מי שעקב אחרי הפוסטים הקודמים על יוון, נתקל ודאי בהערות על נהגי המוניות. להלן סיכום של חוויותינו עם מוניות הן בפארוס והן באתונה.
יורגוס
יורגוס היה הראשון שלנו. הגענו לפארוס במעברות מפיראוס ובתמימותינו חשבנו שלא נזדקק לרכב ונסתדר במוניות/תחבורה ציבורית (תמימותי, אפרת חשבה שצריך). אחרי כחצי שעה הצלחנו לתפוס מונית ולאחר ויכוח קצר של הנהג עם תיירים אחרים שטענו שהתור מתחיל במקום אחר נכנסנו חמישה+הנהג למכונית רגילה: אפרת מקדימה, אני והילדים דחוסים בצורה כלשהי מאחור והמזוודות בבגאז׳ פתוח. תצורה כזו תחזור על עצמה בהמשך דרכנו. הנהג הציג את עצמו כג׳ורג ובהמשך הובהר שזה כינוי אשכנזי ליורגוס. יורגוס קלוני לפי דבריו. יורגוס שלנו שולט, מלבד בנהיגה, בשני טלפונים ניידים מהסוג הישן + טבלט עם אפליקציה לניהול ההזמנות + אוזנייה שמחוברת לטבלט שהוא גם סלולרי בעצמו. לנו זה נראה קצת בעייתי תוך כדי נהיגה במהירות 90 קמ״ש בכביש שמסומן כמקסימום 30 אבל יורגוס לא נראה נרגש. כמעט תקרית דיפלומטית כשאפרת הציעה ליורגוס עזרה בשליחת סמס - ״I am driver number one in Paros". יורגוס נשאר בליבנו עד סוף הטיול ובשלב מסוים אף העלינו השערה שהוא סוג של מושל האי.
קטרינה
הנהגת הכי רגועה שפגשנו. קטרינה החזירה את אפרת ואותי מהסופר אחרי שידידנו יורגוס הביא אותנו לשם ולא יכול היה להמתין עקב התחייבויות קודמות. קטרינה היתה חביבה ביותר, סיפרה לנו את קורותיה ואת היותה הנהגת המועדפת על הורים לבני נוער. היא נשלחת להחזירם ממועדוני הבילוי ועושה את עבודתה נאמנה, נכנסת למועדון ושולפת משם את הנער/ה. קטרינה אף המליצה על מסעדה טובה ובכלל היתה נעימה ונחמדה.
אלכס
כשחזרנו מפארוס לפיראוס, ירדנו מהמעבורת והתחלנו לצעוד לכיוון המטרו בדרכנו הארוכה לדירה שהזמנו. מייד ביציאה מהנמל, קיבל אלכס(בשלב זה לא ידענו את שמו כמובן) את פנינו והציע שניסע איתו במונית. 5 יורו לבן אדם ואני לוקח אותכם. אנחנו חמישה, זה בסדר? כן כן, אין בעיה. התייעצות קצרה(מבט אחד חטוף - וכן) והחלטנו לקחת את הדיל. המונית של אלכס מחכה בצד השני של הכביש הסואן, אלכב לוקח מזוודה וחוצה בנונשלנטיות בין המכוניות הדוהרות. מספר דקות מאוחר יותר חצינו גם אנחנו עם שאר המזוודות והגענו למונית. אלכס העמיס את המזוודות בבגאז׳ שנשאר פתוח ונקשר בעזרת גומיה מהסוג שפעם השתמשנו לקשור תיקים לאופניים (למי שזוכר). כששאלתי אם זה בטוח ענה אלכס בחיוך שככה הוא עובד כבר שלושים שנה וזה בסדר (אותה שאלה ותשובה גם בנסיעה לשדה התעופה כשעזבנו). אלכס מדבר אנגלית לא רע בכלל ואף הסביר קצת על מקומות שרואים בדרך. אחת התכונות שחוזרות על עצמם אצל כל הנהגים היא הדיבור עם הידיים והפניית המבט אליך כשהם מדברים איתך ומכאן מצב שבו אין ידיים על ההגה והנהג לא מסתכל על הכביש אינו נדיר. אצל אלכס, התכונה הזו מוקצנת. תוך כדי נסיעה נתן לנו כרטיס ביקור והציע את שרותיו כשנרצה להגיע לשדה התעופה כשנעזוב. המחיר שנסגר נשמע לנו הגון ואכן הזמנו אותו ביום העזיבה. הפעם אפרת העדיפה להצטופף עם הילדים מאחור על מנת לראות כמה שפחות מהנעשה מקדימה(ראו הסבר לעיל על נהיגה בלי ידיים וכו׳). אלכס לא איכזב גם הפעם. כמעט שהגענו לשדה ואז פנה אלי והודה לי תוך כדי לחיצת יד, הסתובב לאחור ולחץ את ידם של כל יושבי המושב האחורי (ארבעה למי שאיבד את הספירה)ֿֿ, בינתיים אני רואה את אי התנועה מתקרב אלינו אבל כפי שאתם כבר מבינים, אלכס הסתובב בזמן לתקן את הסטייה הקלה והגענו בשלום. אחרי שהשארנו לו טיפ שמן, הזמין אותנו אלכס לארוחת ערב בביתו בפעם הבאה שנגיע - אשתי מבשלת מצויין. בקיצור - איש נחמד מאוד.
אחרים
באתונה התניידנו הרבה במוניות, לא זוכרים את שמות כולם ולא כולם השאירו חותם כמו הנ״ל. ראוי לציון הוא אחד שלא ממש ידע את הדרך(שאל אותי אם יש לי GPS!!) וכשבסוף הגענו לרחוב שלנו, פנה שמאלה במקום ימינה, מולינו הגיעה מכונית אחרת ומכיון שהרחוב היה צר, התפתח ויכוח צופרים מי יפנה ראשון. נהגינו לא כל כך רצה לוותר ולא היה כל כך נעים, עברנו גם את זה.
נהגים שיש ברשותם GPS לעולם לא יקלידו את הכתובת לפני תחילת הנסיעה אלא תוך כדי (נהיגה בלי ידיים כבר אמרנו לא?).
היה נהג שכל הזמן החליף ממשקפי שמש למשקפי קריאה בשביל לקרוא בנייד ובין השאר להראות לנו שיש לו את התנ״ך בנייד.
לפעמים הסכימו לקחת את חמישתנו במונית אחת ולפעמים היינו חייבים לקת שתיים. למיטב הבנתי כשעוצרים נהג ואין עוד מוניות בסביבה אז הוא ייקח כמה שצריך, אם יש עוד מוניות, יפרגן פרנסה גם להם ויגיד שאסור לו חמישה (problem with police - מה שלא יפריע לו לעבור באדום דקה אחר כך).
זהו.
סעו בזהירות.
יורגוס
יורגוס היה הראשון שלנו. הגענו לפארוס במעברות מפיראוס ובתמימותינו חשבנו שלא נזדקק לרכב ונסתדר במוניות/תחבורה ציבורית (תמימותי, אפרת חשבה שצריך). אחרי כחצי שעה הצלחנו לתפוס מונית ולאחר ויכוח קצר של הנהג עם תיירים אחרים שטענו שהתור מתחיל במקום אחר נכנסנו חמישה+הנהג למכונית רגילה: אפרת מקדימה, אני והילדים דחוסים בצורה כלשהי מאחור והמזוודות בבגאז׳ פתוח. תצורה כזו תחזור על עצמה בהמשך דרכנו. הנהג הציג את עצמו כג׳ורג ובהמשך הובהר שזה כינוי אשכנזי ליורגוס. יורגוס קלוני לפי דבריו. יורגוס שלנו שולט, מלבד בנהיגה, בשני טלפונים ניידים מהסוג הישן + טבלט עם אפליקציה לניהול ההזמנות + אוזנייה שמחוברת לטבלט שהוא גם סלולרי בעצמו. לנו זה נראה קצת בעייתי תוך כדי נהיגה במהירות 90 קמ״ש בכביש שמסומן כמקסימום 30 אבל יורגוס לא נראה נרגש. כמעט תקרית דיפלומטית כשאפרת הציעה ליורגוס עזרה בשליחת סמס - ״I am driver number one in Paros". יורגוס נשאר בליבנו עד סוף הטיול ובשלב מסוים אף העלינו השערה שהוא סוג של מושל האי.
קטרינה
הנהגת הכי רגועה שפגשנו. קטרינה החזירה את אפרת ואותי מהסופר אחרי שידידנו יורגוס הביא אותנו לשם ולא יכול היה להמתין עקב התחייבויות קודמות. קטרינה היתה חביבה ביותר, סיפרה לנו את קורותיה ואת היותה הנהגת המועדפת על הורים לבני נוער. היא נשלחת להחזירם ממועדוני הבילוי ועושה את עבודתה נאמנה, נכנסת למועדון ושולפת משם את הנער/ה. קטרינה אף המליצה על מסעדה טובה ובכלל היתה נעימה ונחמדה.
אלכס
כשחזרנו מפארוס לפיראוס, ירדנו מהמעבורת והתחלנו לצעוד לכיוון המטרו בדרכנו הארוכה לדירה שהזמנו. מייד ביציאה מהנמל, קיבל אלכס(בשלב זה לא ידענו את שמו כמובן) את פנינו והציע שניסע איתו במונית. 5 יורו לבן אדם ואני לוקח אותכם. אנחנו חמישה, זה בסדר? כן כן, אין בעיה. התייעצות קצרה(מבט אחד חטוף - וכן) והחלטנו לקחת את הדיל. המונית של אלכס מחכה בצד השני של הכביש הסואן, אלכב לוקח מזוודה וחוצה בנונשלנטיות בין המכוניות הדוהרות. מספר דקות מאוחר יותר חצינו גם אנחנו עם שאר המזוודות והגענו למונית. אלכס העמיס את המזוודות בבגאז׳ שנשאר פתוח ונקשר בעזרת גומיה מהסוג שפעם השתמשנו לקשור תיקים לאופניים (למי שזוכר). כששאלתי אם זה בטוח ענה אלכס בחיוך שככה הוא עובד כבר שלושים שנה וזה בסדר (אותה שאלה ותשובה גם בנסיעה לשדה התעופה כשעזבנו). אלכס מדבר אנגלית לא רע בכלל ואף הסביר קצת על מקומות שרואים בדרך. אחת התכונות שחוזרות על עצמם אצל כל הנהגים היא הדיבור עם הידיים והפניית המבט אליך כשהם מדברים איתך ומכאן מצב שבו אין ידיים על ההגה והנהג לא מסתכל על הכביש אינו נדיר. אצל אלכס, התכונה הזו מוקצנת. תוך כדי נסיעה נתן לנו כרטיס ביקור והציע את שרותיו כשנרצה להגיע לשדה התעופה כשנעזוב. המחיר שנסגר נשמע לנו הגון ואכן הזמנו אותו ביום העזיבה. הפעם אפרת העדיפה להצטופף עם הילדים מאחור על מנת לראות כמה שפחות מהנעשה מקדימה(ראו הסבר לעיל על נהיגה בלי ידיים וכו׳). אלכס לא איכזב גם הפעם. כמעט שהגענו לשדה ואז פנה אלי והודה לי תוך כדי לחיצת יד, הסתובב לאחור ולחץ את ידם של כל יושבי המושב האחורי (ארבעה למי שאיבד את הספירה)ֿֿ, בינתיים אני רואה את אי התנועה מתקרב אלינו אבל כפי שאתם כבר מבינים, אלכס הסתובב בזמן לתקן את הסטייה הקלה והגענו בשלום. אחרי שהשארנו לו טיפ שמן, הזמין אותנו אלכס לארוחת ערב בביתו בפעם הבאה שנגיע - אשתי מבשלת מצויין. בקיצור - איש נחמד מאוד.
אחרים
באתונה התניידנו הרבה במוניות, לא זוכרים את שמות כולם ולא כולם השאירו חותם כמו הנ״ל. ראוי לציון הוא אחד שלא ממש ידע את הדרך(שאל אותי אם יש לי GPS!!) וכשבסוף הגענו לרחוב שלנו, פנה שמאלה במקום ימינה, מולינו הגיעה מכונית אחרת ומכיון שהרחוב היה צר, התפתח ויכוח צופרים מי יפנה ראשון. נהגינו לא כל כך רצה לוותר ולא היה כל כך נעים, עברנו גם את זה.
נהגים שיש ברשותם GPS לעולם לא יקלידו את הכתובת לפני תחילת הנסיעה אלא תוך כדי (נהיגה בלי ידיים כבר אמרנו לא?).
היה נהג שכל הזמן החליף ממשקפי שמש למשקפי קריאה בשביל לקרוא בנייד ובין השאר להראות לנו שיש לו את התנ״ך בנייד.
לפעמים הסכימו לקחת את חמישתנו במונית אחת ולפעמים היינו חייבים לקת שתיים. למיטב הבנתי כשעוצרים נהג ואין עוד מוניות בסביבה אז הוא ייקח כמה שצריך, אם יש עוד מוניות, יפרגן פרנסה גם להם ויגיד שאסור לו חמישה (problem with police - מה שלא יפריע לו לעבור באדום דקה אחר כך).
זהו.
סעו בזהירות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה