ועוד תמונות

תמונות שהדס צילמה

הדרך הביתה

קמנו, צחצחנו שיניים וכו' , סיימנו לארוז, אכלנו ארוחת בקר במסעדת כפר הנופש משיקולי מהירות והצלחנו לצאת מכפר הנופש בשעה 11:00. בשעה 11:45 הצלחנו לצאת סופית מסנט לוריין לאחר עצירה בבולנג'רי (קרואסונים לדרך), עצירה בדואר, צילום שדירת העצים בכניסה לכפר שלנו וצילום גפנים בכרם.
נסענו לביקור חטוף ב Pont du Gard שהיה מרשים, חם, יפה ובעיקר קצר מדי. בפעם הבאה נבלה שם יום שלם: זהו האקוודוקט הגבוה ביותר בעולם, ניתן לצעוד עליו ולעבור בין שתי גדות הנהר. גדה אחת היא ממש חוף עם חול ואנשים שעושים פיקניק, משכירים שם סירות קאנו ובאופן כללי יפה ונחמד.
התוכנית המקורית היתה לעצור בסופר מרקט ולקנות גבינות וחרדל להביא "לארץ ישראל" כמו שהגר אומרת אולם נכנסנו ללחץ זמן רציני ועם עיכוב קטן בדרך הצלחנו להגיע ל check in קרוב לשעה 18:00 במקום ב 17:00. היינו בין האחרונים לעשות check in, סיבוב זריז בדיוטי פרי (חרדל מצאנו, גבינות פחות), סנדויצ'ים לכולם לפני הטיסה (למדנו לקח מהטיסה למרסיי) והופ אנחנו במטוס, שוב עם קהל דרום צרפתי , ברובו דתי או חרדי.
המוכרת בדיוטי פרי נתנה להגר מתנה בובת דובי והוא טס איתה אחר כבוד , שמו בישראל: דובילה.
הגר לא הפסיקה לקשקש כל הטיסה, עשתה חוברות עבודה וצבעה.

הדייל עבר עם קפה ושאל : קפה בבקשה? קפה בבקשה? הגר חשבה שזה לא בסדר שהוא אומר קפה בבקשה כל כך הרבה פעמים ואף אחד לא נותן לו קפה.

נחתנו בשלום, המונית חיכתה כמתוכנן ומה שמחנו להגיע הביתה ולחבק את שפרה שנראה כי גדלה מאוד בימים שנעדרנו.

מה נאמר לסיכום? נשארנו עם טעם של עוד.
Vive le France!

תחרות הפלה למיים ב Sete

לאור החום הכבד ביטלנו את התוכנית לרכב על אופניים לאורך Canal du Midi. הזמנו אופניים מבעוד מועד לשעה 12:00 אולם באמת שזה היה חסר אחריות לרכב על אופניים ב12:00 בצהריים כאשר בחוץ 39 מעלות.
נרשמה אכזבה אצל הנוער אבל גם הבנה.
נשארנו בבקר בבריכה לשכשך ולקפוץ. הגר קיפצצה למים וציחקקה, נוגה קיפצצ הלמיים וציחקקה והשמחה רבה.
בצהריים יובל ואני הלכנו לכפר להביא לכולם פיצות מהבר שכתוב עליו גם: פיצריה. מסתבר שרק בערב יש פיצות.
נו, ניגשנו למרכולית של סט לוריין והבאנו פיצות קפואות, חיממנו בתנור בחדר ואכלנו כולם.
יבורכו הצרפתים שאפילו במרכולית הקטנה בכפר יש פיצה עם גבינת chevre (עיזים).
לאחר מכן נסענו כשעה וחצי לעיר Sete, שנחשבת לונציה של דרום צרפת בשל התעלות המצויות ממש במרכז העיר. הדס גילתה שבאותו ערב מתחיל פסטיבל water jousting. הרעיון המקורי היה לאכול ב 19:00 במסעדה בעיר ולהמשיך לפסטיבל.
הגענו לעיר ב 18:00, האוירה היתה פסטיבלית למדיי. מסביב לתעלה הוקמו יציעים עם ספסלים, העיר קושטה, כבישים נסגרו ושולחנות יצאו החוצה מן המסעדות. הסתבר שהתחרויות מתחילות ב 20:00 כך שדחינו את הארוחה ל 21:00. דני הצליח להעביר את המסר בצרפתית, בטלפון, לבעלת המסעדה. שאפו!
בסופו של דבר (ובסופה של סבלנות) התחרויות התחילו רק קרוב ל 21:00, כך שדני ביטל את ההזמנה למסעדה, שוב בצרפתית!

היה שווה - שתי סירות מסורתיות ועליהן המון אנשים לבושים בלבן שטות זו מול זו ואיש אשר עומד בראש גשר של כל אחת מהן מנסה לדחוף את האיש השני במין רומח. מי שנופל למיים - שוחה החוצה. מי שנופל לסירת היריב קופץ למיים ביוזמתו. הקהל מריע, בכל סירה יש מתופף וחצוצרן והשמחה רבה.
בין לבין האנשים שמחכים על הגשר מעשנים להם סיגריה ונראים די מרוצים.
התמונות בוודאי מסבירות טוב יותר את כל מה שטרחתי לפרט בפסקה האחרונה.
לאורך כל התחרות יש תזמורת כלי נשיפה שמנגנת מוזיקה וכמובן הגר מייד קמה ורוקדת.

לאחר התחרות הסתובננו קצת, משתתפי התחרות ערכו מצעד ברחוב כאשר לפניהם צועדת תזמורת (ולפניה 4 שוטרים מאיימים מפנים את הדרך). כל משתתפי התחרות צועדים בסך, חלקם בבגדיהם הרטובים וחלקם אפילו יחפים ואחריהם חצי עיר.

בשעה 23:30 יצאנו מן העיר בנסיעה חזרה לכפרנו סט לוריין, נסיעה בה יובל סבל רבות מהגר שנרדמה לו על הכתף והפריעה לו לישון.

עוד תמונות

סבב שני (ואחרון) של תמונות מצרפת.

חויה מתקנת בקרקסו

שוב לא קמנו בבקר. נגה הלכה להדס והראתה לה שהאצבעות שלה אדומות. הדס שאלה למה ונגה ענתה: דפקתי אצל דני ואפרת על הדלת והם לא ענו. אנחנו דווקא ישנו מצויין...
בסוף כן קמנו, אכלנו ארוחת בקר בחדר (ותודה להדס ופרנק שהלכו לבולנג'רי והביאו קרואסונים ובגטים) ונסענו לקרקסו Carcassone.
גם הפעם לא פסחנו על סיבוב בקרוסלה בכניסה (כמו בארה"ב הגר לא מוותרת על אף קרוסלה). התחלנו בסיור על החומות, צעדנו עד המבצר וטיילנו גם בתוכו. המראה מעל החומות מאוד מרשים - רואים את כל גגות הרעפים, המסעדות, האנשים והמבצר. היה חם מאוד וגם קצת לח (פעם ראשונה שהיתה לחות) ובסוף הסיור היינו כולנו ורודים וחסרי סבלנות.
השעה היתה 14:10 וברוב המסעדות כבר היה מצב של no service. מצאנו מסעדה שמגישה עדיין אוכל (הוא אמר לדני: אצלינו יש service כל היום עד 16:00 ) וישבנו לאכול. אין הרבה מה לספר - אוכל סביר אם כי לא מצטיין. קינחנו בגלידה ויצאנו החוצה, לא לפני שקנינו עוד כמה דברים קטנים ועשינו שני סיבובים נוספים בקרוסלה.
נסענו הביתה (לכפר שלנו) ובדרך עברנו בסופר בעיירה המקומית כשמטרתינו המוצהרת: קניית פטאנק.
לאחר שהתברר לנו כי קניית סט מינימלי תעלה לנו מעל 50 יורו ויתרנו על הרעיון וחזרנו הביתה אל סנט לורן שלנו.

על כפרים ובכלל

אנחנו כבר מסתדרים בסביבת הכפר שלנו ללא מפה. הכביש שלנו הוא D613 - מין 443 שלנו.
בכניסה לכל כפר נטועה שדרת עצים מרשימה משני צידי הכביש וזה מסמן לנו שתיכף בא כפר.
ברוב הכפרים מוצב שלט בכניסה : מהו מספר מעברי החציה שיש בכפר. כלומר, מי שרוצה יכול לספור ולבדוק אותם...
בכל כפר יש בולנג'רי והרבה פעמים גם קצב Buchery charcutery על הכביש הראשי. אם הכפר מספיק גדול יש גם דואר.
הבתים נמצאים ממש על הכביש הראשי, אתה פותח דלת והופ אתה בכביש.
רוב התריסים מעץ וכמעט כולם צבועים בגוון של תכלת או אפרפר. ממש לרוחי.
דומה לגוון שצבעתי את השער בבית.
בכל כפר כמעט יקב ואפילו כמה.

האוכל מגוון מאין כמוהו וכך גם המשקאות והגלידות.
ישנם מיצי משמש, אננס, תפוחים, תפוזים. רק מיץ ענבים אין. דני אומר שחבל להם לבזבז ענבים על מיץ כשאפשר לעשות מהם יין.
הגלידות בטעמים נפלאים של קסיס, אגסים, פטל, מלון, מנגו, אשכולית, שוקולדים מסוגים שונים ועוד ועוד.
לא ברור איך הצרפתיות כאלו רזות.

Theme park ימי ביניים

כמו שנועה כתבה היה לנו יום מלא נסיעות ואיך לאמר: פשוט משעמם.
לקחנו את כל הילדים למשהו שהוגדר כ theme park ימי ביניים עם פעילויות לילדים ותצוגת סוסים בשעה 16:00.

בדרך, לבקשתי, עשינו detour כדי לראות מבצר מעניין. לפי גוגל היינו אמורים לנסוע שעה ועשרים אולם לאחר יותר משעתיים הגענו למבצר. הדרך יפה ומתפתלת, בפאתי הפירנאים. נוף שונה מהיחסית שטוח עם כרמים שיש לנו פה בכפרינו. באזור ההררי אין כרמים אולם יש עצים לרוב, גם עצי מחט והרבה חקלאות של דבש.
המבצר מאוד מרשים מרחוק ומקרוב התברר שצריך לטפס כרבע שעה בחום היום טיפוס תלול עם חמישה ילדים. נו טוב, ויתרנו.
המשכנו לפארק ימי הביניים שבהתברר בכעל יחסי ציבור טובים אולם ללא תוכן. אפילו תצוגת הסוסים היתה משעממת עד מאוד. במילה אחת: חרתבונה. במבטא צרפתית זה גם נשמע רע.
התכוונו לאכול שם צהריים אולם התברר שמה שיש להם זה טוסט כזה משונה וקרפ עם סוכר. הכל קפוא והם מחממים במיקרו. בלית ברירה אכלנו.
מהר מאוד חתכנו משם לכוון כפרינו מתוך כוונה לעצור בדרך לגלידה. לא מצאנו אף מקום פתוח ולכן לא עצרנו.
סיכום יומי: 5 ילדים עייפים ורעבים ישבו בשקט באוטו במשך מספר שעות והתנהגו למופת!
לא ברור איך זה קרה.

בערב החלטנו לאכול במסעדה של כפר הנופש כפיצוי. היץה לנו תחושה שמי יודע מה מגישים כאן.
למנות ראשונות היה מזנון עצום של כל מיניסלטים עם פירות ים וגם שבלולים מצויינים (רק אפרת אכלה).
למנות עיקריות היה סלמון, שרימפס ופילה - כולם סתמיים.
למנות אחרונות מזנון עמוס עוגות מכל הסוגים והמינים.
יחד עם בקבוק יין, בלי לשלם על הילדים (השנה הילדים אוכלים פה חינם) יצאנו בחשבון של 130 יורו והרגשה שהיה זה היום בו בזבזנו הכי הרבה כסף על דברים הכי פחות שוים.
בקיצור price performance לא משהו.

בייבייסיטר

טוב אחרי שכולנו התעצלנו החלטתי אני נועה לכתוב בלוג.
טוב אז הדס ופרנק החליטו לאכול ארוחת צהריים לבד במסעדה. אמא ואבא(דני ואפרת) נשארו לשמור על:נועה,יובל,הגר,עדי ונגה.
נסענו למקום של ימי הבניים של נסיעה בת שעתיים ועוד בדרך אמא רצתה לעצור במבצר שלהגיעה אליו מהחניה למבצר ברגל חצי שעה. אז לא עלינו למעלה. המשכנו אתה הנסיעה למקום של ימי הבניים.
הזמנו לאכול שם מין טוסט פתוח מוזר כזה עם:גבינה מותחת ונקניק. לנועה,יובל,הגר(שלא אהבה את הטוסט),אפרת ודני.
לעדי ונגה ובסוף גם להגר קנו קרפים עם סוכר.
הסתובבנו עוד קצת במשחקים שהיו שם והלכנו ב-4 היה שם מופע עם סוסים שהיה גרוע לאאלה.
היו שם שתי ילדות שעשו פעלולים אחת עשתה משהו והשנייה עשתה אותו דבר.
אז החלטנו לחתוך באמצע ולחזור.רצינו לעצור באמצע הדרך לאכול גלידה אבל לא היה בשום מקום.
בלילה הלכנו אני אבא ויובל לטיול לילה עם מצלמה ולא צילמנו כלום אז חזרנו.

תמונות

לאור דרישת הקהל ותלונות הציבור הנה הסט הראשון של התמונות

ים סוסים וקרקסו

טוב דבר ראשון החלטתי גם לכתוב(נועה).
היום התעוררנו מאוחר כי אתמול חזרנו ברבע ל-12 בלילה מקרקסו.
היינו אמורים להכנס למבצר אבל אבא ואמא לא ידעו מתי הוא נסגר אז לא הספקנו להכנס.

טוב עכשיו הסוסים והים.טוב אז הקבלה הזמינו לנו מקום לסוסים(כי ביקשנו כמובן) כי בסוסים יודעים רק צרפתית.
אז היינו אני(נועה)יובל ואמא על סוסים רגילים.טיול של שעה.
הגר הייתה על לה פונה כמו שאומרים פה פוני.
חזרנו מהטיול שעה של הסוסים והתלבשנו בבגדי ים.
נכנסנו למים שהם היו די קרים.ואני ועדי(בת דודה שלי)תפסנו גלים הם היו היום טובים.
שכחתי לציין אני ועדי היינו על גלשנים קטנים.וכמובן שנכנס לנו המון חול לבגדי ים.
חזרנו היום הבייתה בתשע ומשהו.התקלחנו כתבנו בלוג והלכנו לישון(אני לפחות).לילה טוב!

ים, סוסים ופנצ'ר בפרפרי

קמנו בבקר, או לא ממש בבקר... יובל חושב שחסרה במילה בקר האות ו. אמרתי לו שזה חולם חסר אבל הוא מתעקש שהוו חסר. נו טוב.
אז קמנו לא ממש בבוקר. ונסענו שוב לחוף la franqui שם הזמנו סוסים לרכיבה בחוות Chez Jannot. הגענו מוקדם, עצרנו לאכול במסעדת פירות ים על החוף שמגישה בעיקר אוכל בסגנון ספרדי.
המיקום שלה ממש על החוף, המוזיקה מצויינת, העיצוב נחמד אבל האוכל לא משהו.
התמונות שדני צילם עושות יותר רושם ממה שבאמת היה האוכל.
יובל, נועה ואני רכבנו עם עוד אנשים לטיול של שעה על החוף.
הגר רכבה על במבי הפוני ומאוד התרגשה. אנחנו נהנינו אולם אין ספק שסוסים שמדברים עברית הם יותר כיפיים.
לפני שעזבנו הגר הלכה לומר לבמבי תודה: אמא, אמרתי לו מרסי.
החלפנו לבגדי ים וצעדנו ארוכות לעבר החוף. דני אמר: בחזרה יהיה ארוך יותר. צדק.
להגר נגמרה הסוללה בדרך חזרה לאוטו ויובל נאלץ להחליף לה סוללה פעמיים, כולל לחיצה על הכפתור הירוק שביד.
למזלנו זה עזר והיא הצליחה להגיע לאוטו בכוחות עצמה.

טרגדיה קטנה נרשמה כאשר פרפרי התפנצ'ר. פרפרי הוא פרפר מתנפח גדול אשר הגר רכשה במיטב כספה, בביקור הקודם בים. כאשר הוא תקין ניתן לרכב עליו ולתפוס גלים. הגר בחרה בו כי הוא מאוד צבעוני.
הוחלט לקחת אותו לארץ ישראל ולנסות לתקן אותו בעזרת ערכת פנצ'רים לאופניים. הפתרון הניח את דעתה של הגר אבל בכל זאת היא עצובה שפרפרי חולה.

מדי פעם היא מזכירה את שפרה וניכר כי היא מתגעגעת. אתמול אמרה לנו: בכל מקום אני חושבת על שפרה.

בים רעבנו והלכנו לקנות סנדויצ'ים. האיש הכין סנדויצ'ים טריים וטובים וכאשר נגמרו לנו יובל הלך לבד לרכוש עוד (בצרפתית). וואללה!

אוכל טוב ו-Carcassonne

שוב קמנו מאוחר ופרנק הלך עם הבנות לבולנג'רי. בצהריים הדס ופרנק נשארו עם הנוער בכפר הנופש ואפרת ודני נסעו למסעדה בכפר סמוך. המסעדה היתה -מ-ע-ו-ל-ה!!!! אכלנו ארוחת צהריים נהדרת, בתוך מסעדה שמעליה מלון קטן בן 8 חדרים ואחרי שעתיים וחצי קמנו מרוצים מרוצים מרוצים ומרוצים. תודה לסבתא מיכל וכובן להדס ופרנק שהיו בייביסיטר.
חזרנו לכפר הנופש ומצאנו את יובל בחדר ואת כל הבנות במועדון הילדים עושות יצירה בניצוחה של המדריכה הצרפתייה שגם מדברת אנגלית. עדי ונועה תרגמו להגר והכל היה נהדר. זאת לאחר שהדס ופרנק בילו עם הבנות בבריכה ואכלו עם כולם ארוחת צהריים במסעדת כפר הנופש. בהמשך תורם!
הזמנו טיול רכיבה למחר, ולבנות הקטנות רכיבה על פוני הקרוי בצרפתית לה פונה (הוגים: Le Pone).
אחר הצהריים נסענו לקרקסון שהיא עיר משוחזרת מימי הביניים עם מצודה, חומות, חפיר והמון חנויות ומסעדות.
לא הצלחנו להיכנס לשום אתר משום שהגענו מאוחר אולם הסתובבנו ברחובות היפים, ערכנו קניות שונות וישבנו במסעדה.
נחזור שוב באחד הימים הקרובים מוקדם יותר.

כמו בטיול לארה"ב, הגר היא הבזבזנית ביותר. מוציאה את כל כספה על שטויות ולא מצליחה להתאפק. היא חוזרת ואומרת לעצמה לא לבזבז את כל הכסף בפעם אחת אבל באמת שקשה לה ליישם... בקרקסון רכשה לעצמה כתר ושרביט כדי שהיא תהיה נסיכה גם בארץ ישראל. וגם בובה וגם חולצה עם ציור של נסיכות...

חוף הים ובטן של מטוס

יובל לא הספיק ללכת לבולנג'רי כי הוא קם מאוחר ופרנק, עדי וונועה כבר הלכו והביאו קרואסונים, בגטים וגם - קרואסונים שוקולד. בצהריים יצאנו לים, לחוף שנקרא la Franqui שיש בו מרינה, גלשני רוח וגם חוף רחצה והרבה דוכני אוכל ומסעדות על החוף. חניה אין בו ואחרי מספר תמרונים לא מוצלחים של אפרת דני הצליח להחנות את האוטו במקום מאוד צפוף. כמו שאמר יובל כציטוט ממשחק הנינטנדו של הגר: even better then Mama!
בילינו את רוב היום בים וכסוג של מחוה לדבי ונולי נוכל לאמר שמחוץ למיים חם חם חםובמיים קר קר קר.
כשרצינו ללכת לאכול באחת ממסעדות מאכלי הים הסתבר שגם הן סוגרות בצהריים ונפתחות מחדש רק ב 19:00. מסעדות על החוף, באוגוסט! נו, דני ויובל עשו סיבוב קצר ומצאו דוכן שמוכר המבורגר וציפס ועשו לנו משלוחה לחוף.
הגר נזכרה בשאלה מאוד חשובה שקשורה למטוס: איפה המזוודות היו כשטסנו, בבטן של המטוס? אמרתי כן. אז אמא, בכל איבר בבטן של המטוס היתה מזוודה אחת? כאן הבנתי שיש בעיה. הסברתי שכשאומרים הבטן של המטוס מתכוונים לבגאז' שלו. הגר חשבה שזה מצחיק שהבגאז' של המטוס הוא בבטן. היא חשבה שהוא בזנב כמו שבאוטו הבגאז' מאחור.
על החוף פגשנו מישהי שדיברה בצרפתית אל בעלה ושלושת הילדים אבל הסתבר שהיא משווייץ, יש לה משפחה בפתח תקוה והיא מדברת עברית שוטפת.
בילינו בחוף עד מאוחר, נסענו חזרה בדרכים צדדיות יפהפיות.
אנחנו מנווטים עם מפות ולא GPS והסכמנו עם דני שאכן יש בזה משהו חינני. גם כשעשינו 3 סיבובים בכפר נידח עד שמצאנו מישהו ברחוב שאמר לנו:
sortie la vilage, ואז ימינה וימינה. (בצרפתית, לו אין משפחה בפתח תקוה).

טיול ב la Grasse וגם פאייה פירות ים

נו, כהרגלינו אכלנו סלט פירות ויוגרט לאורחת בקר. פרנק , עדי ונועה צעדו לבולנג'רי והביאו קרואסונים ובגטים. מאיזושהי סיבה רובינו לא אכלו קרואסון הבקר אז יובל ריחם על מה שנשאר ואכל 4.5 קרואסונים (ובמילים ארבעה קרואסונים וחצי).
שוב התארגנו רק לקראת שתים עשרה ויצאנו לכוון הכפר La Grasse שנמצא כ 20 דקות נסיעה מכאן ובו אטרקציה עיקרית של ארץ הקתרים (Cathars). האזור בו אנו נמצאים שימש כקו הגבול בין צרפת לספרד בימי הצלבנים ולכן נבנו בו מצודות רבות אשר חלקן חורבות וחלקן משוחזרות או נשארו כמעט שלמות. בכפר הנ"ל יש מנזר שנחשב לאחד היפים כולל גנים מרהיבים.
כשנכנסנו הסתבר שהגנים נמצאים בחלק הפרטי שמשמש את הנזירים ולא נוכל לראותם, אולם הכפר עצמו יפהפה, הגשר העובר מעל הנחלון מאכלס מספר ציירים והצמחיה ירוקה עם פריחה סגולה. הגר נזכרה שהיא רוצה גם לצייר בצבעי מיים וזה לא בסדר שאין לה פה צבעי מיים. הבטחתי שזה יתוקן בהמשך. היא ביקשה גם כן ציירים כמו לציירים על הגשר וזה כבר יטופל בישראל. בכל זאת - שער היורו גבוה.
הגר נגררה אחרינו בעייפות והודיעה שהרסנו לה את היום וזה לא בסדר שדווקא המשפחה שלי הורסת לי את היום.
ניסיתי להסביר לה על הקתרים והיא סיכמה: אמא, אז הם כמו אבירים?
נו, מה לי להכביר מילים אם הילדה בת 4.5 יודעת מה זה אבירים?
הכפר מלא גלריות אומנות אולם חלקן היו סגורות בשל מנוחת הצהריים.
גם נסיון לאכול צהריים במסעדה לא צלח, החל מ 14:30 סוגרים את המסעדות להפסקה.
רעבים ועצבניים חזרנו לכפרינו ובישלנו ארוחת צהריים מפוארת שהטיבה עם מצב הרוח של כולם.
אחר הצהריים שוב נשארו האבות עם הילדים בבריכה בעוד האמהות נסעו לסופר. מצאנו סופר קרוב יותר (כרבע שעה נסיעה) ורכשנו מצרכים רבים. עכשיו יש לנו יותר הערכה כמה צריך לקנות כדי להאכיל 9 אנשים 2-3 פעמים ביום.
הירקות והפירות פה מדהימים. מבחר הגבינות, הבשרים, הדגים, הלחמים, היינות - פשוט גן עדן.
קנינו גם סט צבעי מיים והגר תצייר בו מחר.

לקראת ערב ראינו בכפר מישהו מכין תבשיל צדפות על מעין מנגל ענק. הסתבר שהוא מכין פאייה פירות ים עם מולים, לובסטר וכל טוב אחרים ומוכר לנופשים. כולם נעמדו בשורה עם סירים וקערות שהביאו מהחדר והוא מילא ומילא עד בלי די.
יובל רץ לחדר להביא סיר ולמרות הערכותי שרק יובל ואני נהיה קליינטים לפירות ים הסתבר שם דני נהנה, נועה, עדי והגר אכלו רק את האורז.
לצערינו לא צילמנו כי דני היה בבריכה עם הגר ונגה אבל תצטרכו להאמין שהיה מדהים וכל החויה של התור והסירים הוסיפה לעניין. באופן כללי יש כאן השפעה ספרדית, יש גם מלחמות שוורים באזור אבל לא נלך לבדוק.

עוד לא החלטנו מה מחר. נקום, נחתוך פירות לסלט ונראה מה הלאה.
יובל מתכנן ללכת לבדו לבולנג'רי למעשה אין סיבה שלא. הכל קרוב ועל אף שהוא לא יודע צרפתית יסתדר עם הידיים.

החלטנו לחדש את הבלוג - עכשיו בדרום צרפת

אחרי הרהורים וגם קצת עצלנות החלטנו בכל זאת לחדש את הבלוג, עכשיו כשאנו נופשים בדרום צרפת.
הגענו לכאן ביום שני בערב, בטיסה עם אלעל למרסיי. מה ניתן לאמר ולהישאר בגבולות הנימוס, המערכונים שמציגים את הצרפתים באור מגוחך הם כאיין וכאפס לעומת הדבר האמיתי. אולי פשוט יהודי מרסיי זה משהו אחר מהפריסאים.
הטיסה היתה בסדר, הגר היתה מאוכזבת מכך שאין מסכים אישיים ולכן אין לה סרטים מצויירים, אבל היא קיבלה ראשונה את האוכל כך שהיה איזון.
שדה התעופה של מרסיי קטן ולא היה עמוס כלל.
תוך שעה מרגע שנחתנו כבר היינו באוטו ושיחררנו קלאצ'.
קיבלנו רכב מעט גדול יותר מזה שהזמנו והדובדבן: הוא עשה 5 ק"מ לפנינו!
עד 23:00 הגענו לכפר שלנו , לאחר שהתמודדנו בגבורה עם מספר תחנות תשלום toll (מאויישות ואוטומטיות - כולן בצרפתית) ועם זה שצריך ללחוץ על הקלאצ' כשעוצרים.
למעשה חזרנו מהר מאוד לנהיגה על אוטו ידני והזכרנו לעצמינו שבעצם את רוב שנותינו כנהגים נהגנו על רכב ידני, כולל הפקקים בתל-אביב.

שכחנו עוד לספר שבערב לפני הטיסה יובל נפצע בכדורגל (דווקא ביד) ולשמחתינו זה לא שבר אבל הוא מוגבל בתנועה ביד שמאל כך שהוא עוזר לסחוב ולתפעל את הגר אבל מוגבל.

למחרת קמנו בשעה סבירה, סעדנו ארוחת בקר במסעדת הכפר, אל מול כרמים ובריכת השחיה.
בתי הנופש פה יפהפיים ומצויידים לעילא ולעילא. מקרר, תנור, כיריים, מיקרו ואפילו מדיח כלים ומכונת כביסה.
בכפר עצמו יש בריכה למבוגרים, בריכה לילדים עם מתחם משחקים והמון פעילויותשעוד לא ניסינו.
הגברת החביבה בקבלה התגלתה כאנגליה מלונדון שבשלב מסויים עשתה עליה וגרה בקיבוץ מעלה החמישה לפני שמצאה את עצמה בדרום צרפת. סיכמנו יחד שהכל פה כמו קיבוץ רק יותר מפנק.
דני ופרנק נשארו עם הילדות בבריכה, ליובל כאבה היד מהקור של המיים כך שהוא הצטרף להדס ואפרת לנסיעה לסופר בעיר הקרובה (חצי שעה לכל כוון).
לא נוכל לתאר את השפע הרב של הגבינות, הנקניקים, הלחמים, העוגות... הגודל כמו וול-מארט בארה"ב והאיכות כמובן ברמה אחרת לגמרי.
הצלחנו בסוף לצאת מהסופר עם מבחר רב של אוכל טוב וטרי. אחה"צ סיירנו קצת ברגל בכפר הקרוב, מיפינו את ה בולנג'רי ויאללה למיטות.

למחרת (מי יודע איזה יום היום?) החלטנו לנסוע לכפר יפה שיש בו נהר שבו ניתן לרחוץ ולשוט בקאנו.
קמנו לנו לאיטנו, יובל ודני הביאו קרואסונים ובאגטים טריים מהבולנג'רי בכפר, אפרת חתכה סלט פירות כמיטב המסורת ובסביבות 11:45 יצאנו לדרך לכפר שנקרא roquesburn.
אחרי שעה וחצי בדרכים כפריות יפהפיות הגענו לכפר ומצאנו את אתר השכרת הקאנו.
האכזבה היתה רבה כשהסתבר שאין להם מקום פנוי.
ישבנו לנו על ה"חוף" של הנהר שכולו חלוקי נחל וטבלנו במיים הקפואים עם מיטב ילדי צרפת ואנגליה הנופשים במקום.
דני הלך לבדוק אולי בכל זאת נוכל להפליג מאוחר יותר ואכן הזמנו מקום לשעה 16:00. מיידית השתפר מצב הרוח!
ב 16:00 התחלקנו לשתי קבוצות דני והדס והקטנות לקחו קאנו ונשארו בסביבה (מיים שקטים), כל השאר נסעו כ-5 ק"מ במעלה הנהר כדי לשוט שייט יותר אתגרי. יובל בקאנו יחיד, אפרת ונועה בזוגי ופרנק ועדי בזוגי.
כדי לקצר, נוכל רק לאמר שהיו rapids, שעברנו חויות, שקיבלנו גם כמה מכות יפות, שעדי היתה במיים, שהיד של יובל החלימה לגמרי וכולם גילו גבורה ואומץ!
היום ננוח כי באמת לחתור שעה וחצי וגם לחטוף קצת זה די מעייף.
סיימנו את היום בארוחה טובה במסעדה שקרויה Le petit Nice הצופה אל הנהר. אפרת אכלה שבלולים (היה טוב!), כל השאר אכלו דברים פחות מסעירים אבל נהננו.
עכשיו 10:00 בבקר, נועה כבר ערה ואני כותבת אבל כל השאר במשפחתי ישנים שנת ישרים.
תמונות בהמשך!