יום ראשון

עכשיו כבר שני בערב, אני יושבת מותשת מול המחשב מתוך הבנה שאם גם היום לא אכתוב, אין שום סיכוי שאזכור מה עשינו.

אתמול יום ראשון, החלטנו לקחת אותו ב easy, אחרי החויה המתישה באקספו. קמנו מאוחר, אכלנו ארוחת בקר בנחת (סגרנו את חדר האוכל ליתר דיוק) ונסענו לאזור נעים ושקט שנקרא French concession. ממש שינקין צפונבוני של שנגחאי. מעט תחבורה יחסית, בתים נמוכים, המון עצים, מדרחוב עם חנויות מעוצבות והמון בתי קפה מערביים.

ביקרנו ב shikumen משוחזר. שיקומן הוא דגם של בית בו נהגו לגור הסינים, לפני ששנגחאי הפכה להיות עיר של גורדי שחקים. השיקומן היה מאורגן במעין שכונה עם שער כאשר בתוך השכונה היתה בד"כ חנות מכולת ושירותים נוספים. מאוד מעניינן.

ביקרנו גם במקום בו נוסדה המפלגה הקומוניסטית של סין וקראנו את ההיסטוריה המתוקנת של איך קרה שסין הפכה להיות קומוניסטית.

אח"כ ישבנו לאכול במסעדה נחמדה וצפונבונית והרגשנו לגמרי יאפים.

צעדנו לכוון פארק פושי Fuxi park וכיון שהיה זה סופשבוע היו שם אנשים רבים שעסקו בפעילויות שונות ומשונות. למשל: זוגות שרקדו ריקודי עם (ריקודי עם סיניים נראים אדיוטיים כמו ריקודי עם ישראלים), שולחנות מלאי גברים ששתו בירה, עישנו ושיחקו קלפים או גו. הסתובבנו, צילמנו (דני צילמנו) והמשכנו לכוון אזור של בוטיקים וסדנאות. בדרך עוד עצרנו לביקור בביתו של אחד הקומרד,ס שהיה שותף להקמת המפלגה הקומוניסטית. הדרך לאזור הבוטיקים היתה ארוכה אך יפה ונעימה. הסתובבנו שם כמה שעות, ראינו המון דברים יפים במחירים יפים ושוב הרגשנו יאפים. זו הפעם הראשונה שראינו כל כך הרבה משפחות עם ילדים וגם כל כך הרבה תיירים מערביים.

כיון שהחלטנו לעשות יום easy והיינו כבר די מותשים (וגם הזמנו למחר טיול שיוצא מוקדם) החלטנו לנסוע לאכול ולחזור למלון מוקדם. נסענו לרחוב של אוכל שנקרא רחוב יואן. שם יש בעיקר מסעדות מקומיות שחלקן לא כוללות אף מילה באנגלית. קצת נמאס לנו מ food courts ב shopping malls שנראים כמו לאס וגאס על סמים. ניסינו להכנס למסעדה סינית לגמרי אבל לא ממש רצו לשרת אותנו אז ישבנו בסוף במסעדה שבתפריט שלה היו תמונות. אכלנו , שבענו וצעדנו לתחנת המטרו הקרובה כשהמטרה – למלון. ליד התחנה רכשנו בקבוקי מים וקצת חטיפים שיהיה למחר. נסענו במטרו לתחנה בה היינו אמורים להחליף רכבת לקו שלנו. הגענו לשם בסביבות תשע ורבע ואז – הפתעה, הקו שלנו כבר נסגר להערב.

יצאנו החוצה מלאי עזוז וניסנו לתפוס מונית, שהרי שנגחאי מוצפת במוניות. מייד עצרה לנו מונית, שלפנו את הכרטיס של המלון. הנהג הדליק אור, קרא וצחק. באנגלית טובה שלח אותנו לעמוד בכוון השני. אז עברנו.

עצרנו מונית אחת, שניה, שלישית ורביעית. כולם סירבו לקחת אותנו למלון. אנחנו לא יודעים למה, אבל זה המצב. התיישבנו במונית, שלפנו את הכרטיס וגורשנו בנפנופי ידיים ובצעקות בסינית.

הבנו את המצב , התאפסנו על המפה התחלנו ללכת. בדרך גילינו כמה רחובות יפים (רשמנו לנו לחזור לשם מאוחר יותר) ודרך נהרות של אנשים צעדנו במשך שעה וחצי עד שהגענו למלון ב 23:00. שנאמר בבקר, יום easy.

ייאמר לזכות שנגחאי שיש המון אנשים ברחוב גם בלילה וגם המון שוטרים/פקחים/שומרים ובסך הכל יש תחושת בטחון אישי מאוד גבוהה.

התקלחנו וניסינו להירדם. אבל מרב אדרנלין לקח לנו זמן...