יון - 1

אז נסענו ליון. באמצע או בסוף הבלאגן באחת הפעמים שהוכרזה שוב הפסקת אש, נסענו כפי שתכננו עוד בחורף.

התלבטנו אם להמשיך לכתוב את הבלוג הזה אחרי הכל זוהי נסיעה של חוף ים ובטן גב, אבל ההרגל מתגבר וגם ההנאה שאנחנו שואבים מקריאת הבלוג גם שנים אחרי הטיול

טיסת אל על קצרה ונעימה לאתונה, איזה שינוי מרענן אחרי הטיסות לארצות הברית פחות משעתיים ונוחתים. הטיסה המריאה כמתוכנן ב 7:00 בבקר, מה שגרם לנו לקום ב 3:30. הגר התקשתה להירדם בערב לפני "אמא יש לי כבר התרגשויות טיסה". נועה ויתרה על שינה בין כך זו השעה שהיא הולכת לישון בה כל יום, נוער בחופשה. אז היא הלכה לבקר חברות וחזרה בדיוק כשקמנו.

נהג המונית הגיע בזמן, התור לבידוק הבטחוני היה קצר, התור לצ'ק אין היה קצרצר בזכות דני שזכר לעשות express check in באתר של אל על ערב לפני. וכך הספקנו גם לעשות קניות בדיוטי פרי אפילו שלא היו לרובינו שום תוכניות כאלה (חוץ מנועה שנגמר לה הבושם בעיתוי טוב).

באתנוה הכל הלך חלק ומהר ואפילו בביקרו הדרכונים הפקיד אומר בוק רטוב ומחייך אל כולם (וואו, היה נדמה לי שלא משנה באיזו ארץ אתה, דרישות התפקיד הן להיות חמוץ).

עלינו על אוטובוס לפיראוס והגענו למלון שהזמנתי לנו בנמל, ממש מול טרמינל המעבורות. מלון Ionion   

http://www.booking.com/hotel/gr/ionion.en-gb.html?aid=311984;label=ionion-BpK9QCdSp1lJM2cE%2A8bKBAS32447766913%3Apl%3Ata%3Ap1%3Ap2%3Aac%3Aap1t1%3Aneg;sid=927bee27dac33e9618261aba503a2d29;dcid=4;ucfs=1;srfid=9cbf7d9bbd7e7c1558b15841e0dcf5c96257a80dX1;highlight_room=

הדרך, שארכה כשעה ורבע עברה דרך עיירות ואזורי תעשיה שחלק גדול מהם פשוט נטוש. הרבה חנויות סגורות וחדרי תצוגה ריקים שרק השלטים נשארו מעליהם. עצוב.

הגענו למלון, שמראש ידעתי שהוא פשוט ובסיסי, אבל מיקומו מצויין ובאנו רק ללילה אחד החדר בקומה הרביעית אבל המעלית  הקלסטרופובית מתחילה רק מהקומה הראשונה. ה"לובי" מורכב משולחן ומאוורר שנמצא על פודסט באמצע המדרגות המתעקלות, שכל מדרגה ומדרגה בהן בגודל אחר ובזוית אחרת. מנהל המלון, איש מבוגר וחביב אץ רץ לסייע לנו עם המזוודות לא לפני שבירך אותי ב"הלו"  קולני וחייכני.  החדר שבו 5 מיטות ומעברים צרים הזכיר לחלקינו טיול שנתי ולחלקינו האחר מגורי פועלים אריתראים (כל אחד ועולם האסוציאציות שלו, תוכלו לנחש מי הוא מי). הבנות נשפכו למיטות וההורים והבן הלכו לאסוף את הכרטיסים למעבורת שהוזמנו באינטרנט. האיש החביב מהמלון צייד אותנו במפה של האזור, כרטיס של המלון ועצות לרוב.

אספנו את הכרטיסים, הערנו את הבנות והלכנו לאכול צהריים במסעדה שהמליץ עליה האיש מהמלון Old Bakers. מסעדת פועלים יונים (אחרי הכל זה נמל! ופעיל ביותר!) עם אוכל טרי ומעולה. נהנינו ממוסקה טובה, סטיפדו מעולה סלט יווני כי חייבים ועוד ועוד. כל התענוג הזה לחמישה אנשים עלה רק 40 יורו להפתעתינו.

אם אתם בסביבה אנחנו ממליצים בחום!

עייפים ושבעים חזרנו למלון לישון, והצלחנו להירדם רק אחרי התקפות צחוק פרועות של כל הנוכחים. דני הוכיח בגרות רבה כאשר כל פעם שהכל נרגע הוא הדליק את האוירה שוב. מי אמר טיול שנתי ולא קיבל?

אחר הצהריים, קצת מאוששים טיילנו ברגל לטיילת של פיראוס – מרינה חביבה וטברנות לרוב. התיישבנו לאכול בטברנה חביבה הצופה אל הים ומרוב שלא היינו רעבים אכלנו מצויין סלטים, דגים, צזיקי ומאכל כרתאי שנקרא dalos of crete. זהו מן לחם עגול אפוי במרקם דומה לקובנה ועליו עגבניות מרוסקות, פלפל ירוק ופטה. נחמד אבל אפשר לוותר.

אנחנו ביון פחות מיממה וכבר מרגישים בחופשה אולטימטיבית. כולם חביבים, האוכל נפלא וכיף לנו מאוד. כולם חוזרים ומציינים את האיש הנחמד במלון ובאמת – אם אתם מחפשים מלון ללילה ליד הנמל זו חויה נעימה לשהות שם. יובל אמר "מלון חויה".

שוב נשפכנו למיטות בידיעה שמחר צריך לקום מוקדם – יש להיות במעבורת בשבע. מפליגים לפארוס.

קמנו ברבע לשש ובואופן מפתיע כבר היינו מחוץ למלון ב 6:25. הרחוב שוקק חיים, הרבה אנשים עם מזוודות, בתי קפה פתוחים ושמח עד הגג. נמל וסביבתו השוקקת כמו שאתם מתארים לכם נמל וסביבתו מהשירים והסיפורים. בכניסה לנמל שוטרי תנועה עטיי כפות לבנות מכוונים את התנועה בשריקות לרוב. לא ברור מה זה עוזר אבל זה נשמע פעיל.

עברנו במאפיה הקרובה, קנינו צידה לדרך וגם שתיה ועלינו למעבורת.

מעבורת ענקית Blue start delos, 8 קומות של סיפוני מכוניות ואנשים. הגר ישר אמרה שהיא מקוה שזה לא כמו הטיטניק.  גם אנחנו מצטרפים לתקוה.  התפנקנו בכרטיסים למחלק business, יושבים בקפיטריה על ספה וכורסאות, שותים קפה ומשחקים בקלפים. המעבורת כל כך גדולה והים שקט כך שההפלגה חלקה והחלק במשפחתנו שסובל ממחלת ים מסתדר יפה.

במעבורת מרפסות לרוב, כסאות, קפיטריות וגם תאים פרטיים ואפילו סניף של guddies שזה המקדונלדס המקומי וחנות שמוכרים בה כל מיני שטויות.

הגר ואני צפינו מן המרפסת בהעמסה של מכוניות לפני ההפלגה. משאיות ארוכות עם טריילירים נכנסות ברוורס לבטן המעבורת וקרוואנים לרוב. מסביב סדרנים רצים ושורקים ומדי פעם עובר איזה אופנוע בסללום. סוג  של בלגן שמארגן את עצמו.

http://www.bluestarferries.com/site/content.asp?sel=835&loc=2&query=

באופן כללי יש לנו הרגשה של בבית. היוונים דומים לישראלים, השפה עם מוסיקה דומה, מזג האויר מוכר ול הזמן אנו מצפין שיפתחו את הפה וידברו עברית. אין הרגשה של זרות בסיסית כמו שקורה לנו באירופה אפילו מבלי להרגיש – רק בגלל מזג האויר או החזות של האנשים.

אין על יוון!