יום רביעי, 10 בספטמבר 2008

Universal studios Hollywood

מסן דייגו נסענו ללוס אנג'לס. כיון שנזקקנו למצרכים עצרנו בשכונה של איה (שהיא בין כך בדרך) ונכנסנו לסופר המקומי. הרגשנו בבית. הילדים זכרו מייד איפה הבמבה...
בלוס אנג'לס ישנו בקמפ הקרוב ביותר לאולפני יוניברסל. כמו הקמפים שפגשנו עד כה בערים הוא ניחן בצפיפות רבה, אוכלוסיה קבועה רבה, חוסר בשולחן פיקניק או איזה שהן תוספות למעט מקום חניה. אבל כפי שאמרו גדולים וחכמים מאיתנו: location, location, location.
נסענו לנו בבקר לאולפנים. כל מה שאומרים על התנועה ב LA נכון - 5-6 נתיבים דוהרים, מחלפים שאתה מוכרח להישאר בהם מרוכז ונהגים ישראלים (לפחות בתרבות הנהיגה). אנחנו מתמודדים עם זה בשיטה הידועה: דני נוהג, אפרת מנווטת. כמו שדני נוהג לאמר לילדים: תמיד תקשיבו לאמא.
הגענו לאולפנים, יש חניה ב 17$ וחניה מועדפת ב 25$. מה ההבדל? היקרה היא מול הפתח, הזולה במרחק של 12-15 דקות הליכה. לקחנו את היקרה אלא מה. באולפנים עשינו סיור רכוב בין אתרי צילום שונים וקצת פעלולים. סיפרו לנו שבבימה זו מצלמים CSI ובבימה זו מצלמים עקרות בית נואשות אבל לא ראינו שום דבר ובאותה מידה יכלו לספר לנו עוד הרבה סיפורים.
From 10092008


המשכנו לפארק השעשועים שלהם שמורכב ממתקנים שונים ומספר הצגות של פעלולים. הצגות הפעלולים היו מרתקות. המתקנים קצת מאכזבים אחרי דיסנילנד.
גם ביוניברסל אפשר להצטלם עם הדמויות האהובות עליך והגר לא פספסה את דורה, בוב ספוג, שרק ופיונה והסימפסונים הקרויים על ידה הסינגסונגס.
From 10092008

From 10092008

From 10092008

From 10092008

באופן כללי רוב האטרקציות היו לא עבור הגר (מגבלות גובה) או מפחידות מדי. הגר עמדה בגבורה בכל הפחדים ואף חייכה בסיום כל אטרציה למרות שחשקה שיניים במהלכה.
הסרט "שרק" בארבעה מימדים שבר אותה וגרם למעט בכי. מה זה ארבעה מימדים? שלושה אתם יודעים והרביעי זה מיים, רוח וכדומה שנשפכים על הצופים במהלך הסרט לפי העלילה. החלק המפחיד עבור הגר היה עכביש גדול שמופיע לך מול הפרצוף. מאותו רגע שהורדתי לה את המשקפים התלת מימדיים הכל נרגע.
באמריקה כמו באמריקה יש חנות בכל פינה עם חולצות, כוסות, עטים, מגנטים וכו' עם דמויות מן הסרטים. כיאה לאולפני יוניברסל מוכרים גם פסלי אוסקר. קנינו שניים ולא נגלה לכם למי (מה, שנהרוס את ההפתעה?)
קנינו לנו כתרים עם אוזניים של שרק ופיונה:
From 10092008

סיימנו את הערב באזור החנויות ובתי הקפה בארוחת שרימפס במסעדת שרימפס הקרויה Bubba Gump. מי זוכר את פורסט גאמפ? זו היתה חברת דיג השרימפסים שלו. הרעיון השווקי גדול אבל הביצוע הקולינרי לוקה בחסר. שוב, הנטיה האמריקאית להטביע הכל בגבינה צהובה הורסת כל מנת שרימפ טובה.
מחר - ללאס ווגאס.

מסקנה למטיילים:
אם ניתן - הגיעו לדיסנילנד בסוף. אחרי דיסנילנד המתוקתקת ומושלמת הכל נראה מאכזב ודהוי.
בדיסני אפילו אחרון עובדי הנקיון מחייך אל הילדים וקורא לילדות princess. ביוניברסל נאבקנו קשות לקבל תשומת לב מהדמויות - גם כאשר הצטלמנו איתן.

אין תגובות: