפוכות מזג האוויר הזמנו כבר אתמול רפטינג לגדולים וקייק על מיים רגועים לקטנים (קטנות). התייצבנו בבקר ב raftnh  בעיירה Gorham. הגדולים קיבלו מצב רוח טוב כשראו את כל הסירות וזה קצת ירד להם כשהבינו שהילדים הקטנים (קטנים מהגר) והסבתות (בגיל של הסבתות שלנו) גם יוצאות לאותו טיול רפטינג.

לאחר שהם יצאו הגר ואני קיבלנו חגורות הצלה והסבר קצר על המסלול שלנו וניל בעל המקום לקח אותנו באוטו לנהר. הקייק שלנו היה קשור מאחור על עגלה.

רק שתינו, ירדנו לנהר השקט והיפה, נסחפנו קצת וחתרנו קצת. עשינו הפסקת אוכל על אחת הגדות והמשכנו לנו לאיטנו. לאחר שעתיים הגענו למקום שקבענו עם ניל שיאסוף אותנו. הקדמנו להגיע אז ישבנו והסתכלנו על העננים ומצאנו כל מיני צורות. ניל הגיע בדיוק בזמן והחזיר אותנו למשרד (שם חנה הקרוואן שלנו). ידענו שהגדולים יחזרו רק עוד כמה שעות אז הכנו ארוחת צהריים, נחנו וטיילנו ב main street Gorham שאין בו הרבה למעט מקומות של המבורגר ופיצה וגם גלידה וטיולי מוסים. אז הזמנו טיול מוסים למחר לכל המשפחה וחזרנו לנו לאיטנו לקרוואן. עצרנו בבורגר קינג לקנות שתיה ועמדנו נפעמות אל מול מכונת השתיה ממוחשבת. מסך מגע בו אתה בוחר מה אתה רוצה לשתות. בחרתי דיאט קולה. עם קפאין או בלי? בלי. או אז מופיע מסך עם 6 אופציות: דיאט קולה עם ליים, דיאט קולה עם דובדבן, דיאט קולה עם תפוז... השפע, השפע, עלה להם לראש. בטעות הזמנתי כוס בינונית ולא קטנה (כבר מזמן לא אכלתי במקומות כאלה בארה"ב – לרוב בישלנו מה שקנינו בסופר) וקיבלתי דלי. גם זה חלק מהעניין של איבוד הפרופורציה – אנשים ענקיים שאוכלים מנות ענקיות ושותים משקאות ענקיים ונוסעים במכוניות ענקיות.

הגדולים חזרו מרוצים אם כי אין להשוות לרפטינג שעשו בקנדה. חזרנו לקמפ החביב שלנו ב twin mountain.

מחפשים מוסים

למחרת נתנו לילדים להנות באיזי בבריכת הקמפ בעוד אנו עושים עבודות במחנה: כביסה, נקיון ובישול. אחר הצהריים נסענו לגורהם לטיול המוסים – סיור מאורגן באוטובוס שבו רואים את החיה הבלתי קיימת Moose. היה זה יום שלישי, יום שבו יש קונצרט בפארק במשך כל הקיץ. הקדמנו וטוב שכך, כי יחסית לגורהם היה קשה למצוא חניה ועם אוטובוס באורך 10 מטר גם קשה לתמרן. שמענו קצת קונצרט, ראינו עוד המון אנשים ענקיים יושבים על כסאות בקונצרט ויצאנו לטיול המוסים. הנהג היה כמו מסרט: זקן ואמריקאי וגם צייד צבאים. אמרנו לו שאנחנו לא מאמינים שיש מוסים בארה"ב, שיש רק יחסי ציבור ושווק אבל אין באמת מוצר ועוד דברים שגרמו לו לקחת את האתגר ברצינות. הוא גם התרגש שבאנו מישראל עד גורהם רק כדי לראות מוסים והבטיח להתאמץ. הרבה סיפורים היה בדרך, על כמה מוסים יש פה, על כמה תאונות יש פה עם מוסים, שלא סתם יש הרבה שלטים  brake for a moose, אבל דיבורים כמו חול ואין מוס לאכול. דני כבר אמר שמוס היא חיה שחיה על שלטים בכביש ובדיוק אז חצו לפנינו מוסה וגור. וביער ראינו עוד אחד שהנהג טען שהוא זכר. כולם גדולים ויפים. המשכנו בטיול עוד כמה שעות אבל לא נצפו מוסים נוספים. הגר חרפה יפה באוטובוס ואח"כ עד לקמפ (כ-40דקות) נהגתי ממש בזהירות כי אולי איזה מוס יחצה את הכביש בדיוק לפני הקרוואן שלנו. לסיכום: ראינו מוס אך היה מאכזב.

Lost river

טוב שנתנו לילדים ללכת לבריכה אתמול כי בלילה ירד גשם שוטף. יובל התעשת מהר וזינק החוצה להציל את המגבות שתלינו לייבוש אבל זה לחלוטין לא היה יום לבריכה. נסענו לטייל ב lost river – סדק בין הרים שבו זורם הנהר. מדי פעם הוא זורם מתחת לסלעים ולכן נקרא lost river. יש שם גם המון מערות יפות שהילדים זוחלים בהם בשמחה רבה. לא היה מקום בחניה לקרוואן שלנו אז חנינו בחניה של העובדים שהייתה ריקה  (מעשה ישראלי) אבל הלכנו לקבל אישור מהמנהלת (מעשה אמריקאי) – שניתן לא כל כך בקלות יש לציין. באופן כללי בחוף המזרחי אין חניה לקרוואנים וזה די מרגיז. בחוף המערבי לא נתקלנו בבעיות כאלה -  בכל שמורה או עצירה ובכל סופר היו מקומות מיוחדים לקרוואנים ואוטובוסים. המשכנו לטייל אולם בכל המקומות שרצינו לעצור בהם לא היתה חניה – בעיקר לא ליד שבילי ההליכה. כך יצא שראינו את רוב השמורה מן האוטו – יפים ההרים הלבנים. לא הצלחנו להדליק מדורה כי העצים נרטבו מהלילה שעבר וכך ויתרנו על קינוח תפו"א כפי שהגר מכנה זאת.

White mountains - יום ראשון

כאמור, הגענו למחנה במוצאי שבת והנה אנחנו בניו-המפשייר. בדרך עברנו הרבה עיירות עם שמות מאירופה - Rome, Paris,Berlin ומצד שני שמות "דתיים" כמו Bethel או Betlehem. בהזדמנות נברר קצת יותר פרטים (או שלא).
בניגוד לקמפ באקדיה, שם התברכנו בתחבורה ציבורית, כאן חייבים להתנייד עם הרכב, כלומר כל בוקר צריך לסדר מיטות ולאבטח ציוד (כמו שיובל אמר: "צוות, לסגור דלתות"). זה קצת תיק, אבל כך היה רוב הטיול שלנו לפני ארבע שנים אז זה לא כל כך נורא אחרי שמתרגלים.
את היום הראשון החלטנו להקדיש לטיולים בטבע באזור שנקרא פרנקוניה נוץ' -    Franconia Notch state park. אזור מעניין מבחינה גאולוגית ומרהיב בשפע היערות והמים שבו (למי שפחות מתעניין בגאולוגיה). כזכור, משפחתנו הגרעינית אינה ממטיבי הלכת אבל בכל זאת הצלחנו ללכת כמה מיילים בשני אתרים שונים: The Basin וFlume Gorge. שניהם משופעים במים זורמים אשדים ומפלים.



אחרי שהלכנו, טיפסנו, ירדנו ואף הזענו, חזרנו אל המחנה, הגענו אחרי חמש והופה לעבודות במאהל - כביסות ונקיונות. אחרי שיובל ואני שמנו כביסה והבנות ניקו את הקראוון, הלכו הילדים לבריכה ונאלצו לקפוא שם עד שהמגבות יחזרו מהכביסה. הגר צהלה ושמחה והכריזה שלא קר לה בכלל בעוד יובל ונועה רועדים מקור ושואלים שוב: "עוד כמה זמן יש למייבש?". לקראת סיום עבודת המייבש, עברו כולם למקלחת וקיבלו מגבות נקיות וחמות לשביעות רצון הכל.
מחר יוצאים לראפטינג ובודאי נספר על כך בהמשך.

לגבי תמונות - האינטרנט די חלוד - עובד מאוד לאט ועם הרבה ניתוקים ולכן קשה מאוד להעלות תמונות. כנראה שרוב התמונות יועלו כשנחזור. 

נסיעה מאקדיה ל white mountains

יום נסיעה ארוך לפנינו - 5 שעות על הכביש, לא כולל עצירת תדלוק ו/או סופר ו/או צהריים.
התחלנו בנסיעה איטית ובגשם והמשכנו בנסיעה איטית ובגשם. באיטיות הגענו לוולמרט שהסתתר בערפל והצטיידנו להמשך הטיול. פעם ראשונה שאנו רואים וולמרט גדול כמו שאנו מכירים מן החוף המערבי.- באופן כללי הכל יותר קטן בחוף המזרחי וזה כולל את הפארקים, החניות והסופרים. וגם יותר צפוף. הרבה יותר צפוף.
יצאנו מוולמרט הצהריים ישר לתוך פקק ענק, אולם ככל שהתקדמנו מערבה לכוון ניו המפשייר המצב השתפר. ב 16:00 גילינו שאנו רעבים ועצרנו בעיירה בשם farmington  שם אכלנו בבית הפיצה. פיצרייה בעירה על אם הדרך כמו שאתם מתארים לעצמכם עם פיצה מ-צ-ו-י-נ-ת. הגענו לקמפ בניו המפשייר ב 19:15 בדיוק כאשר פסק הגשם. יש לנו סייט ממש קרוב לבריכה ולמקלחות והשמחה רבה.
הילדים ישר רצו לשחק בפארק, דני הדליק מדורה וכך כתבה הגר:

היום הגר נועה ויובל הלכו לפארק בקמפ. נועה והגר שיחקו בפריזבי והתנדנדו בנדנדה. יובל והגר שיחקו מעט בפריזבי כידררו וניסו לקלוע לסל. אחר כך חזרנו לקרוואן. עכשיו אנחנו עושים מדורה ומבשלים בה: בטטה ותפוח אדמה

בתאבון לכולם! 

יום אחרון באקדיה

קמנו בבק שמחים ועליזים עם תוכנית מסודרת: בבקר נשכור קייק בקמפ ונפליג להנאתינו ובצהריים ניקח את האוטובס לעיר לקראת הפלגת הלוייתנים ב 16:00. נו טוב. הלכנו למשרד הקמפ לשכור קייק ואופניים. אמרו לנו שלפני הצתהריים לא משכירים. חזרנו בצהריים - השכירו לנו רק אופניים. לא משכירים היום קייקים כי הים choppy ואולי אפילו יהיה storming מאוחר יותר. בינתיים הים נראה פלטה. הילדים נשעו על אופניים בקמפ, הדוד שהשכיר להם תפס אותם בלי קסדה והכריח אותם לחבוש אותה ובינתיים הים עדיין פלטה אבל ערפל מאין כמוהו. מרחנו את הזמן עד שיגיע האוטובוס, נסענו לעיר ושם התברר שביטלו את ההפלגה בגלל מצב הים. נו טוב, חסכנו 211$ וכנראה גם בחילה. כל מה שרצינו לעשות בעיר בוטל או שזה לא היה הזמן המתאים או מזג האויר המתאים. הסתובבנו עוד בעיר, אכלנו black berry pie שזה המאכל הלאומי השני של מיין אחרי לובסטר וחזרנו לקמפ די מבואסים. כל הלילה ירד גשם ושמחנו שאנחנו עוזבים ל white mountains.
עד כה ראינו 2 סנאים בלבד מכל ה wild life שיש לחוף המזרחי להציעץ

מטיילים בטבע

טיול ברגל

אשקרה הלכנו ברגל!

נסענו באוטובוס מהקמפ לעיר, קנינו כרטיסים להפלגת whale watch למחר ויצאנו באוטובוס נוסף ל sand beach. משם יוצא מסלול הליכה יפה ולא ארוך מדי על גבי הצוקים שמעל החוף .

הגר אמרה בהחלטיות " טיולים בטבע זה כיף" אחרי אמירה נחרצת אחרת: "אני שונאת טבע, הכי כיף זה חנויות". בכל מקרה היה טבע יפה, ראינו חופים ויער וגם צוקים ושחפים והצלחנו לעשות פעילות שלא עולה 200$.

חזרנו באוטובוס לקמפ, לא לפני שהאוטובוס התמלא ולא נתנו לנו לעלות עליו. אמרו לנו לחכות חצי שעה לאוטובוס הבא אבל בסוף הסדרן התעשת, ספר את המחכים, הבין שלא ניכנס גם לאוטובוס הבא והוציא אוטובוס מיוחד שלא כחלק מלוח הזמנים הרשמי (מעשה לא אמריקאי בעליל).

קנינו לובסטר ותירסים בקמפ וישבנו לאכול תחת קרוונינו, עצינו והמוני יתושינו. כולנו עקוצים ביותר – להגר מצח מעוטר בעשרות נקודות ורודות וליובל גב שכולו גולות.

הלובסטר היה טעים לאפרת ולשאר לא, התירסים היו טעימים לכולם ובשעה 20:45 יצאו הילדים לפעילות מאורגנת בקמפ: flashlight candy hunt. כל ילדי המחנה מגיעים עם פנסים ושקיות ניילון, צועדים אחרי האחראית למדשאה הקרובה שפוזרו עליה מבעוד מועד סוכריות.

האחראית סידרה את הילדים עפ"י גובה, הנמוכים חיפשו (ומצאו) קודם והשמחה רבה.כל ילד חזר עם 10-15 סוכריות מסוגים שונים. ממש א"ש לילה.

בפנקייק באוטובוס בטרולי ובמדורה - מאת הגר ואפרת

היום לארוחת בוקר אכלנו פנקייק ב2 פנקייקים היה אוכמניות על האחרים שמנו מייפל ושתינו גם מיץ תפוזים. היה נורא נורא טעים. (חבל שזה לקח כל כך הרבה זמן) . עד כאן שידורה של כתבתנו הגר.

אכן, בימי רביעי יש ארוחת בקר פנקייק בקמפ. באמצע הדשא עמדת טיגון והגשה. ארוחת מבוגרים: 2 פנקייקים, 2 נקניקיות, מיץ תפוזים וכוס קפה. ארוחת ילדים: פנקייק, נקניקיה ומיץ תפוזים.

לקחנו שתי ארוחות מבוגרים לכל המשפחה אחרי שנגמר לנו התיאבון מריח הנקניקיות על הבקר ומהטוסיקים של רוב האנשים שעומדים בתור (ראו תמונה של דני). למי שלא רואה את התמונה – אנשים גדולים.

ויתרנו על הנקניקיות ועמדנו בתור לדודה שמכינה פנקייקים. רוב העובדים והעובדות פה בקמפ נראים אחרי גיל פרישה ופתאום נזכרתי שגם בטיול הקודם התרשמתי כך.

עשינו וי על פנקייקים בבוקר, חיזקנו את דעתנו על הבחירות הקולינריות של האמריקאים ויצאנו לבקר נוסף של כביסות וסידורים – סוף סוף מספיק זמן בקמפ אחד כדי לכבס מצעים ומגבות. דני, יובל ונועה צעדו לחנות הקמפ וחזרו עם עצים למדורה.

בצהריים לקחנו את האוטובוס לעיר הקרובה bar harbor. יש כאן רשת של אוטובוסים בחינם העוברים בכל חצי האי כיון שכמות התיירים גדולה ואין מספיק חניה לכולם. טיילנו בעירה החביבה ולקחנו סיור מאורגן בטרולי להר קדילק – ההר הגבוה ביותר על החוף המזרחי. האוטובוסים לא מגיעים לשם וגם לקרוואן אסור לעלות. הנוף יפהפה, המון מפרצים ויערות וסלעים.

עוד קצת הסתובבות ובתור לאוטובוס חזרה לקמפ.

בערב בקמפ מוכרים לובסטרים מאודים וגם תירס לארוחת ערב אך אנו הצטיידנו כבר אתמול בשרימפס וסלמון וגם בתפו"א עטופים באלומיניום (כך רוכשים אותם) ובמרשמלו ושיפודים למדורה של הערב.

דני הדליק את האש, יובל הכין סלט ועכשיו אנו בעיצומה של ההמתנה למדורה שתגיע למצב מתאים לתפו"א.

בתאבון לכולם!

מקייפ קוד לאקדיה

אחרי האופניים והים בקייפ קוד נסענו שוב בערב לפרובינסטאון לפרידה אחרונה מהעיירה החביבה הזו. lobster roll, fish n chips  לפרידה, תמונות יפות מהמזח באור רך ויאללה לקמפ לאריזה.
נשארנו בקייפ קוד יום נוסף על חשבון קיצור ימי הנסיעה לאקדיה (כלומר שני ימי קריעה במקום שלושה נינוחים).

עוד יום נסיעה ארוך לפנינו ווהחלטנו בכל זאת לקחת את הדרך הארוכה על שפת הים ולא את האוטוסטרדה. דרך יפה, עוברים דרך עיירות חביבות ומפוזרות ובכל פינה מסעדות לובסטרים ושרימפס. לארוחת צהריים מאוחרת עצרנו בעיירה חביבה בשם lincolnville וכמובן אכלנו לובסטר, שרימפס וצ'יפס על שפת הים.
לקמפ המדהים באקדיה הגענו קצת אחרי 18:00 אבל רק בסביבות 19:30 הצלחנו לחנות סופית במיקום שלנו, אחרי שבטעות שלחו אותנו לסייט אחר ואחרי אינספור תמרונים בסייט שלנו שיביאו למצב אופטימלי שיקולים של איזון ושל קרבה לנקודת החשמל והמיים.
ארוחת ערב ישראלית (ירקות וירקות, חומוס טעים, חביתה ובייקון), כביסה לבגדים, תור למקלחות והנה נגמר לו עוד יום.
החלטנו לוותר על חלק מהמסלול ולהישאר יותר בכל מקום. לפיכך הארכנו אץ השהייה כאן ל 4 לילות ואת השהייה בהרים הלבנים white mountains ל-5 לילות. בכל מקום יש המון פעילויות מעניינות וגם רוצים קצת לקחת את הזמן באיזי. מחר נתחיל את הבקר בקמפ בארוחת בקר של פנקייק (כל יום רביעי- במרכז הדשא) בכל ערב יש כאן ארוחת ערב של לובסטרים (בתשלום נוסף).
להתראות מחר בפנקייק.
י

בים ובאופניים - פוסט מאת הגר

ביום ראשון שכרנו אופנים כמו מכונית. עם הגה שמכוון את האופנים. הסתובבנו עם האופנים מכונית חצי שעה. אחר כך הלכנו לים היה קצת קר אבל נכנסנו למים. ואכלנו גלידה, עכשיו אני אספר לכם איך ידענו שיש גלידה: הבחור צפר בשופר צעק אייס קרים (גלידה) ותקע בחול דגל של גלידה.

Provincetown

כאמור, הגענו ל Cape Cod אחרי נסיעה ארוכה ומייגעת. יש להודות שהתברברנו מעט, זאת אומרת הGPS התברר. בסופו של יום (שישי) הגענו לקמפ , התמקמנו והלכנו לישון פחות או יותר.

בשבת התעוררנו לאיטנו, בעיקר הגר, סידורים רגילים של בוקר, ארוחה והחלטנו לצאת לעיירה הקרובה - Provincetown.  יש אוטובוס כל חצי שעה ובסביבות 11 נסענו - בערך 20 דקות ומגיעים. בדרך אוספים אנשים שונים ומשונים מבתי מלון בדרך, מי שרוצה לעלות צריך לנופף ביד לנהג (שנותן ציונים על הניפנוף). 

מדובר בעיירת חוף יפה ועליזה שהתבררה כמקום פופולרי מאוד בקרב הקהילה הגאה. טיילנו ברחוב הראשי ונתקלנו בלא מעט טיפוסים.

החלטנו לשכור קיאקים (מי שקרא אץ הפוסט הקודם אולי שם לב לזה) וכך עשינו. ההשכרה היא ל-4 שעות, אין פחות ואין יותר. יצאנו עם 4 קייאקים: אפרת+הגר, דני+נועה, יובל ועופר. השיט הוא בים, בתוך המפרץ שבשפיץ של Cape Cod, ים שקט וכייפי ביותר.

אחרי כשעה (או יותר), חזרנו לחוף, החנינו את הקייאקים והלכנו לקנות אוכל - לובסטרים, שרימפס, המבורגרים ואוכל סיני. כולם מצאו משהו כלבבם. המנות קטנות ולא זולות אך טעימות. אחרי ההפסקה החלטנו לעשות עוד סיבוב בקיאקים שכן שילמנו לארבע שעות ופראיירים אנחנו לא. הגר, שבבוקר אמרה לאפרת: "תשכחי מזה שאני עולה על איזה קיאק", לא הפסיקה להנות והתאכזבה כשזמננו תם.
שמנו פעמינו לתחנת האוטובוס ובדרך אף הספקנו לעצור אצל האיש שעושה בלונים וציורי פנים.



חזרנו למחנה עייפים אך מרוצים מאוד.
יש לציין שהמקלחות במחנה די מעצבנות, גם צריך quarter להפעיל את המים וגם לא תמיד יש מים חמים והיום אף נאכלו מטבעות מבלי להפיק מים, כל המכלול הזה העיב קצת על סוף היום וגרם לתסכול ומרמור.
אחרי הכל, אפרת והגר הלכו לישון ועופר, יובל נועה ואני יצאנו לטיול לילי עד לחוף הים הקרוב - במרחק של כמייל. היה מגניב.
לאור הנסיעה הקשה לפה, ולאור האזהרות מפני הפקקים של יום ראשון, החלטנו להישאר פה לילה נוסף כלומר לצאת מפה ביום שני. במשרד הקמפ אמרו שאין בעיה, המקום ליד המקום שלנו התפנה ונוכל לעבור לשם כי המקום שעליו אנחנו חונים כבר הוזמן. לא ברור למה אי אפשר שהחדשים יתפסו את המקום שלידנו ואנחנו נשאר באותו מקום (מדובר בפיסת אדמה זהה), אבל ככה נאמר לנו ואנחנו לא מתווכחים. בכל מקרה צריך לרוקן את הביוב אז עשיתי סיבוב וחזרתי למקום החדש (יש להודות שבדרך כמעט הורדתי עץ וייתכן שנצטרך לשלם על שריטות חדשות על האוטו, ימים יגידו).

בדרך לקייפקוד

עדיין אין אינטרנט אז אני כותבת בoffline- ומקווה להעלות הכל כשתהיה רשת.

יום ארוך של נסיעות עבר עלינו ועתה סוף סוף אנחנו בקייפ קוד.

התחלנו את הבקר עם שיחה לשירות לקוחות של חברת הקרוואנים, בנוגע למזרון הרטוב. בכוון שלנו אין תחנה שלהם ולכן מה שהציעו לנו הוא לרכוש מזרון מתנפח ולהביא להם את הקבלה. מצאנו בוולמארט מזרוני טיולים חסיני מים, יובל פרס אותם על מזרון הרטוב ואני מקווה שהלילה יהיה יותר נעים.

מחר לא מזיזים את הקרוואן אז נשאיר את המזרונים שלו בשמש ונקווה לטוב.

יצאנו בבקר ממיסטיק לאחר ארוחת הבקר המסורתית: סלט פירות, יוגורט וגרנולה. המשכנו לכוון החוף במטרה לעלות צפונה. ה GPS כוון אותנו ל highway אבל אנחנו בחרנו בכביש שנקרא  scenic road. הוא אכן היה הרבה פחות מהיר אולם לעומת זאת לא ממש  scenic. כביש יפה, בתים יפים לאורכו אבל לא ממש נוף.

נסענו ונסענו, הרבה הרבה פקקים, עצירה לסופר (שוב לא אמדנו נכון את כמויות האוכל והמיים) ועצירה ב Hyannis לאסוף את עופר חברנו מקרית ענבים שהיה בכנס מדעי בבוסטון ויבלה איתנו את סוף השבוע. איזה כיף! ממש מסיבת פיג'מות בקרוואן.

 בדרך הרבה שלטים: תכנן נסיעתן חזרה ביום ראשון, צפויים פקקים. ממש משמח L

 עוד פקקים ונסענו נסענו עד שהגענו לקמפ בקצה של קייפ קוד, 8 מייל מהשפיץ.

קמפ בנוסח טבעי, בלי מדשאות , בתוך חורש טבעי, כמעט בלי תאורה. אל המקום שלנו צריך להכנס ברוורס ובסך הכל הצלחתי לתמרן יפה עם כוון של דני ועופר (עצים מקדימה, עצים מאחורה ובכל זאת, הקרוואן באורך של כמעט 10 מטר).

שוב ארוחת ערב ישראלית – סלט, חביתה ובייקון. וגם חומוס מהסופר (טעים!). ולקינוח גלידת האגן דאז שהביא עופר (אספנו אותו ממש ליד חנות האגן דאז).

כיון שהגענו בערב לא ממש הספקנו לגלות את מעלות הקמפ, למעט העובדה שכדי להתקלח צריך להכניס מטבע של 25 סנט ומקבלים מקלחת של 6 דקות. מתברר שזה פרק זמן ארוך ביותר.נועה, הגר ואני התקלחנו באותה מקלחת בזו אחר זו ובסוף נשארו עוד 2 דקות לצדקה.

מקלחת עם הקצבת זמן (ותקציב) זכורה לי רק מקופר פידי באוסטרליה – מקום שכוח אל באמצע המדבר. הופתעתי לגלות זאת גם בניו אינגלנד המוריקה.

מיתרונותיו של הקמפ: אוטובוס לפרובינסטאון (העיר שבשפיץ). כלומר: לא צריך להזיז את הקרוואן, לא צריך לסדר מיטות ולאבטח כלי רחצה וכלי מטבח ובעיקר: אפשר להשאיר את המזרון של יובל לייבוש בשמש.

מחר נבדוק את החופים ואת הקייקים של פרובינסטאון.

השלמת פערים

אנחנו בפיגור של יומיים בבלוג ואטוטו מאבדים את זה. אז התגייסתי להצלת המולדת. ביום האחרון בניו יורק החלטנו לנסוע לראות תערוכת בלשות של ה CIA (או שכנראה מראים בה אמצעים שה-CIA משתמש בהם או לא). באותו מקום גם מוצגים חיילי הטרהקוטה הסיניים וכך, חשבתי לי, אראה משהו שכבר הרבה שנים אני רוצה לראות. הגענו למוזיאון, הבנו שכרטיס כניסה לכ"א הוא 43 $ ועשינו אחורה פנה. בכל זאת, מעל 800 ש"ח לבילוי של שעה שעתיים זה מוגזם. נסענו למוזיאון הטבע, ראינו המון חיות מפוחלצות וגם המון קייטנות של ילדים קטנים שכולם לבושים בחולצת הקייטנה ועל כולם צועקים המדריכים: להמשיך ללכת. לא להשען. לא לצאת מהטור. ממש כיף.

תכננו לאכול צהריים במקום שהומלץ לנו ע"י חבר של דני ספייר ריבס הכי טובים בעיר. המקום לא רחוק מהמוזיאון אז צעדנו. ואז התחיל גשם. אז נרטבנו. הגענו למסעדה והתברר שהיא סגורה. אז היינו רעבים, עייפים ורטובים. מתכון טוב לעצבנות. נכנסנו למסעדה התאילנדית שהיתה קרובה, אכלנו מציין וחזרנו למלון. ליד המלון יש חנות סבונים ריחנית, אז הבנות נכנסו (נכנסנו) לראות מה יש שם וקיבלנו טיפול ידיים שמדגים את כל המוצרים שיש להם, שלא ידעתם שאתם צריכים ועכשיו אתם מרגישים ממש לא מטופחים כי אתם רק משתמשים בקרם ידיים.

נחנו במלון, ראינו אולימפיאדה, התחלנו (התחלתי) ארגונים לקראת אריזה ואז נזכרתי שיובל ממתין למחבט טניס נוסף שיגיע לחנות בה הוא ביקר לפני יומיים עם דני. התקשרתי לחנות, המחבט מחכה לו והופה הי, יצאנו יובל ואני לחנות הצמודה לתחנת הרכבת גרנד סנטרל. שום גשם ושום rush hour בניו יורק לא יעצור אותנו מלרכוש את המחבט הנכסף ( שאין בארץ ומה שיש עולה יותר מפי שתיים). החנות ממש פצפונת ומקצוענית לחלוטין. מסתבר זה פחות או יותר המחסן של חנות אחרת ענקית. הבעלים וגם העובדים חביבים ביותר, זכרו את יובל מביקורו הקודם, המחבט חיכה, על המקום שזרו לו גידים אחרי אינספור שאלות לגבי הסוג, שיטת השיזור והחוזק שהוא רוצה. יובל לא ממש ידע כי בארץ כשצריך שיזור נותנים לשרון והוא עושה מה שהוא יודע/יש לו באותו רגע.

בדרך חזרה למלון עוד הספקתי לרכוש לי סנדלים תורכיזיים נוחים ביותר לרגל ולכיס והנה אנו במלון אורזים ואורזים. את ההסעה לתחנת ההשכרה כבר הזמנו מבעוד מועד ולא נותר אלא ללכת לישון ולקום ליום איסוף הקרוואן.

ההסעה הגיעה בזמן, הגענו לתחנת איסוף הקרוואן ב 11:00 ויצאנו ב 12:30 אחרי צפייה בוידאו ההדרכה שלא השתנה מלפני 4 שנים. החזרה לנהיגה בקרוואן היתה מהירה וקלה, וגם סידור הדברים בארונות בא בקלות ובאופן די דומה לפעם הקודמת. רק את הממתקים שמתי בארון אחר מן הפעם הקודמת ויובל נזף בי והעביר אותם "למקומם". שעינו לעצתה של הנציגה בתחנה ויצאנו מהעיר כמה שיותר מהר כדי לא להיתקע בפקקים. נסענו כמה שעות במהירות ממוצעת של 30 קמ"ש (כן כן ה GPS   שלנו בק"מ ולא במיילים). ייאוש אמיתי. בדרך עצרנו במקדונלדס ולידו היה סופר קטן (במונחים אמריקאים). סיימנו את הקניות תוך בערך שעתיים, תוך שאנו חוסכים כ 10% מהעלות ע"י כך שעשינו כרטיס חבר (הולכים לשירות לקוחות, ממלאים טופס ומקבלים כרטיס).

ב 19:00 בערב הגענו לקמפ יפה ומפואר בעיר מיסטיק, נכנסנו, התחברנו, הכנו ארוחת ערב – סוף סוף סלט וחביתה. ארגנו בגדים בארונות, שמנו 2 מכונות כביסה וסידרנו מיטות.

אופס – ב 22:00 לערך התברר שהמזרון של יובל רטוב. כנראה שכחו לסגור חלון כשניקו את האוטו. הצעתי שישן עם הגר אך הוא התעקש לישון במיטה שלו ואכן היה לו רטוב. מחר ננסה לראות מה ניתן לעשות.

הקמפ יפהפה, גדול ומרווח והמון פעילויות לילדים. שוב אנו מצטערים שאנחנו פה רק לילה אחד.