משדה התעופה נסענו העירה במגלב (Maglev) שהיא רכבת מגנטית, קיצור של Magnetic levitation. הרכבת הנ"ל נוסעת 300 קמ"ש באופן נעים, חלק ושקט. תוך 6 דקות הגענו לעיר ונכנסנו לתור למונית.
די מהר עלינו על מונית, הראינו לו את שם המלון והכתובת שהיתה לנו בסינית (הדפיסותי מראש) ונסענו במשך כ 20 דקות למלון. הערב כבר ירד, האורות נדלקו ושנגחאי נראית יפהפיה. גורדי שחקים בכל מקום אבל עם תשומת לב מיוחדת לגגות הבתים. על כל מגדל כמעט יש משהו על הגג – סוג של כתר או מקדש קטן או שוליים כמו של פגודה. התוספת הזו מוארת באור יקרות והרושם הכללי הוא שהחושך לא יורד על שנגחאי וכי הבתים "מדברים" עם השמיים. קיטש אורבני, אבל מייד מרגישים שזו לא ניו –יורק למרות קו השמיים העמוס והגבוה.
על הנהר מפליגות הלוך ושוב ספינות תיור מוארות גם הן כמו לונה פארק בשלל צבעי הקשת. לרגע אפשר לחשוב שבעצם זו לאס ווגאס שקיבלה נהר באמצע העיר.
הגענו למלון ולאחר המתנה קצרה עלינו אחר כבוד לחדרנו שהינו מרווח, נוח וגם כולל כמה אלמנטים עיצוביים חביבים. לקוראת מוניקה מובטח כי יועלו תמונות בהמשך. כרגע יש לנו בעיה עם המתאמים לחשמל ואנו מקוים שמחר בבקר נוכל לשאול מן המלון את המתאם המתאים (ללפטופ שלי עדיין יש בטריה).
התקלחנו ויצאנו לטייל מעט ולאכול ארוחת ערב. הסתובבנו בטיילת הבונד (The Bund) ועוד נחזור אליה עם מצלמה. הטיילת היתה מלאה במשפחות, זוגות וחבורות שהצטלמו בכל פוזה אפשרית. הסינים התבלבלו וחשבו שהם יפנים!
לרגעים הרגשנו כמו בטיילת של אילת בקיץ מבחינת הצפיפות וגם איך לאמר, מבחינת הצ'חצ'חיות של חלק מהאנשים. דני הטיב לתאר באומרו: שמתי לב שלרוב הסיניות יש שיק של פרחה.
גווענו ברעב וצעדנו עם נהר האנשים לרחוב ננג'ינג שבו יש מסעדות וחנויות ומה לא. ננג'ינג היא עיר גדולה בסין ופה מדובר בעצם על רחוב ננג'ינג אשר בשנגחאי, זה דומה לשדרות ירושלים אשר בת"א או דרך יפו אשר בירושלים.
מצאנו מסעדה שבה תפריט בסינית עם תמונות וגם כיתובים האנגלית. הזמנו לפי התמונות וקיבלנו אוכל חביב. חזרנו למלון שפוכים אך שפוכים, נלך לישון ונקוה שמחר נתאפס על השעון המקומי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה