החלטנו לחדש את הבלוג - עכשיו בדרום צרפת

אחרי הרהורים וגם קצת עצלנות החלטנו בכל זאת לחדש את הבלוג, עכשיו כשאנו נופשים בדרום צרפת.
הגענו לכאן ביום שני בערב, בטיסה עם אלעל למרסיי. מה ניתן לאמר ולהישאר בגבולות הנימוס, המערכונים שמציגים את הצרפתים באור מגוחך הם כאיין וכאפס לעומת הדבר האמיתי. אולי פשוט יהודי מרסיי זה משהו אחר מהפריסאים.
הטיסה היתה בסדר, הגר היתה מאוכזבת מכך שאין מסכים אישיים ולכן אין לה סרטים מצויירים, אבל היא קיבלה ראשונה את האוכל כך שהיה איזון.
שדה התעופה של מרסיי קטן ולא היה עמוס כלל.
תוך שעה מרגע שנחתנו כבר היינו באוטו ושיחררנו קלאצ'.
קיבלנו רכב מעט גדול יותר מזה שהזמנו והדובדבן: הוא עשה 5 ק"מ לפנינו!
עד 23:00 הגענו לכפר שלנו , לאחר שהתמודדנו בגבורה עם מספר תחנות תשלום toll (מאויישות ואוטומטיות - כולן בצרפתית) ועם זה שצריך ללחוץ על הקלאצ' כשעוצרים.
למעשה חזרנו מהר מאוד לנהיגה על אוטו ידני והזכרנו לעצמינו שבעצם את רוב שנותינו כנהגים נהגנו על רכב ידני, כולל הפקקים בתל-אביב.

שכחנו עוד לספר שבערב לפני הטיסה יובל נפצע בכדורגל (דווקא ביד) ולשמחתינו זה לא שבר אבל הוא מוגבל בתנועה ביד שמאל כך שהוא עוזר לסחוב ולתפעל את הגר אבל מוגבל.

למחרת קמנו בשעה סבירה, סעדנו ארוחת בקר במסעדת הכפר, אל מול כרמים ובריכת השחיה.
בתי הנופש פה יפהפיים ומצויידים לעילא ולעילא. מקרר, תנור, כיריים, מיקרו ואפילו מדיח כלים ומכונת כביסה.
בכפר עצמו יש בריכה למבוגרים, בריכה לילדים עם מתחם משחקים והמון פעילויותשעוד לא ניסינו.
הגברת החביבה בקבלה התגלתה כאנגליה מלונדון שבשלב מסויים עשתה עליה וגרה בקיבוץ מעלה החמישה לפני שמצאה את עצמה בדרום צרפת. סיכמנו יחד שהכל פה כמו קיבוץ רק יותר מפנק.
דני ופרנק נשארו עם הילדות בבריכה, ליובל כאבה היד מהקור של המיים כך שהוא הצטרף להדס ואפרת לנסיעה לסופר בעיר הקרובה (חצי שעה לכל כוון).
לא נוכל לתאר את השפע הרב של הגבינות, הנקניקים, הלחמים, העוגות... הגודל כמו וול-מארט בארה"ב והאיכות כמובן ברמה אחרת לגמרי.
הצלחנו בסוף לצאת מהסופר עם מבחר רב של אוכל טוב וטרי. אחה"צ סיירנו קצת ברגל בכפר הקרוב, מיפינו את ה בולנג'רי ויאללה למיטות.

למחרת (מי יודע איזה יום היום?) החלטנו לנסוע לכפר יפה שיש בו נהר שבו ניתן לרחוץ ולשוט בקאנו.
קמנו לנו לאיטנו, יובל ודני הביאו קרואסונים ובאגטים טריים מהבולנג'רי בכפר, אפרת חתכה סלט פירות כמיטב המסורת ובסביבות 11:45 יצאנו לדרך לכפר שנקרא roquesburn.
אחרי שעה וחצי בדרכים כפריות יפהפיות הגענו לכפר ומצאנו את אתר השכרת הקאנו.
האכזבה היתה רבה כשהסתבר שאין להם מקום פנוי.
ישבנו לנו על ה"חוף" של הנהר שכולו חלוקי נחל וטבלנו במיים הקפואים עם מיטב ילדי צרפת ואנגליה הנופשים במקום.
דני הלך לבדוק אולי בכל זאת נוכל להפליג מאוחר יותר ואכן הזמנו מקום לשעה 16:00. מיידית השתפר מצב הרוח!
ב 16:00 התחלקנו לשתי קבוצות דני והדס והקטנות לקחו קאנו ונשארו בסביבה (מיים שקטים), כל השאר נסעו כ-5 ק"מ במעלה הנהר כדי לשוט שייט יותר אתגרי. יובל בקאנו יחיד, אפרת ונועה בזוגי ופרנק ועדי בזוגי.
כדי לקצר, נוכל רק לאמר שהיו rapids, שעברנו חויות, שקיבלנו גם כמה מכות יפות, שעדי היתה במיים, שהיד של יובל החלימה לגמרי וכולם גילו גבורה ואומץ!
היום ננוח כי באמת לחתור שעה וחצי וגם לחטוף קצת זה די מעייף.
סיימנו את היום בארוחה טובה במסעדה שקרויה Le petit Nice הצופה אל הנהר. אפרת אכלה שבלולים (היה טוב!), כל השאר אכלו דברים פחות מסעירים אבל נהננו.
עכשיו 10:00 בבקר, נועה כבר ערה ואני כותבת אבל כל השאר במשפחתי ישנים שנת ישרים.
תמונות בהמשך!