התברר שכל המעקפים והנסיונות לא הועילו, גם ממשלת סין מכירה אותם. אין דרך להתחבר ל blogger ולכן אנו שולחים במייל לקוראינו הנאמנים (והרשומים).
כשנחזור לישראל נעלה הכל בלוג לטובת מי שלא רשום אצלינו.
קמנו בבקר, אחרי שינה טובה. ישנו כמו בולי עץ ולא שמנו לב לכל רעשי העיר שבבקר נשמעו בהחלט.
הלכנו לארוחת בקר פה במלון. מה נאמר? ארוחת הבקר פה לוקחת בהליכה כל ארוחת צהריים בבית מלון ישראלי 4 כוכבים. מזנון עצום מלא כל טוב, החל בקורנפלקס פירות ויוגורט וכלה בתבשילים סיניים שונים, חלקם בשריים, חלקם אטריות, אורז ומה לא. גם דים סם היה שם. ניסינו הכל, אלא מה. חוץ מהתבשיל הבשרי שנראה יותר מתאים לארוחת צהריים. המזנון פה לוקח אפילו את כדורי השר המיתולוגיים במלון בפרנקפורט, המוגשים לארוחת בקר כמובן.
החלטנו לטייל היום בגני יואן אשר בעיר העתיקה.טיול זה מצריך נסיעה ברכבת התחתית.
צעדנו אל עבר תחנת המטרו, קנינו כרטיסים בהצלחה באוטומט (שמדבר גם אנגלית). תחנות המטרו מזכירות את שדות התעופה: מבריקות, מצוחצחות ודנדשות לחלוטין. גם השירותים נקייםץ
האוטומטים לממכר כרטיסים בעלי ממשק משתמש נח למדי למעט קטע אחד מצחיק. לכל קו יש את הצבע שלו כמובן והצבע הזה קבוע על המפה. כאשר אתה רוצה לרכוש כרטיס אתה צריך קודם כל ללחוץ על הקו בו אתה נוסע. הצבעים של הקוים במקרה זה אינם קשורים כלל לצבעי הקו במפה. כלומר, לא סתם לא קשורים. הם כן אותם צבעים – אבל כל קו קיבל משהו רנדומלי...
מעבר לזה היו לי חויות טובות עם ממשק משתמש. על הרציף של הרכבת יש כמובן רשימת התחנות. כל התחנות שבהן עברה הרכבת עד תחנה זו מסומנות באפור והשאר בצבע של הקו.
בגדול יש גם שלטים שמראים באפור את התחנה הקודמת, מסומן בעיגול את התחנה הזו ובצבע הקו את התחנה הבאה.
ואם כל זה לא מספיק, בתוך הקרון יש תצוגה עם אורות צבעוניים. כל התחנות בהן עברה הרכבת מוצגות ע"י נורית אדומה, התחנה הנוכחית ע"י נורית מהבהבת והתחנות הבאות ע"י נורית ירוקה. ברגע שהרכבת יוצאת מן התחנה כל הנוריות הירוקות מתחילות להבהב בכוון הנסיעה של הרכבת.
מסך תצוגה מצחיק היה בשירותים הציבוריים בעיר. על כל דלת היה טיימר אשר הציג את מספר השניות מאז נסגרה הדלת וכמובן כל הטיימרים מתעדכנים כל הזמן. אני לא יודעת אם יש מכסה ומה קורה למי שנתקעה בשירותים יותר מדי זמן...
המטרו בשנגחאי לא דומה לטיוב בלונדון. בעיקר ברמת הרעש בו. אתה נכנס לקרון שבו כולם מדברים עם כולם , צוחקים ומקשקשים. שום זכר לדממה הלונדונית. יותר מזכיר רעש של חדר אוכל.
גני יואן אלה גנים סיניים קלאסיים המכילים בעיקר סלעים, בריכות עם דגי קוי וכל מיני גשרים בינהם. ביתנים שונים פזורים בגן. המבנים בסגנון עתיק כמובן, גגות עם שפיצים כלפי מעלה ודרקונים שומרים על כל פינה. מקוה שבהמשך נצליח להעלות את התמונות ונשלח קישור.
מסביב לגני יואן בזאר אחד גדול והומה. אכלנו ארוחת צהריים במסעדה מקומית אשר בתפריטה היו גם שמות באנגלית שלא עזרו לנו הרבה. הזמנו set lunch ונהנינו. למלצריות יש תגי שם אולם במקום שם כתוב שם מספר. מאוד משונה.
הסתובבנו בבזאר מסביב, רכשנו קצת קשקושים ובעיקר התאמנו בהתמקחות. בסוף כבר ממש נהניתי מזה ואני מבינה למה הסינים רואים בזה סוג של משחק.
הסתובבנו והסתובבנו, גם יצאנו קצת מאזורי התירות ההומים וראינו קצת איך נראתה שנחאי לפני שבנו בה את כל המגדלים. נראה לי שעוד שנה שנתיים גם החלק הזה כבר יהפוך למגדלים.
חזרנו למלון להתקלח ולנוח מעט. מה נעשה בערב? בטח תקראו כבר מחר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה