הדרך הביתה

קמנו, צחצחנו שיניים וכו' , סיימנו לארוז, אכלנו ארוחת בקר במסעדת כפר הנופש משיקולי מהירות והצלחנו לצאת מכפר הנופש בשעה 11:00. בשעה 11:45 הצלחנו לצאת סופית מסנט לוריין לאחר עצירה בבולנג'רי (קרואסונים לדרך), עצירה בדואר, צילום שדירת העצים בכניסה לכפר שלנו וצילום גפנים בכרם.
נסענו לביקור חטוף ב Pont du Gard שהיה מרשים, חם, יפה ובעיקר קצר מדי. בפעם הבאה נבלה שם יום שלם: זהו האקוודוקט הגבוה ביותר בעולם, ניתן לצעוד עליו ולעבור בין שתי גדות הנהר. גדה אחת היא ממש חוף עם חול ואנשים שעושים פיקניק, משכירים שם סירות קאנו ובאופן כללי יפה ונחמד.
התוכנית המקורית היתה לעצור בסופר מרקט ולקנות גבינות וחרדל להביא "לארץ ישראל" כמו שהגר אומרת אולם נכנסנו ללחץ זמן רציני ועם עיכוב קטן בדרך הצלחנו להגיע ל check in קרוב לשעה 18:00 במקום ב 17:00. היינו בין האחרונים לעשות check in, סיבוב זריז בדיוטי פרי (חרדל מצאנו, גבינות פחות), סנדויצ'ים לכולם לפני הטיסה (למדנו לקח מהטיסה למרסיי) והופ אנחנו במטוס, שוב עם קהל דרום צרפתי , ברובו דתי או חרדי.
המוכרת בדיוטי פרי נתנה להגר מתנה בובת דובי והוא טס איתה אחר כבוד , שמו בישראל: דובילה.
הגר לא הפסיקה לקשקש כל הטיסה, עשתה חוברות עבודה וצבעה.

הדייל עבר עם קפה ושאל : קפה בבקשה? קפה בבקשה? הגר חשבה שזה לא בסדר שהוא אומר קפה בבקשה כל כך הרבה פעמים ואף אחד לא נותן לו קפה.

נחתנו בשלום, המונית חיכתה כמתוכנן ומה שמחנו להגיע הביתה ולחבק את שפרה שנראה כי גדלה מאוד בימים שנעדרנו.

מה נאמר לסיכום? נשארנו עם טעם של עוד.
Vive le France!