עברו שלושה ימים מאז כתבתי לאחרונה, הסיבה הרשמית: אין רשת. אבל האמת
שפשוט נכנסנו לאווירת אי. קמים מאוחר, מכינים ארוחת בקר לאט, יוצאים לים, הולכים
לאכול, חוזרים לבריכה, יורדים לים ליד "הבית", שותים בירה או נוסעים
לעיירה הקרובה לאכול קרפ _ולבנים ג'ירו מקדים).
ביום ראשון קודש Sunday kodesh החלטנו לא להזיז את
האוטו. נשארנו בבריכה, אכלנו צהריים אצל מרגריטה השכנה שמנהלת מלון קטן (כמו כולם
כאן) וגם טברנה. הבן של בעלי הבית שלנו עובד שם בתור מלצר וגם בעלי הבית באו לאכול
שם צהריים. מרגריטה מבשלת עם אמה הזקנה ובכל יום יש משהו אחר. לא התאכזבנו.
אחר הצהריים הבנות נשארו בבריכה (הגר אוהבת ברחכה ונועה לא מתרחקת מה wi fi ) ויובל וההורים סעו למפרצון הקטון הקרוב
לטבילה של אחה"צ. מפרצון פצפון, חוף ללא כסאות ושמשיות וקצת מאוד אנשים.
בערב – נסענו לנסואה לאכול קרפ (וגירו כמנה מקדימה לבנים).
למחרת עברנו לאי הקטן –
אנטיפארוס (מול פארוס). מעבורת קטנה ו 10 דקות הפלגה. גם מחיר הכרטיס מצחיק. המכוניות
נכנסות ברברס לכוון עובדי המעבורת שצועקים ביוונית ועושים תנועות עם הידיים.
נסענו למערת הנטיפים שעל האי. האי קטן ומיושב עוד פחות מפארוס ולכן
הציפיה שלנו היתה שגם המערה תהייה קטנה. בכביש מתפתל עלינו עליה תלולה לראש גבעה
שם נמצאת הכניסה למערה. בחלק מן הכביש אפילו לא היה מעקה. נדהמנו לגלות מערת
נטיפים ענקית, המוני מדרגות יורדות ויורדות ויורדות למעמקי האדמה ומסביב
"נוף" נטיפים שכאילו יצא מסרט מצוייר. בסך הכל המערה מגיעה לעמוק של 400
מטר מן הכניסה ובחזרה צריך לעלות את הכל במדרגות תלולות ביותר. שרדנו. למבקרים
באזור – אין להפסיד!
לו היתה זו אמריקה כבר היתה בחוץ חנות עם גלידות, משקאות ומזכרות
מסוגים שונים. פה אפילו גזלן לא היה.
המשכנו ל soros bay – מפרץ
תורכיז יפהפה כמו שתיארנו לעצמינו כשהחלטנו לטייל ביוון. המון סירות קטנות קשורות
וגם מסעדה. אחרי שוידאנו שהמים קרים וצלולים אכלנו במסעדה שהתגלתה כמסעדת חוף
פלצנית משהו ולא טברנה. האוכל היה בסדר, העיצוב נחמד, החשבון גבוה.
חזרנו
לעיר הנמל, טיילנו ברחוב היחיד שלה ועלינו על המעבורת חזרה. היינו הרכב האחרון
שעלה ועוד טרם הספקתי למשוך בהנדברקס החלה המעבורת להפליג. אחרי כמה דקות גם העלתה
את הכבש. היתה חויה!
ושוב,
נסענו הביתה והגר קפצה ישר לבריכה.
היום
החלטנו לטפל בענייני הכביסה. עד הצהריים הצלחנו לקום, לאכול, לשים מכונה, לנסוע
לראות את מחצבות השייש העתיקות (nothing to write home
abaout), לחזור לאכול בעיירה שלנו (ambelas) בטברנה הפינתית שעוד לא בדקנו ולבלות את
המשך היום במפרץ "שלנו".
במדד
המוסקה המסעדה הזו מככבת במקום ראשון יחד עם המסעדה בחוף kolymbithres.
הגר
המציאה כל מיני שירים מצחיקים שנגמרים תמיד ב "זה מה שאומרים – משפחה לא
בוחרים". זו סיסמה שמלווה אותנו בכל פעם שאנחנו צריכים להתבייש לנו על איזו
פאדיחה שעשינו לילדים.
מחר יום
אחרון באי – נסע לחוף שעוד לא היינו בו santa maria וכמובן בערב ניפרד מנסואה
בג'ירו וקרפ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה