בערך בשתיים בצהריים הגענו לשדה התעופה בדנבר. הטיסה אמורה לצאת ב 5:45 אז היה לנו ים זמן.
את התיקים/מזוודות קשה לסחוב על עגלה רגילה אז לקחנו עגלה גדולה שמגיעה גם עם סבל (אי אפשר לקחת אותה לבד), וכך הובלנו (ע"י הסבל) לדלפק של לופטהנזה. כאמור, השעה עוד מוקדמת אז אין בכלל תורים. ניגשנו לדלפק הפנוי שם חיכתה לנו סבטלנה מרטינז (זה השם שלה). בהמשך התברר שלסבטלנה יש תודעת שירות סובייטית וקצב של מקסיקאי בסייסטה.
התחלנו לשים את המזוודות על המשקל ומייד שמה לב סבטלנה שעברנו את המשקל המותר. מותר שתי מזוודות לכל נוסע אבל כל אחת מהם אסור שתעבור את ה-23 ק"ג. זזנו הצידה והתחלנו במבצע איזון המזוודות שהסתיים רק אחרי שקנינו מזוודה נוספת. חזרנו אל סבטלנה ונפרדנו ממנה אחרי יותר מחצי שעה.
עברנו את הבדיקות הבטחוניות בשלום והגענו אל אולם ההמתנה. אכלנו, שתינו, עשינו פיפי ויאללה למטוס.
הטיסה לפרנקפורט ארכה כתשע שעות ויש לציין שעברה די מהר, בנמנום ובצפייה בסרטים.
החלק הקשה התחיל בפרנקפורט שם חיכו לנו כ-11 שעות המתנה עד הטיסה לתל אביב. לאור עייפותינו החלטנו לא לצאת לעיר ונשארנו בשדה.
עברנו מכיסא לכיסא, מחנות לחנות, מגלידה לקפה, כמעט ונשברנו אבל כמו שאומרים "עוד לא נולד ה____ שיעצור את הזמן" אז הוא באמת עוד לא נולד והגיעה שעת הטיסה.
העלייה לטיסה היתה קצת מייגעת שכן המחשב התקלקל ואחרי שתוקן היה קשה להתרגל לתור ישראלי אחרי שהתרגלנו לתורים המסודרים והמאורגנים באמריקה.
למרות העיכובים, נחתנו בנתב"ג בזמן (בערך בשלוש וחצי לפנות בוקר). שניר ונילי (שניר הוא החבר הכי טוב של יובל ונילי זו אמא שלו) חיכו לנו עם בלונים והשמחה היתה גדולה.
למי שעדיין במתח - הגענו הביתה בשלום ולאט לאט אנחנו מתאוששים מהג'ט לג ומתרגלים למרחבים בבית.
זהו, חוזרים לשיגרה.
בקרוב נכתוב קצת סיכומים, סטטיסטיקות וכיוצא באלה אז אל תכבו את המחשב עדיין.
את התיקים/מזוודות קשה לסחוב על עגלה רגילה אז לקחנו עגלה גדולה שמגיעה גם עם סבל (אי אפשר לקחת אותה לבד), וכך הובלנו (ע"י הסבל) לדלפק של לופטהנזה. כאמור, השעה עוד מוקדמת אז אין בכלל תורים. ניגשנו לדלפק הפנוי שם חיכתה לנו סבטלנה מרטינז (זה השם שלה). בהמשך התברר שלסבטלנה יש תודעת שירות סובייטית וקצב של מקסיקאי בסייסטה.
התחלנו לשים את המזוודות על המשקל ומייד שמה לב סבטלנה שעברנו את המשקל המותר. מותר שתי מזוודות לכל נוסע אבל כל אחת מהם אסור שתעבור את ה-23 ק"ג. זזנו הצידה והתחלנו במבצע איזון המזוודות שהסתיים רק אחרי שקנינו מזוודה נוספת. חזרנו אל סבטלנה ונפרדנו ממנה אחרי יותר מחצי שעה.
עברנו את הבדיקות הבטחוניות בשלום והגענו אל אולם ההמתנה. אכלנו, שתינו, עשינו פיפי ויאללה למטוס.
הטיסה לפרנקפורט ארכה כתשע שעות ויש לציין שעברה די מהר, בנמנום ובצפייה בסרטים.
החלק הקשה התחיל בפרנקפורט שם חיכו לנו כ-11 שעות המתנה עד הטיסה לתל אביב. לאור עייפותינו החלטנו לא לצאת לעיר ונשארנו בשדה.
עברנו מכיסא לכיסא, מחנות לחנות, מגלידה לקפה, כמעט ונשברנו אבל כמו שאומרים "עוד לא נולד ה____ שיעצור את הזמן" אז הוא באמת עוד לא נולד והגיעה שעת הטיסה.
 |
| From 20092008 |
 |
| From 20092008 |
 |
| From 20092008 |
 |
| From 20092008 |
למרות העיכובים, נחתנו בנתב"ג בזמן (בערך בשלוש וחצי לפנות בוקר). שניר ונילי (שניר הוא החבר הכי טוב של יובל ונילי זו אמא שלו) חיכו לנו עם בלונים והשמחה היתה גדולה.
למי שעדיין במתח - הגענו הביתה בשלום ולאט לאט אנחנו מתאוששים מהג'ט לג ומתרגלים למרחבים בבית.
זהו, חוזרים לשיגרה.
בקרוב נכתוב קצת סיכומים, סטטיסטיקות וכיוצא באלה אז אל תכבו את המחשב עדיין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה