בבקר צעדנו לנו אל טיילת הנהר הנקראת the Bund. בסופה יש מעגן ספינות. עלינו על river cruise של 45 דקות לאורך הנהר וצפינו בעיר משני צידי הנהר. קו הרקיע של העיר הזו פשוט מדהים. גורדי שחקים אחד על השני ואין אחד שדומה למשנהו.
בסיום השייט החלטנו לצעוד לכוון העיר העתיקה ולמצוא שם מקום לאכול בו, עדיף ברחוב. קצה נפשינו ממרכזי קניות מוארים ומנצנצים.
תוך כדי צעידה נתקלנו בשוק הבדים של שנגחאי. שוק מקורה ובו המון כוכים, כאשר בכל אחד מהם מוכרים בדים לפי מטר ובעיקר תופרים לך חליפה לפי מידותיך תוך יומיים שלושה.
לשמחתינו, מצאנו כוך שמוכר תיקים למחשבים תפורים מבדים סיניים יפהפיים. קנינו לנו bag bag למחשב (שלי, שנשאר בארץ) ואנחנו מקוים שהוא אכן בגודל הנכון. קנינו גם שני מטר של בד לתפירת כריות (מאז שאני לומדת עיצוב פנים המצב קשה כאשר מתקרבים לחנויות בדים/ניירות וכו', יש לי רעיונות מה לעשות עם כל חומר).
המשכנו לצעוד לעבר העיר העתיקה ונתקלנו בסמטה הומיה אדם, אופניים, אופנועים ובעיקר דוכני אוכל וכסאות על הכביש. התיישבנו באחד המקומות, הצבענו על צלחת עם בשר וירקות, הבנו שזה כנראה בקר כי בעל הבית עשה לנו "מו". היה טעים לעילא ולעילא. טוב שהם מקפיצים הכל באש גבוהה כי האש שורפת את כל החיידקים. דני צילם את הסמטה ואת המטבח ואת השכנים שאכלו לידינו.
מעת לעת נעצר לידינו איזה מקומי והסתכל בתדהמה, כנראה תיירים לא יושבים שם בד"כ.
המשכנו לטייל בין עשרות הדוכנים המוכרים כיסונים ממולאים בשר, מיני מאפים, אוכל מוקפץ, אוכל מטוגן, פירות וממתקים. הכל נראה כל כך כל כך טוב. דני צוחק עלי שמדי פעם אני אומרת: חבל שאנחנו לא רעבים.
המשכנו לכוון המטרו כאשר היעד: מקדש הבודהה מג'ייד. בכל יום בשעה ארבע הנזירים עורכים שם טקס תפילות הכולל שירים ורצינו לראות את הטקס.
הגענו בערך ב 15:00 אחרי החלפה של מספר רכבות והליכה לא מעטה. המקדש יפהפה, בכל מקום קטורת וסרטים אדומים. המוני פרחות מתפללות לבודהה בדבקות כשלידן שקיות הקניות מהבוקר. בחצר המקדש חנויות למזכרות (אפילו טי-שירטס) וגם לדברי פולחן כמו קטורת ונרות. כל עובדי המקום מנסים למכור לך משהו ובסך הכל המוני הפרחות, המיסחור של העניין , העשן והנרות הזכירו לדני את הבאבא סאלי. פסלי הבודהה, כמו גם ארבעת המלכים הרוחניים השומרים עליו (ארבע רוחות השמיים) מאוד יפים. הנזירים אכן נעמדו בשתי קבוצות בשעה 16:00 והחלו להתפלל, לשיר ולנגן. ניגונים מבית אבא.
אחרי כרבע שעה פרשנו משם.
תיראו איזה יופי כשדני יעלה את התמונות.
הולכים לאכול ארוחת ערב אחרונה פה בשנגחאי בסמטה מאחורי המלון.
אח"כ אריזות ומחר כבר מתחילים במסע חזרה: מונית לרכבת, רכבת לשדה התעופה, טיסה לבייג'ינג וטיסה לישראל.
איך אמר שוורצנגר: We'll be back!
כי כשאתה נתפס אתה נתפס. סין מרתקת ואני הרי בכלל מתה על אסיה – על הריחות, על האוכל, על הבלאגן, על הנודניקים ברחובות (hello lady, want to go shopping, bag? Watch? Iphone?)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה