גראנד פינאלה

כותבת כבר מהבית. ביום האחרון נסענו בבקר לסירמיונה - כי היינו מוכרחים לאכול שם עוד גלידה. החלטנו לרחוץ באגם בסירמיונה וכך לא להיות רחוקים מדי מהגלידה (צריכים מנה יומית). הגענו יחסית מוקדם, לא היו בעיות חניה, מצאנו חופון קטן מלא אבנים וברבורים - במיים ועל החוף. הברבורים הסתובבו סביבינו, המיים היו קרים עד מאוד כך שרק דני ויובל העזו... המשכנו להסתובב בסירמיונה, אכלנו גלידה, סיבוב קטן בחנויות הפיצ'פקעס לתיירים, עוד כמה תמונות וארוחת צהריים אחרונה של פיצה, פסטה, דגים וכו'. עכשיו אני שמה לב שבאופן די קבוע אנחנו אוכלים את הגלידה לפני הארוחה. נו מילא, גם ככה יש לנו חוב לא קטן לדיאטנית אחרי הטיול הזה.
התחלנו במסע לכיוון מילנו. הכבישים יחסית ריקים, שבת בצהריים אין משאיות והכל זורם. קצת לפני השדה עצרנו במרכז קניות גדול שאותר מבעוד מועד, שיתרונו המובהק הוא שיש בו Iper le grande שזה בעברית סופר ענק שיש בו המון גבינות, נקניקים ושוקולדים ציוניים שרוצים לעשות עלייה. אז עזרנו להם לממש את האידיאולוגיה. עדיין נשאר לנו המון זמן אז הסתובבנו קצת במרכז הזה שחוץ מסופר גדול אין בו הרבה. פיצה אחרונה לילדים (איזה פיצות מכינים בסופר! בתוך תנור מדהים), קפה לדני והופ לאוטו. באוטו מזוודות ארוזות וכמה שקיות גדולות שבהן נעליים, בגדי ים ומגבות ועכשיו גם מצרכים ציוניים למכביר.
הגענו להרץ 4 שעות לפני הטיסה וכך היה לנו מספיק זמן להחליף בגדים ולעשות סדר עולמי חדש במזוודות כך שהכל ייכנס. ביטחון של אלעל בקצה השדה, בודק בטחוני מתחכם, שוב הלך לבדוק בצד את הדרכון שלי (הם טוענים שזה לא קשור לכך שבדרכון אני בלונדה ובחיים ג'ינג'ית, כנראה יש לי כוכבית באיזו רשימה נסתרת).
נו טוב, הגענו לגייט הרבה לפני הזמן, בדקנו טוב את כל חנויות הדיוטי פרי ולא יכולנו שלא לשים לב שלני הגייטים השכנים שלנו: טיסה לאבו דאבי וטיסה לאיסטנבול. טוב ששלחו אותנו לאזור מבודד לבידוק...
עלינו למטוס באיחור קל ואז ישבנו במטוס עוד שעה שלמה כמעט לאור "עומס בשמי אירופה". הקברניט, יערי, דיבר בטון מנומנם ומזלזל אך יאמר לזכותו שאותו זלזול נשמע בקולו גם בעברית וגם באנגלית. מישהו שכח לאמר לו שהוא השתחרר מהצבא ועכשיו הוא נותן שירות.
סוף סוף המראנו, רעבים כהוגן, כבר כמעט חצות. הגר התחילה לבכות שהיא רעבה ורוצה הביתה. הצעתי לה שנאכל אחת את השניה. לא התקבלה ההצעה. בשתים עשרה וחצי קיבלנו ארוחת ערב, הגר נרגעה וניסינו להשמיך את הטיסה בנחת. הגר ציירה במרץ ואז שוב התחילה לאמר בקול קטן ומסכן שהיא רוצה הביתה ומתגעגעת לשפרה. הסברתי לה בשמחה איך נגיע לישראל, ניקח את האוטו ממגרש החניה וניסע ישר הביתה. קצת נמנמה, קצת נרדמה, המטוס קפץ לא מעט וסוף סוף נוחתים. בקול בוכים הגר אומרת: אמא אני כל כך עייפה, אני רוצה כבר הביתה.
נו טוב, ישבה על הרצפה בתור לדרכונים וגם במסוע המזוודות, השאטל לחניה הגיע די מהר. הגענו לאוטו וראינו שהחלון פתוח. דני אמר: אני לא זוכר שסגרתי אותו אבל כנראה שלא. וגם: הנה האוטו פה לידינו ששכח אורות, הוא כבר לא יצליח להתניע כשיחזור.
נכנסנו לאוטו, ניסיתי להתניע - נאדה. המצבר מת. ניסינו שוב - כלום עם כלום.
הגר ישר התחילה לבכות: אני רוצה הביתה, אני רוצה הביתה. נועה הרגיעה אותה יפה מאוד והן פרצו בריקודים בחניהץ. בינתיים התקשרנו לפיקוח על החניה כי יש להם שירות התנעה.
אחרי עוד כמה טלפונים ובערך 45 דקות הגיע בני המתניע. שלא ידעה איפה המצבר בסיטרואן. ואז מצא את המצבר וחיבר את הכבלים. ואז יצא עשן וקצת להבות מהמצבר שלנו אז אמרתי לו שיפסיק.
הזמנו מונית, הילדים, המזוודות ואני חזרנו הביתה במונית ודני צלצל לשירותי דרכים של הביטוח. שאמרו לו שתוך 4 שעות יגיעו...
להזכירכם, אחרי לילה ללא שינה, כבר חם ודביק בחניה, אין מיים, אין מכונת שתיה, אין צל...
טוב, לקח לו דני שאטל חזרה לטרמינל, קנה קפה ומיים ואז התקשר הגורר שהוא בדרך. דני סידר לו כניסה לחניה, ההוא הצליח להתניע את הרכב עם כבלים (ככה זה כשיודעים איפה לחבר אותם) ודני הגיע הביתה בשלום.
אחה"צ נסעתי לסופר, הכל היה בסדר ונקווה שכך יהיה גם בהמשך.
בערב שמתי לב שנעשה נסיון פריצה לרכב, יש שריטות על הדלת ליד המנעול וגם החלון לא עולה טוב ולא יורד טוב. כנראה דני באמת סגר אותו... לא ברור אם יש לזה קשר למצבר אבל סוף טוב הכל טוב.
הגר שמחה שסוף סוף הגענו הביתה, ליטפה את שפרה עד בלי די ואני בינתיים הספקתי לישון, לשים 4 מכונות כביסה, לנסוע לסופר, לשטוף את האוטו (תיקון של הטראומה) ולהכין קציצות למחר.
לא נותר לנו אלא לאמר שוב: ויוה איטליה!!!
ממליצים בחום לנוסע לאיטליה, אגם גארדה היה נהדר אבל בטח גם שאר האזורים.

כמה טיפים וקצת מחירים:
דלק על האוטוסטראדה עולה יותר מאשר בכבישים הפנימיים. יכול להגיע עד ל 10 יורו יותר למיכל.
כבישי אגרה עולים אך שוים את זה. הנסיעה הארוכה ביותר לשנו על כביש אגרה היתה מהאגם לונציה והאגרה עלתה כ 10 יורו לכל כוון.
החניה בכל מקום עולה בכסף, בכל כפר בכל פינה. בד"כ יורו לשעה אבל בחלק מן המקומות גם כפול.
ארוחה ל 5 אנשים במסעדה מסתכמת ב 100 יורו, אלא אם הזמנתם סטייקים וכו' ואז זה גם יותר...
מחיר של כדור גלידה בד"כ 1 יורו, חוץ מאשר בסירמיונה שם השמיים הם הגבול וגם תלוי איזה גביע לוקחים.