גשם ביער הגשם

מאז אתמול בערב לא מפסיק לרדת כאן גשם. וושינגטון היא המדינה הגשומה ביותר בארצות הברית אבל אמצע הקיץ וזה די מעצבן. לאור הגשם נגוזו התכניות להשאר עוד יום על יד החוף והוחלט לנסוע לחוף השכן (Rialto Beach), לאכול שם ארוחת בוקר עד שיפסק הגשם ואז להנות ממנו קצת. הגשם לא הפסיק ומיד אחרי ארוחת הבוקר יצאנו לדרכנו אל Hoh Rain Forest, אם כבר גשם אז לפחות שיהיה ביער גשם.
אכן Hoh אכן יער ואכן גשם.
באזור היער ממוצע הגשמים השנתי הוא 142 אינץ' , בסיאטל שנחשבת מאוד גשומה הממוצע הוא 34 אינץ', וזה מסביר למה כל הזמן יורד גשם - חייבים לשמור על הרייטינג.
טיילנו ביער על טפינו ומטריותינו וראינו שפע עצים ענקיים, שרכים, טחבים ועוד מיני צמחיית יער ירוקה.
כל גזע עץ שנופל הופך להיות מצע גדילה לטחבים מגוונים. היער נראה קסום, כמו יער מן האגדות.





וכאן רואים שרכים שצמחו על גזע שנפל לתוך המיים (בשלולית) וגם רואים את הסימנים שמשאירות טיפות הגשם:



.
משם המשכנו דרומה על כביש 101 כשיש לנו תוכנית קולינרית: נאכל במסעדת דגים, שהרי אזור זה ידוע בדגה ובפירות הים שלו. התוכנית נחלה כישלון חרוץ עת אחרי 18:00 מצאנו את עצמנו רעבים (לפני ארוחת צהריים רחמנא ליצלן) במקום קטן ונידח בשם Amanda park. אכלנו שם במסעדה היחידה שהיתה, את הז'אנר הקולינרי היחיד שהיה: פיצה והמבורגר. בהמשך הדרך ראינו שלט שמציין את כניסתנו ל- Humptullips. עד שסיימנו לקרוא אותו נגמרה גם העירה.
המשכנו בגשם שוטף עד ל Hoquiam שם מצאנו קמפ נחמד ואנו חונים על שפת נחל, שהיה יכול להיות חביב לולא הגשם.
אם מחר ייפסק הגשם אינשאללה נאכל ארוחת בקר לגדות הנחל ונחליט אם להישאר כאן לילה נוסף (תחושה של דה ז'וו אופפת אותנו באומרינו כי נשאר כאן עוד לילה אם לא ירד גשם).

סוף העולם שמאלה

לשמחתנו הבוקר היה בהיר חלקית והצלחנו אפילו לראות חלק של קנדה. מכיון שהרגשנו בסוף העולם פנינו שמאלה לכיוון מערב. הכביש נוסע לאורך החוף של מיצר Juan de Fuca המפריד בין ארה"ב לאי ונקובר שבקנדה. הנוף יוצא דופן מבחינתנו שכן היער מגיע ממש עד לחוף. הגענו ל Neah Bay – עיירה בתוך שמורה אינדיאנית של שבט ה Makah. העיירה עצמה נראית נידחת ובהמשכה נמצא Cape Flattery שקודקודו הוא הקצה הצפון מערבי של ארצות הברית. הכביש מגיע עד למסלול הליכה באורך כחצי מייל על פי השלט, ההרגשה היתה שמדובר בחצי הגדול של המייל.

בכל מקרה ההליכה הצדיקה את עצמה – מסביב יער גשם

ובסוף השביל, ממש בקצה של השפיץ של אמריקה, צוקים מרהיבים ותצפית על האי Tatoosh שעליו מגדלור

חזרנו לאוטו עייפים אך מרוצים וגם רעבים. האנרגיות היו חיוביות וכולם התגייסו להכנת ארוחת הצהריים. הילדים הכינו סלט

המבוגרים הכינו סטייקים מבשר אחר ואת השרימפס'לך היפים שקנינו אתמול בסופר

אחרי הארוחה נסענו לכיוון דרום והגענו לעיירה האינדיאנית LaPush. מצאנו קמפ ממש על שפת הים ועוד לפני שחנינו, סיפרה לנו בעלת המקום שבעיירה מתקיים היום מעגל מתופפים ואנחנו More than welcome. כמובן שנסענו ואחרי חיפוש קצר מצאנו את הCommunity Center שבו מתקיים הארוע.

מדובר במתנ"ס המקומי ומסתבר שכל שבוע, ביום רביעי, מתאספים שם אנשי העיירה ומקבלים גם את פניהם של התיירים. נכנסו לאולם גדול שבו הוצבו כמה שולחנות מוארכים, Buffet בטעם של קיבוץ ומעגל גדול של כיסאות. המקומיים האיצו בנו לקחת אוכל (פתרון נאה לארוחת ערב) ואחרי האוכל הוזמנו כולם לשבת במעגל. מנחה הערב בירר מאיפה האורחים הגיעו ("יש פה מישהו שהגיע רחוק יותר מסיאטל?") וחילק שי צנוע לכולם (אנחנו קיבלנו כובע).

האירוע המשיך בחיזוקה של משפחה שביתה נשרף כליל – המנחה הציג את המשפחה ואת ייחוסה והזמין אותם (זוג הורים עם שלושה ילדים) לשבת במרכז המעגל. לרגלי המחוזקים נפרש שטיח שעליו הונחו תרומות, כל אחד לפי יכולתו (גם אנחנו הוכחנו את יכולתנו). בנוסף למתן התרומות, נוצר תור של אנשים שעבר על פני המשפחה, לחץ את ידיהם ו/או חיבק אותם (קצת מזכיר "שבעה"). בשלב זה שלפה אפרת את החמסה שהובאה מבעוד מועד (למקרה שנרצה להגיש שי צנוע למישהו) ונתנה אותה לחסרי המזל (מוטב מאוחר מאשר אף פעם).

בהמשך ביקש המנחה לחזק עוד כמה מקרים שהזדקקו לתמיכה (לא הבנו על מה בדיוק) ואחר כך עבר לחלק המשמח – שירה, תיפוף וריקודי עם. הילדים השתתפו וצהלו ואכן היה ארוע מהנה ומעניין כאחד.

חזרנו לקמפ עוד בטרם ירדה החשיכה והספקנו לטייל על החוף היפהפה שלידו. אם יהיה מזג אויר יפה נישאר פה עוד לילה.

מפה של הנקודות בהן ביקרנו בחצי האי אולימפיק

טיול קיאק מאת נועה

אמא שלנו החליטה להזמין לנו קודם כל מקום.
אני פחדתי עם תיהיה רוח חזקה או לא.
כמובן שלא היתה רוח בכלל.
אני מאד מאד נהנהתי.
אבל מה ששני הדברים שהיו הכי לא כפיים:
1. הים של האצות.
2. שגמרנו את הטיוללללללללללללל.
הטיול היה שעה וחצי כולם אומרים אבל אני לא.
אני אומרת הטיול היה חצי מאית שניה.
אני רוצה טיול של יום.

חצי האי אולימפיק

התחלנו את הבקר עם סלט הפירות המסורתי:




התחלנו את הטיול ב- Olympic national park כמתוכנן, לאחר לילה גשום במיוחד. גם במשך היום ירד גשם רב, היה אפרורי וערפילי ונאלצנו להזכיר לעצמינו שזה בעצם קייץ. במונחים ישראלים זהו יום חורפי גשום ביותר.

ביקרנו ברכס ההוריקן Huricanne Ridge ולאור שמו לא הופתענו מהרוח המאוד מאוד חזקה שנשבה שם. הרכס גבוה ביותר, הכביש המוביל אליו מטפס כ-40 דקות והנוף ממש אלפיני. צעדנו בשביל ליד הפסגה, חלקו בשלג! להזכירכם עכשיו 29 ביולי! טיילנו בין מדשאות אלפיניות, פרחי בר רבים, עצים גבוהים, עננים וגם כמה צבאים.






כשחזרנו לאוטוביית שלנו והכנו ארוחת צהרים גילינו כי היינו די ברי מזל. בשעת בישול האוכל התכסה ההר עננים וערפל ומי שהגיע אחרינו כבר לא נהנה כך מהנוף.
המשכנו לנסוע לכוון החוף הצפוני לא לפני שעצרנו בסופר של רשת Albertsons שב Port Angeles. בניגוד ל Wal-Mart מדובר בסופר שעניינו הוא בעיקר מזון וכל הדברים שצריך ליום יום ולא הכל מכל וכל. בהמלצתה של איה (ששוב הוכיחה שאפשר לסמוך עליה) עשינו כרטיס מועדון ("יש כרטיס מועדון?") וקנינו את מבוקשנו.
כאמור היינו בדרך לחוף הצפוני ואכן הגענו לשם ומצאנו לנו מקום על גבעה ממש מול האוקיינוס בעירה Sekiu.



בין גשם לגשם הצלחנו להשחיל טיול קצר על החוף ולחזור דרך דרכי העפר הבוציות לאוטוביית שלנו.
ביום בהיר אפשר לראות מפה את קנדה. מקוים שמחר יהיה יום בהיר.

במעבורת

קמנו, התלבשנו, צחצחנו שיניים... אכלנו ארוחת בקר כמיטב המסורת בימים האחרונים - סלט פירות עם יוגורט וגרנולה. אמנם הטרחה רבה אבל כך גם השמחה! מסתבר שהאיזור הוא ארץ ה berries והlavender ובכל פינה חוות לבנדר ודוכני פירות. עצרנו בדוכן פירות לצד הדרך וקנינו berries מכל הסוגים וכדי שיהיה ממש שמח - גם cherries משני סוגים.
הגענו לרציף המעבורת לפני הזמן, חיכינו בתור ובינתיים הילדים שיחקו שחמט כדי להעביר את הזמן.



המעבורת הגיעה, עלינו עליה לפי הוראות המכוון הראשי והפלגנו כחצי שעה לעבר Port townsend אשר על היבשה.
עלינו לסיפון העליון וראינו קן של שחפים על גבי אחד העמודים של הרציף.



לשמחתינו היה יום שמשי ונעים ונהנינו לצפות באיים מסביב ובשחפים השטים להם במיים סביבנו.



המשכנו בכביש 20 וכביש 101 לכוון Port Angeles וכאשר גבר הרעב עצרנו במסעדת דרכים אשר מבחוץ נראתה מעניינת, דגלי ארה"ב בכל פינה, כרזה גדולה: we support our troops וגם כמה פסלים.
למסעדה קוראים Fat Smitty's אשר ב discovery bay.



גם מבפנים היא לא הכזיבה:

התקרה והקירות מכוסים במאות שטרות של דולר אחד החתומים ע"י לקוחות שעברו במקום, לפעמים בתוספת תמונת הלקוח או כרטיס ביקור. בתפריט כתוב שהם תומכים בכוחותינו, בנשיא ג'ורג' בוש ובמועמד מקיין. במקום "בהוקרה מהטייסת" הקירות מעוטרים בתמונות של בעל המקום עם מרינס מיחידות שונות, תגי יחידה, דגלי יחידה וכו'.
בעלת המקום היא "מאמא" ממוצא אינדיאני ששמחה לגלות שנועה סיימה את כל האוכל בצלחת ואף הזמינה תוספת.

מנת הבית של המקום הקרויה Fat Smitty's special הינה בורגר כפול ותוספות מכל הסוגים וצ'יפס.
משהו שדי קשה לאדם ממוצע לפתוח את הפה כדי לקחת ביס. דני אכל אותו בחלקים.



השארנו שם שטר חתום כמובן וגם מגנט של "ישראל" לשמחת כולם.
הילדים קיבלו מסמיתי השמן, בעל הבית, מתנות וממתקים ונפרדנו שבעים ומאושרים.



המשכנו עד ל Sequim , ישנים ב- Rainbow's End RV park שנמצא ממש על ה Highway אבל אין פה מסילת ברזל!

למעוניינים : קישור למפה בה מוצגים המקומות בהם שהינו בימים האחרונים.

Last but not least : יום הולדת שמח לעדידי אשר בלונדון!

San Juan Islands - מאת אפרת

התוכנית המקורית היתה לעבור מונקובר לויקטוריה במעבורת ולטייל בויקטוריה כ-3 ימים. לאחר בירור מחירי המעבורות החלטנו לרדת מהעניין – מעבורת להולכי רגל ולרכב רגיל לא עולה הרבה אבל הרכב שלנו ארוך וגבוה ולכן המחיר עבורו לשני הכוונים מסתכם בכ-250$ (לא כולל האנשים). חשבנו לעבור ללא הרכב ליום אחד אבל אתם בטח זוכרים את הדרך הארוכה שלנו עד לעיר. אם מוסיפים לזה שעה וחצי מעבורת בכל כוון יוצא שלא נשאר לנו הרבה זמן או כח לטייל בעיר.
במקום זה חזרנו לארה"ב דרך היבשה והחלטנו לטייל בצפון מדינת וושינגטון – החלטה שהתבררה כנבונה. המיצר מנוקד באיים בגדלים שונים הקרויים San Juan islands ע"ש מוביל משלחת הגילוי והמיפוי הספרדית שמיפתה איזור זה (במקביל למשלחת בריטית בראשות George Vancouver).
כשמצאנו קמפ עם מקום פנוי (לא פשוט בסוף שבוע בקיץ) הזמנו מייד שני לילות ולאחר שעתיים נכנסנו למשרד והוספנו לילה. ישנו ב Whidbey island המחובר דרך גשר ל Fidalgo island המחובר דרך גשר ליבשה. בין שני האיים הללו מעבר ימי יפהפה הקרוי Deception pass (מעליו הגשר הקרוי Deception pass bridge).
המעבר קרוי כך משום שג'ורג' ונקובר היה בטוח שהוא מוביל רק ללגונה נוספת. הנווט שלו, Whidbey, נשלח לבדוק את העניין וחזר עם הבשורה שאלו שני איים נפרדים. על שום כך נקרא המעבר מעבר ההטעיה וכן נקרא האי על שם הנווט.

האיזור כולו מלא במפרצים נהדרים, יערות ירוקים ועבותים המגיעים כמעט עד קו המים, חופים עם חלוקים וגזעי עצים יבשים, אצות, שרימפס וסרטנים מסוגים שונים.

המים קפואים וגם מזג האויר יותר מזכיר חורף ישראלי מאשר את חודש יולי. יצאנו לחתירה בקיק ימי – טיול מאורגן עם מדריך לאורך החופים השקטים – נועה עם אבא בקייק זוגי , יובל והגר עם אמא בקייק לשלושה. כולם קיבלו משוטים (כולל הגר) וחתרו יפה מאוד. לצערנו לא ניתן היה לקחת מצלמה ולשתף אתכם בנוף הנהדר ובמראה של הגר לבושה בחגורת הצלה, מרכיבה משקפי שמש, מוצצת מוצץ וחותרת במרץ. ראינו מפרצים, חתרנו ליד סלעים עליהם צדפות שונות, חתרנו בין מושבות של אצות משונות בהן נחים סרטנים גדולים ("ים של אצות משני צדדי") ושמענו על ברי מזל שראו כלבי ים או לוויתנים. חזרנו מ-א-ו-ש-ר-י-ם. אפרת החליטה לחפש קורס חתירה בישראל ולראות אם האושר הזה ממשיך גם בים התיכון.

אחרי החתירה נסענו לעירה Anacortes אשר למרות שמה הספרדי היא בעצם שיבוש של Annie Curtis. סיירנו במרכז ההיסטורי ואכלנו במסעדת seafood נהדרת בשם Rock fish grill עליה המליץ מדריך החתירה. אנחנו מצטרפים להמלצות!

למחרת נסענו ל Deception pass state park – טיילנו מעל ומתחת הגשר, צילמנו הרבה וביטלנו תוכניות להמשך טיול רגלי לאור גשם שוטף וקור שנמשכו עד אחר הצהריים.

הזמנו מקום למחר במעבורת לכוון Port Townsend ונמשיך בטיול ב Olympic National park כמתוכנן.
לשמחתנו המעבורות כאן אינן כה יקרות וחישבנו כי מחיר המעבורת יחסוך לנו יום נהיגה ואי אילו מיילים.

חמישה ימים בונקובר - מאת אפרת

הגעה וקמפ

הגענו ביום א' לקמפ Cariboo RV park שנמצא בונקובר כמו שמודיעין נמצאת בתל אביב. זה הכי קרוב שיש בו מקום בשבילנו. הקמפ מפואר ומתוקתק, הנויניק עושה עבודה יפה כפי שתראו בתמונות.

מה שלא רואים בתמונות אלה שתי מסילות הברזל שעוברות ליד הקמפ: האחת על הקרקע והשניה באויר – מה שנקרא כאן sky train (על גשרים ועמודים). האחת משמשמשת רכבות מסע ארוכות עם קטרים שמייצרים קול בס נוראי ותחושה שתיכף תיכף נוחת בואינג על הרכב שלך. השניה משמשת רכבת פרברית שמייצרת קולות של רוח סערה בנוסח woosh, woosh וגם שימשה אותנו רבות בהגעה לעיר. בכל מקרה – כאשר אכלנו בחוץ ועברה אחת הרכבות הגר נכנסה מהר לאוטו. הדרך לעיר עוברת דרך אוטובוס ורכבת או הליכה רגלית ורכבת ולרוב גם החלפה של רכבת בעיר. לפעמים גם אוטובוס נוסף בתוך העיר – יבשתי או ימי. הנסיעה בתחבורה ציבורית זו חויה בפני עצמה – פוגשים הרבה מעליות, מדרגות נעות וטיפוסים שונים ומשונים.

צ'ינהטאון

עם הגיענו נסענו לצ'ינה טאון במטרה לקנות נעליים סיניות לנועה. רק כשהגענו נזכרנו שיום ראשון וגם הסינים נחים. חלק מן החנויות היו פתוחות (נועה מצאה שמלה סינית ויובל מצא חולצה נאה) ולשמחתנו גילינו שיש שוק לילה שמתקיים רק בסופי שבוע. בילינו בשוק זה, זללנו מטעמים שונים בישיבה על המדרכה וכמו שכבר פורסם – זהו מקום העלמו של כלבלבי שלנו וגם של מוצצי סגול רגיל.

בעודנו יושבים על המדרכה פנה אלינו מקומי לא סיני באנגלית צחה ושאל אם אנחנו מדברים עברית. כשענינו בחיוב ביקש אם נוכל להזכיר לו את המילים של השיר "לכובע שלי שלוש פינות" כי הוא למד את זה לפני שנים, מנסה ללמד את הבן שלו עכשיו ולא זוכר את המילים. באינטרנט הוא לא מצא.... שרנו לו את כל השיר בפנטומימה אבל אפרת בספק אם הוא יזכור את המילים. בסופו של דבר קנינו מספר דברים אולם לא מצאנו נעליים סיניות לנועה ועל כך בהמשך.

התרשמנו שונקובר מלוכלכת, חמה ומלאת הומלסים, שיכורים ומסוממים כמו כל עיר מערבית גדולה .

סטנלי פארק

בבקר עשינו עבודות במחנה – הילדים בבריכה, מבוגר אחראי משגיח על הילדים ומבוגרת פחות אחראית משגיחה על מכונות הכביסה. בשעות הצהריים המאוחרות נסענו העירה ובילינו בטיול רגלי בסטנלי פארק. ראינו עמודי טוטם לרוב, את פסל הנערה היושבת על סלע בים ומסמלת את תלותה של ונקובר בים, נסענו ב shuttle הפנימי של הפארק ונהנינו עד מאוד.

Capilano suspension bridge

הליכה, רכבת, עוד רכבת, אוטובוס ימי (מעבורת) ואוטובוס רגיל הביאו אותנו אל Capilano suspension bridge. זהו פארק מגניב בו גשר ארוך ומתנדנד מעל נהר הקפילנו, יער גשם שבו ניתן לטייל על גבי גשרים מתנדנדים בין צמרות העצים ועוד חויות נוספות. אפרת הצליחה לעבור את הגשר לאחר שנועה נתנה לה יד וגם חזרה (לא היתה לה ברירה). בפארק בילנו מספר שעות ואז חזרנו לקמפ: אוטובוס רגיל, אוטובוס ימי, רכבת, רכבת והליכה.

מה הקשר בין נעליים סיניות, אקווריום וזיקוקים?

לערניים שביניכם זכור כי עדיין אין לנו נעליים סיניות. למען שלום בית הוחלט כי אפרת ונועה תיסענה לסיים את הסאגה הסינית בעוד דני, יובל והגר יטפלו (שוב) בהרתחת סדינים ומגבות, לאחר שהגר עברה (שוב) טיפול כינים.

אנחנו שמחים לבשר כי הנעליים בידינו!

נפגשנו כל המשפחה באקווריום של ונקובר שנמצא בסטנלי פארק (לאפרת ונועה רכבת ואוטובוס, לדני, יובל והגר: הליכה, רכבת, רכבת ואוטובוס).
באקווריום נולדה לוויתנית בלוגה לפני 43 יום ואמה חגגה בר מצוה בדיוק ביום הביקור שלנו. המתנו בתור לראות את האם והתינוקת, קיבלנו הוראות שונות כמו לא להפעיל פלש ורק ללחוש- כמו שהגר אמרה: הפה שלי מלחיש. לאחר המתנה לא קצרה זכינו לראות את האם המאושרת והרכה שעוד אין לה שם. ראינו את התינוקת יונקת מאמה וזה היה מחזה מרהיב. באקווריום גם דולפינים, כלבי ים, לוטרות, כרישים, דגים שונים ומשונים, צפרדעים לסוגיהן השונים (תצוגה מיוחדת בגלל סכנת ההכחדה העומדת בפני הצפרדעים) ועוד תצוגות לרוב. בילינו מספר שעות מהנות ביותר באקווריום (גם שם יש מעלית). לאור אובדנו של כלבלבי הגר ישנה בלילות עם מוסי – מוס שקנינו לה בג'ספר. מוסי הוא חיה חביבה ביותר אולם חסרונו שיש לו כובע נוקשה ולא נעים – וגם ההורים חשים בכך משום שהגר עברה לישון עמם באופן קבוע. כדי לשפר את איכות השינה של שלושה מבני המשפחה – הגר ושני הוריה – הוחלט לרכוש עבורה בובה של לוויתנית בלוגה רכה ונעימה: להלן הלוויתנית הקרויה לפעמים גם הלותיינית. כיון שלתינוקת באקווריום לא ניתן שם עדיין גם הגר לא בחרה שם ללויתנית שלה. הצענו לקרוא לה בינתי אך לא ברור אם השם התקבל.

מהאקווריום המשכנו לחוף second beach בסטנלי פארק לתצוגת זיקוקים. הלכנו ברגל כשעה בפארק יפהפה, ליד אגם ולגונות. ראינו wildlife כמו שלא ראינו בכל הימים ברוקיס הקנדיים:

בכל שנה מתקיימת תחרות בינלאומית של זיקוקים בונקובר. התמזל מזלינו ואחת מן התצוגות התקיימה ביום שאנו פה. הגענו לחוף בסביבות 20:00 והמתנו כמו כולם לתחילת ההופעה ב 22:00. היה מ-א-ג-נ-י-ב!

ב 22:30 הסתיימה ההופעה, שרכנו דרכינו חזרה לאוטובוס, רכבת, רכבת, הליכה יחד עם אלפי ונקובראים. בכניסה לתחנות הרכבת תורים מאורגנים לעילא ועילא של נהרות אדם. לשמחתנו שוטרים שלפו אותנו מן התור ונתנו לנו לעבור לראשו בשל היותנו מצויידים בטיולון (עגלת תינוקות) בו ניקרה הגר. הגענו לקמפ שלנו רק לאחר 1:00 בלילה!

תצויין לטובה הגר שעל אף שניקרה ונרדמה בעגלה התעוררה לחיים בכל פעם שהיה צריך ללחוץ על כפתורי המעלית.

נקודה למחשבה: ביום אסור היה לצלם עם פלאש את התינוקת לויתנית והיה צריך ללחוש לידה ("להלחיש") ובלילה עשו לה מופע אור קולי מלווה בקולות נפץ רמים ואורות מסנוורים. אנו תקוה שלתינוקת שלום.

גרנוויל איילנד

קמנו בצהריים, זזנו לאט ונסענו ל Granville island market (הליכה, רכבת, רכבת, אוטובוס). זהו מתחם נחמד שבו חנויות, שוק איכרים, שוק ילדים (חנויות לילדים עם הורים סטייליסטים ועשירים), מגרשי משחקים לילדים, יכטות, שחפים ואוירה מאוד נעימה. אכלנו ארוחת צהריים מאוחרת בדוכני האוכל של השוק, טילנו ונהנינו. יובל קיבל מתנה מקלות ג'גלינג וניסה להרויח כסף בהופעת רחוב קצרה.

חזרנו לקמפ, לילה אחרון בקנדה (לטיול זה).

כלבלבי

מי שלא מכיר, זהו כלבלבי:


כלבלבי מלווה אותנו כבר לא מעט זמן והוא הפך כבר לבן בית. הגר הולכת איתו לכל מקום, ביום ובלילה. כל פעם שיוצאים מהאוטו או שחוזרים אליו מוודאים שכלבלבי איתנו.
אתמול (יום ראשון) הגענו לונקובר בצהריים ואחרי התארגנות קצרה נסענו העירה והחלטנו ללכת לChinatown. כמובן שגם כלבלבי בא איתנו.
הוא לא חזר.
כשעזבנו את השוק ב Chinatown אפרת שואלת: "איפה כלבלבי?" ודממה מצמררת משתקת את כולנו. חזרנו על עקבותינו למדרכה שעליה ישבנו לאכול, והוא לא היה שם, עוד סיבוב מסביב והוא איננו.
נתיתמנו (ואם זה לא מספיק אז גם מוצצי הסגול הלך יחד איתו).

לזכרו של כלבלבי, הבאנו כמה תמונות מחייו.
כלבלבי לפני הטיסה מהארץ:


כלבלבי מצטלם עם כולם:


כלבלבי מצטלם ליד מוס:


כלבלבי יוצא מהמעלית:



כלבלבי רוקד: