אחרי טיול אופניים בשדות (אמא וילדים גדולים) וטיול ברגל בשדות (אבא וכל הילדים) הלכנו לישון יחסית מוקדם כשהתוכנית לצאת מחר ב 8:00 לונציה. בערב, בהמלצתנו, הגר עשתה שיחה לרגליים שלה ואמרה להן שהן כבר גדולות ועולות לכיתה א 'ובגלל זה הן לא יכולות לכאוב ולהציק, ומחר יש הליכה ארוכה והן צריכות להוכיח שהן בוגרות.
הספר הסביר כמה מסובך לחנות בונציה וכדאי לחשוב על רכבת. בעל הבית הסביר באנגלית שבורה שלא כדאי לנהוג לונציה כי הכביש עמוס והחניה יקרה. לעומת זה, הוא המליץ בתוקף באיטלקית שוטפת לקחת רכבת מאחד הכפרים בסביבה הקרוי Desenzano. כמי שמנוסה ברכבות איטלקיות (מזכירה לכולם את חוית היציאה ממילנו ברכבת בשנה שעברה עת הענן האיסלנדי שיתק את שדה התעופה) נכנסתי לאתר רכבת איטליה ובדקתי שעות ומחירים. ככה בלי להניד עפעף, כרטיסים לכל המשפחה לונציה וחזרה עולים כ-250 יורו. אז החלטנו על מכונית.
הצלחנו לצאת ב 8:10. האוטוסטרדה אכן היתה עמוסה אבל נוסעת 100-120 קמ"ש. עצירה קטנה בדרך לסנדויץ (כמובן, האוכל שקנינו לשבוע הספיק ליום וחצי אז לא ממש היה מה לאכול לארוחת בקר) והופ הגענו לונציה. הכניסה היתה חלקה, החניה מצויה לרוב בחניון מקורה ובו 10 קומות בכניסה לעיר (piazzale Roma). האגרה בכביש עלתה 10 יורו לכל כוון, החניה עוד 25 יורו, הדלק מוערך ב20-25 וסך הכל כ-65-70 יורו הכל כולל הכל.
גם ונציה לא היתה עמוסת תיירים כמו שתואר בספר, אבל אולי בהמשך אוגוסט היא כן מתמלאת.
רכשנו כרטיס יומי לתחבורה הציבורית ועלינו על ואפורטו 1 (אוטובוס מיים) שנוסע על הגרנד קנאל עד כיכר סן מרקו. שם ירדנו והתחלנו להסתובב בסמטאות היפהפיות (והמוצלות) ובין התעלות הרבות.
במשך כ 5 שעות טיילנו ברגל והלכנו במסלול די משולט לגשר ריאלטו ועד כמעט לחניה חזרה.
כאן המקום להמליץ לקוראינו המתכננים טיול - חבל לקנות כרטיס יומי. עשינו בו שימוש אחד ועוד טיפה, וגם זה רק כי היינו מוכרחים מנטלית לעלות שוב על אוטובוס מיים, לבקשתה של הגר.
אחת ההוצאות הגדולות כאן היא הכניסה לשירותים, העולה יורו וחצי לכל כניסה. לא נורא אם אין כסף קטן - צמיד יש איש או אישה בכניסה שנותנים עודף. אפשר גם לקנות WC card ולטעון אותו בכסף בכל פעם... לא ניסינו.
ישבנו לאכול צהריים באחת ממלכודות התיירם ליד כיכר סן מרקו. בהמשך השיטוטים ראינו שיש הרבה סנדויציות נחמדות בעיקר יותר קרוב לפיאצלה רומא. בכל אופן, מייד עם ההתיישבות נשפכה על הגר בטעות כוס מיץ תפוזים. היא בכתה מאוד ואמרה: זה לא נעים, עכשיו אני דביקה. אז בינתיים עד שיכינו את האוכל הלכתי איתה לבחור חולצה בכיכר סן מרקו (בין כך היה בתכנון). היא בחרה חולצה ורודה עם הדפסה בכסף נוצץ ש"אמא, היא פשוט מהממת, ממש מהממת בעייני". מצב הרוח השתפר, גם האוכל תרם והמשכנו לטייל. בגלידריה הראשונה עצרנו לקנות גלידה לכולם, בשנייה ליובל התחשקה עוד אחת ובשלישית הוא הודיע שזה לא פייר שתמיד הגלידריה הכי טובה מופיעה לפנינו אחרי שכבר אכלנו גלידה. אז הוא קיבל עוד אחת...
המשכנו להסתובב ולצלם, הגר רכשה לה מסכה והלכה איתה בהמשך היום וכולם שמחים ביותר.
ונציה יפהפיה, אמנם מאוד מתויירת ומסחרית אבל בעיניי זה לא מוריד מהקסם של התעלות והבניינים והחן הזה שיש לאיטלקים באופן כל כך טבעי.
לאחר 5 שעות של הסתובבות הרענו לרגליים של הגר ויצאנו חזרה בדרכנו לכפרינו הקט Raffa. כשעתיים וחצי אחרי הגענו לסופר הקרוב לביתנו ועצרנו לרכוש מצרכים כדי שמחר נוכל לאכול ארוחת בקר... הגר נכנסה עם המסיכה על הפנים וכולם היו מאוד משועשעים.
עכשיו, שעת ערב, האור כמעט מלט, הילדים קפצו פה לבריכה ואני תיכף מסיימת לכתוב את הפוסט ועולה להכין ארוחת ערב.
לילה טוב לכולם! אנחנו ממליצים בחום רב על איטליה. אין כמוה!
הספר הסביר כמה מסובך לחנות בונציה וכדאי לחשוב על רכבת. בעל הבית הסביר באנגלית שבורה שלא כדאי לנהוג לונציה כי הכביש עמוס והחניה יקרה. לעומת זה, הוא המליץ בתוקף באיטלקית שוטפת לקחת רכבת מאחד הכפרים בסביבה הקרוי Desenzano. כמי שמנוסה ברכבות איטלקיות (מזכירה לכולם את חוית היציאה ממילנו ברכבת בשנה שעברה עת הענן האיסלנדי שיתק את שדה התעופה) נכנסתי לאתר רכבת איטליה ובדקתי שעות ומחירים. ככה בלי להניד עפעף, כרטיסים לכל המשפחה לונציה וחזרה עולים כ-250 יורו. אז החלטנו על מכונית.
הצלחנו לצאת ב 8:10. האוטוסטרדה אכן היתה עמוסה אבל נוסעת 100-120 קמ"ש. עצירה קטנה בדרך לסנדויץ (כמובן, האוכל שקנינו לשבוע הספיק ליום וחצי אז לא ממש היה מה לאכול לארוחת בקר) והופ הגענו לונציה. הכניסה היתה חלקה, החניה מצויה לרוב בחניון מקורה ובו 10 קומות בכניסה לעיר (piazzale Roma). האגרה בכביש עלתה 10 יורו לכל כוון, החניה עוד 25 יורו, הדלק מוערך ב20-25 וסך הכל כ-65-70 יורו הכל כולל הכל.
גם ונציה לא היתה עמוסת תיירים כמו שתואר בספר, אבל אולי בהמשך אוגוסט היא כן מתמלאת.
רכשנו כרטיס יומי לתחבורה הציבורית ועלינו על ואפורטו 1 (אוטובוס מיים) שנוסע על הגרנד קנאל עד כיכר סן מרקו. שם ירדנו והתחלנו להסתובב בסמטאות היפהפיות (והמוצלות) ובין התעלות הרבות.
במשך כ 5 שעות טיילנו ברגל והלכנו במסלול די משולט לגשר ריאלטו ועד כמעט לחניה חזרה.
כאן המקום להמליץ לקוראינו המתכננים טיול - חבל לקנות כרטיס יומי. עשינו בו שימוש אחד ועוד טיפה, וגם זה רק כי היינו מוכרחים מנטלית לעלות שוב על אוטובוס מיים, לבקשתה של הגר.
אחת ההוצאות הגדולות כאן היא הכניסה לשירותים, העולה יורו וחצי לכל כניסה. לא נורא אם אין כסף קטן - צמיד יש איש או אישה בכניסה שנותנים עודף. אפשר גם לקנות WC card ולטעון אותו בכסף בכל פעם... לא ניסינו.
ישבנו לאכול צהריים באחת ממלכודות התיירם ליד כיכר סן מרקו. בהמשך השיטוטים ראינו שיש הרבה סנדויציות נחמדות בעיקר יותר קרוב לפיאצלה רומא. בכל אופן, מייד עם ההתיישבות נשפכה על הגר בטעות כוס מיץ תפוזים. היא בכתה מאוד ואמרה: זה לא נעים, עכשיו אני דביקה. אז בינתיים עד שיכינו את האוכל הלכתי איתה לבחור חולצה בכיכר סן מרקו (בין כך היה בתכנון). היא בחרה חולצה ורודה עם הדפסה בכסף נוצץ ש"אמא, היא פשוט מהממת, ממש מהממת בעייני". מצב הרוח השתפר, גם האוכל תרם והמשכנו לטייל. בגלידריה הראשונה עצרנו לקנות גלידה לכולם, בשנייה ליובל התחשקה עוד אחת ובשלישית הוא הודיע שזה לא פייר שתמיד הגלידריה הכי טובה מופיעה לפנינו אחרי שכבר אכלנו גלידה. אז הוא קיבל עוד אחת...
המשכנו להסתובב ולצלם, הגר רכשה לה מסכה והלכה איתה בהמשך היום וכולם שמחים ביותר.
ונציה יפהפיה, אמנם מאוד מתויירת ומסחרית אבל בעיניי זה לא מוריד מהקסם של התעלות והבניינים והחן הזה שיש לאיטלקים באופן כל כך טבעי.
לאחר 5 שעות של הסתובבות הרענו לרגליים של הגר ויצאנו חזרה בדרכנו לכפרינו הקט Raffa. כשעתיים וחצי אחרי הגענו לסופר הקרוב לביתנו ועצרנו לרכוש מצרכים כדי שמחר נוכל לאכול ארוחת בקר... הגר נכנסה עם המסיכה על הפנים וכולם היו מאוד משועשעים.
עכשיו, שעת ערב, האור כמעט מלט, הילדים קפצו פה לבריכה ואני תיכף מסיימת לכתוב את הפוסט ועולה להכין ארוחת ערב.
לילה טוב לכולם! אנחנו ממליצים בחום רב על איטליה. אין כמוה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה