Buffalo to Cody

תקציר הפרק הקודם - הגענו לבאפלו.
למחרת הגעתנו תכננו לנסוע לקודי (עדיין בוויומינג) שם מתקיים רודיאו מדי ערב. מדובר בנסיעה של כארבע שעות אם לא עוצרים בדרך. הנסיעה היא בכביש 16 שנקרא גם Sweet Sixteen. הדרך היתה מדהימה, למעשה נוסעים בתןך קניון שנחלים רבים זורמים בו. לפי השלטים הנחלים האלו הם creeks למשל Crazy Woman Creek. יש לציין שהירדן ההררי היה מת להיות creek כזה, גם אחרי חורף גשום.
בדרך עצרנו לצהריים ליד Leigh Creek וישבנו על שולחן פיקניק על גדת הנחל.




לקודי הגענו בערך בארבע, התארגנו במחנה - Ponderosa Campground.
הרודיאו מתחיל בשמונה, השערים נפתחים בשבע. כמובן שהגענו בשבע, אכלנו נקניקיות, ראינו שור שאפשר להצטלם עליו תמורת 10 דולר (ויתרנו), ראינו פוני שמעליו שלט I bite, I bite וחיכינו לאטרקציה הראשית - הרודיאו.
כמובן שאנחנו מסתייגים מההתעללות בחיות (בעיקר בעגלים הצעירים שנתפסים בלאסו) אבל בכל זאת נהננו.


הארוע נפתח בשירת ההמנון (האמריקאי, לא התקוה) שכן האמרקיאים הם עם מאוד פטריוטי ולא מפספסים הזדמנות להתרגש מעצמם. בהמשך התקיימו מספר תחרויות: שחרור עגל ותפיסתו עם לאסו, רכיבה על שור, רכיבה על סוס פרא וכו'. מהצד זה נראה כמו סרט של קאובויים (בלי אינדיאנים), וכאמור נהננו.
עוד תמונות מהרודיאו אפשר לראות באלבום.

גם היום ארגנתי מפה.

מחר קמים בeasy וממשיכים ל Yellowstone
Stay tuned.

תמונות - Deadwood-Buffalo

מכרה הזהב:

הילדים מחפשים זהב:




אופנועים לרוב:










הקמפ בבפאלו:

Deadwood to Buffalo

יצאנו מהקמפ הנחמד והיפה ב-Deadwood כאשר יעדנו - העיר Sheridan, WY, מרחק של 200 מייל. בדרך עצרנו בעירה Lead במכרה זהב גדול אשר היה פעיל עד 2002. מקום בשם homestake gold mine. ניתן לצפות בבור הענק ממרפסת תצפית ויש פעילות "כריית זהב" לילדים. לשמחת כולם, תמורת 7$ כל ילד מצליח למצוא כמה פירורי זהב, לאחר עבודה קשה של ניעור קערה עם חול, שטיפה במים וחוזר חלילה. סיימנו את הפעילות כאשר בידינו שלושה בקבוקים קטנים עם פירורי זהב.
משם, כמובן לסופר. אנחנו צריכים עדיין ללמוד מה הכמויות הנדרשות כדי לא לגשת כל יום לסופר להשלמות.
הצלחנו למצוא סופר קטן יחסית וכך לאחר שעה בלבד סיימנו את הקניות.
המשך היום בסימן אופנועים.
בכל האזור פגשנו הרבה אופנוענים על אופנועי ההרלי דוידסון שלהם, התלבושות המיוחדות והמראה הקשוח הדורש עוד ועוד צילומים.
שיירות של אופנוענים בכבישים, באופן מפתיע רובם חובשי בנדנות ולא קסדות. כנראה זה חוקי כאן.
ישנם מועדוני רוכבים שונים וכולם עונדים את סמל המועדון על גב מעיל העור שלהם. ישנם מועדוני נשים, מועדון הרוכבים היהודיים מפלורידה וגם ציון של כבוד לבוגרי מלחמות.
ראינו כתובות של Vietnam veteran, dessert storm veteran, vet's club ועוד.
נסענו לעירה בשם Sturgis המהווה מקדש לאופנוענים. יש בה מוזיאון והיכל תהילה לאופנועים וכן פעם בשנה rally המביא אליו אופנוענים מכל רחבי ארה"ב. המוזיאון היה קטן אך מעניין מאוד והגר הצטלמה ליד כל אופנוע ואופנוע. עכשיו יש לה "בוק" מושלם.

בסיכומו של דבר, יצאנו לדרך רק ב 15:30 ולכן לא הגענו עד שרידן כמתוכנן אלא עצרנו ב Buffalo שהיא כ30 מייל לפני שרידן. ישנו בקמפ נחמד ליד נחל שנקרא Indians camp. הילדים אפילו הספיקו לטבול בברכה.
בסופו של דבר יצא טוב. התברר כי הכביש מבפאלו לקודי הוא כביש נופי יפה ביותר ועדיף על התכנון המקורי.
על כך בפוסט הבא.

מאיזושהי סיבה רק דני יכול להכניס תמונות בפוסטים, אז תמונות תיכף תגענה מה account של דני.

על החיים באוטו בית

אנחנו מקבלים הרבה שאלות על החיים באוטו בית אז החלטיתי לכתוב פוסט על זה. דני כבר יעדכן בפוסט נפרד מה עשינו היום.
אנחנו חיים פה ארבעה ימים ומרגישים כאילו כל החיים חיינו כך. כל כך להתרגל. כל כך קל לתפעל. כל כך קל לנהוג.
לוקח כמה ימים אבל כבר יש שגרה: מתי עוצרים לאכול, מה עושים בבקר, מה בעושים בערב.
אז ככה, כיון שהמיטה של הבנות היא בעצם בפינת האוכל מוכרחים לסדר את המיטה כל יום כדי שיהיה היכן לשבת בנסיעה.
יתרונות וחסרונות. החסרונות ברורים (מי אוהב לסדר מיטה כל ערב וכל בוקר) אבל גם יתרונות: מי שלא ממש עזר בבית מוצא שאין לו ברירה בטיול. יש כמובן גם דגמים גדולים יותר שבהם אין צורך לקפל את פינת האוכל.
קמים בבקר, מתארגנים לארוחת בקר על שולחן הפיקניק שבחוץ, מארגנים את פינת האוכל, מכניסים הכל לארונות, בודקים שוב שהכל סגור, מנתקים את החשמל/מים/ביוב ו-לדרך.
באוטו עצמו פינת אוכל המספיקה לארבעה, ספה, כיריים עם שלוש להבות, כלי מטבח לרוב, מיקרו שהוא גם תנור ומקרר גדול ונאה שכולל גם פריזר ולמרות כל ההפחדות הוא עובד יופי.
יש גם שירותים עם כיור, מקלחת בנפרד ומיטות לכולם.
ארונות לרוב בכל מקום אפשרי. לקוראינו הימאים נאמר שזה מזכיר יכטה רק שאפשר גם לצאת החוצה.
כאשר נוסעים הכל משקשק קצת בארונות וזה מוסיף נופך ימי למוסיקת הנסיעה.

הקמפים רבים ומשולטים היטב. בקמפים בהם היינו עד עתה הבעלים היו ידידותיים במידה יוצאת דופן והקמפים מצויידים ביותר. מקלחות ושירותים (מרווחים יותר מאלה של הקרוואן), חדר כביסה, חדרי משחקים, גן שעשועים , בריכה וחנות. לעיתים יש תוספות כגון השכרת אופניים.
חלק מהכיף זה להגיע לקמפ מוקדם ולהנות ממתקניו. חלק מן האנשים פשוט נמצאים בקמפ מספר ימים או אפילו לאורך כל החופשה שלהם (אמריקאים כמובן, לא תיירים כמונו)
כאשר מגיעים לקמפ נרשמים במשרד, מקבלים מקום, נוסעים אליו ומתחברים. מתחברים = פחות משתי דקות עבודה: חיבור כבל החשמל לשקע שבקמפ, חיבור צינור המיים לברז וחיבור צינור הביוב ליציאה שברכב והנחתו בתור בור הביוב שבקמפ.

בקיצור - הכל קל ונוח והחיים נפלאים.

---

פינת הטיפים למטייל
1. מצב רוח טוב, סבלנות וחוש הומור תמיד מועילים. בטיול אף יותר.
2. בכל קמפ יש רשת אלחוטית. לא לוותר על מחשב נייד! טוב לתכנון היום הבא, חיפוש אטרקציות, פרסום הבלוג וקשר לחברים שנשארו בישראל (מסכנים). משמש כעוגן לילדים ולקשר עם החברים שלהם.
3. תביאו משהו מוכר מן הבית: ספר, כסא בטיחות, דובי, משחק - בהתאם לגיל הלקוח.
4. סבא של דני היה אומר "הכל יש במרכולית של יגור" ואנו מוסיפים ברוח זו: הכל יש באמריקה. חוץ מספרים בעברית. את כל השאר אפשר לקנות ואפילו די בזול, כולל אביזרים שונים לעזרת הקייטנים: החל בטיולון וכלה במטען למחשב שמחובר לסוללת הרכב וטוען את המחשב תוך כדי נסיעה.
5. תודה לורד על הרעיון הנפלא שמציל את המכורים לקפה משובח: מקינטה כדאי להביא מהבית.
6. תכננו הפסקות אוכל לפני שהעדר הופך להיות רעב ונושך.
7. תמיד, אבל תמיד הכל יקח יותר זמן מן התכנון. האטרקציות, העצירות, הכניסות והיציאות לרכב, הקניות בסופר... קחו זאת בחשבון. היום בנוי לא רק מנסיעה, אותה ניתן לתכנן יחסית במדוייק.

Custer to Deadwood

כמסופר בפוסט הקודם שלנו, הגענו לcamp מאוד מוצלח ליד Custer. South Dakota. אפשר להתרשם עם קצת תמונות:

הרבה מאוד ירוק ושולחנות פיקניק


נועה ליד הקרוון


אוכלים ארוחת בוקר


הנאים השכנים בעינכם? (זה שנשען על הכיסא נשאר באותה תנוחה הרבה זמן אבל הוא חי)


יצאנו מהמחנה בסביבות תשע וחצי אחרי התארגנות יעילה. אנחנו מתחילים להתרגל לתפעול היומיומי. עדיין יש מקום לשיפורים אבל יש לנו מספיק זמן (למשל, שכחנו להצטלם
פנינו מועדות לעבר Crazy Horse, ממש לא רחוק ממקום המצאנו. מדובר בפרויקט בלתי נגמר של הנצחת הצ'יפ האינדיאני Crazy Horse.
בסופו של דבר, אמור הנ"ל להיות חצוב בהר כשהוא רוכב על סוסו:


ונכון להיום זה המצב:


ניתן לשער שמדובר בפרויקט לא פשוט ובתקציב ענק. האינדיאנים לא מוכנים לקבל תקציב ממשלתי כלשהו ולכן העסק מתקיים על תרומות ועל תיירות בלבד, וכמובן שזה יוצר מגבלה תקציבית שמאיטה את העבודה. בקיצור, זה כנראה לא יגמר לעולם אבל בהחלט שווה ביקור.
מכאן יצאנו ל Mount Rushmore שבו חצובים ארבעת הנשיאים: וושינגטון, לינקולן, ג'פרסון ורוזוולט. מדובר במונומנט מרשים ביותר. במקום יש מוזיאון מעניין, מיד כשנכנסו הגר צעקה: 'אני רואה מעלית!'.
אפשר להתרשם גם מהתמונות,
לא הסכימו לחייך:


הגר במעלית של המוזיאון:



מכאן יצאנו ל Deadwood, מדובר בעיירה קטנה בעלת היסטוריה פרועה מימי המערב הפרוע. הרחוב הראשי של העיר משחזר את סגנון הימים ההם ואחת האטרקציות המרכזיות בו היא קרב יריות שמתרחש כל יום בשתיים, ארבע ושש. אנחנו הגענו לקרב של ארבע ממש ברגע האחרון אבל הספקנו לראות אותו. די משעשע יש לומר. בהמשך הסתובבנו בין חנויות המזכרות (יובל - כובע, נועה - עגילים, הגר - דובי) והתיישבנו לאכול.
גם כאן אפשר להתרשם מהתמונות,

הרחוב הראשי:


אני שמעת ירים אני נשכבת:




ללא כותרת:





זהו, מ Deadwood נסענו למחנה הקרוב (אפרת הזמינה מקום ערב קודם).

נ.ב. היום השקעתי והכנתי גם מפה.

יום נסיעות

הבוקר עזבנו את Cheyenne, Wyoming (מי שלא יודע יש לומר Wyoming בקול מאנפף, כך דוברים המקומיים).
התכנית היתה לצאת בתשע בבוקר ולהגיע אחר הצהריים ל Custer, South Dakota. הגענו בשמונה בערב ועל כך בהמשך.
את הבוקר בילינו בסידור האוטו-בית. אחר כך נעזרנו במקומיים על מנת לרוקן את המים האפורים והשחורים שלנו (זו היתה הפעם הראשונה שלנו). האפורים זה הקולחין והשחורים זה הקקי. צריך לחבר צינור מהקראוון לחור באדמה, פעולה שנשמעת טריויאלית אבל בעל המקום הוכיח שאפשר לדבר עליה לא מעט. עם זאת יש לומר שהוא וחברו עזרו לנו מאוד וקיבלנו מהם כמה טיפים שיכולים למנוע עוגמות נפש בעתיד.
אחרי ריקון המיכלים, נזכרנו שלא הצטלמנו בcamp ומיד ביקשנו מבעלת הבית לצלם אותנו:



השעה כבר 11 ולפנינו עוד דרך ארוכה. גילינו שלא קנינו מספיק מים לשתיה ולכן נעצור בWalMart המקומי של Cheyenne. אחרי כשעתיים יצאנו עם מים, נינטנדו, טיולון להגר ועוד כמה חוסרים שהיינו חייבים למלא.
השעה כבר 1 והדרך עדיין ארוכה. מי שלא מכיר, אנחנו די עצבניים כשאנחנו רעבים, ואנחנו זה כולל את כולם. בקיצור, צריך לאכול משהו לפני שיוצאים צפונה. מרחנו כמה סנדביצ'ים, אכלנו ויצאנו לדרך.
הנסיעה היא דרך המישורים הגדולים של Wyoming, חתיכת דרך ארוכה ומשעממת. כבישים ארוכים שמזכירים את כביש הערבה רק בלי הערבה.
בשלב כלשהוא אפרת אמרה שהיא רוצה להיות נהגת משאית (אמרתי כבר שהדרך משעממת):

נועה ויובל העבירו את רוב הזמן בנינטנדו החדש והגר הסתדרה כמו תמיד, קצת שרה, קצת מקשקשת, קצת ישנה ובעיקר מצחיקה את כולם.
אחרי כמה עצירות לפיפי וחילוץ איברים

נכנסו ל South Dakota. לא שהיה לזה סימן בשטח, אבל ככה גרס הGPS. הנוף משתנה די מהר לנוף הררי ומיוער, הרבה יותר יפה ומעניין מ Wyoming. בסביבות שמונה בערב הגענו לCuster ומצאנו camp יפהפה כמו שדמיינו ש camp צריך להיות.
כבר מאוחר, וכאמור, כשאנחנו רעבים אנחנו עצבניים אז הכנו ארוחת ערב (וגם התעצבנו קצת). זהו - מקלחות, כביסה והגענו לסוף היום.

תמונות נוספות כאן: http://picasaweb.google.com/danny.yeshurun/TripToUSA

קיבלנו את המוטורהום

הערה לסדר: משום מה אנחנו מצלחים לפרסם בבלוג רק דרך ה account של דני. עד ש tech support יתפנה לטפל ב
זה, גם אני, אפרת, מופיעה תחת שמו של דני.

הגענו ב 9:30 לתחנת ההשכרה, בה קיבלנו שירות מצוין ויחס של מלכים. מאוחר יותר התברר כי רשמית הוגדרנו VIP בשל התקופה הארוכה של שכירת הרכב.
בחצר חנו רכבים לרוב ודני אמר לי פתאום: אפרת, זה גדול. ממש גדול.

וכן, ה RV ממש גדול. בעיקר ארוך. וגם רחב. כן, וגם גבוה.

בעיקר צריך לשם לב בסיבובים – לא "לקחת" את הפינה או את מי או מה שעומד בה.
קיבלנו הדרכה מפורטת בתחנת ההשכרה ולפני שיצאנו לדרך התברר כי הרכב שקיבלנו הוא חדש כמעט לחלוטין. כל כך חדש שאפילו לוחית רישוי עוד אין לו.
מה עושים? קיבלנו מספר לוחיות רישוי זמניות מקרטון אותן מדביקים בסלוטייפ על החלון האחורי של הרכב. כן, וגם מחליפים כל מספר שבועות. קיבלנו סט לוחיות (קרטוניות) עם תאריכי תוקף עליהן. נקוה שנשים לב מה בכלל התאריך ואם כבר צריך להדביק חדשה...

ברוב גבורה התיישבתי ליד ההגה וצלחתי את הסיבובים הראשונים בהצלחה לקול צהלות הילדים, מחיאות כפיים ושירת "היום יום הולדת לאוטו בית" ששרה הגר.

לאחר שמתרגלים להסתכל במראות הצד הנהיגה אינה קשה. רברס – רק עם כוון של דני. באופן כללי הסתדרנו די מהר והדבר קל בהרבה ממה שחששנו בישראל.

על הכבישים כמות גדולה של משאיות ארוכות ביותר ודוהרות ביותר. מעבר לחויה יש לכך השפעה על המוטורהום – שבהיותו גבוה וארוך משמש כמפרש לרוחות החזקות שמייצרות המשאיות. כל משאית – שיוט קטן הצידה. לא משהו שאי אפשר לשלוט בו אבל בהחלט דורש תשומת לב.

עצירה לתדלוק, עצירה בסופר walmart אלא מה... שעתיים של הסתובבות בסופר. ככה זה כשיש הרבה קניות, כשלא מכירים את הסופר וגם לא את המצרכים... באופן מפתיע יצאנו עם שתי עגלות עמוסות וחשבון קטן מהחשבון השבועי שלנו בסופר במודיעין.

משלב זה דני נהג בהצלחה וכך שנינו כבר בוגרי היום הראשון.

אחר הצהריים הגענו ל Cheyenne, Wyoming ונכנסנו ל KOA. למה? בעיקר כי השילוט אליו היה מאיר עיניים. התברר כי אנו הישראלים הראשונים שבעלת הבית פוגשת. לאחר שהסגרנו כי זהו לנו הלילה הראשון במוטורהום היא נידבה את בעלה לכל עזרה שתידרש כולל אחרי שעות המשרד. אבל פה אמריקה, ממש לא צריך עזרה. הכל פשוט וקל לתפעול והוידאו שהראו לנו בתחנת ההשכרה כיסה הכל.

הילדים התנדבו לשטוף כלים!!! התנדבו!!! וביצעו!!! ביחד!!!

בדיוק אז נגמרה לנו הסוללה במצלמה, אז תצטרכו להאמין.

לאחר פריקת התיקים, סוף סוף, התיישבנו לנו לאכול ארוחת ערב מעשה ידי דני על שולחן הפיקניק בחוץ. שמחתי לאכול סלט וחביתה כאשר אהבתי , ממש איש תחת גפנו ותחת מוטורהומו. אלא שאז החל גשם שוטף שהבריח אותנו פנימה במהירות שיא. בדיוק כשסיימנו להכניס הכל פנימה הפסיק גם הגשם. נו טוב, מחר ננסה שוב להוריד גשם על האינדיאנים בהכנת חביתה וסלט.

יום בדנבר

קמנו, צחצחנו שיניים וכו'. הגר בילתה בילוי נעים בעליה וירידה במעלית - יחד עם הורה מלווה כמובן. הילדים הפתיעו בשינה ארוכה ורצופה ובית המלון הפתיע בארוחת בקר מגוונת הכוללת דברים צפויים וגם פחות כמו המבורגר. אפילו הדור הצעיר חובב ההמבורגרים שאל תוך כדי קימוט אף מי אוכל המבורגר לארוחת בקר. אבל היה .
נסענו במונית ל ,downtown הסתובבנו במדרחוב שנמצא ב 16th street , קיבלנו טיפים לרוב ב-ה .tourist infoאיש הנחמד שעשה לנו תוכנית מעניינת להיום שמע שאנחנו מישראל והצטער שהיהודיה שלהם לא נמצאת היום כי היא הייתה שמחה לתרגל קצת את היידיש שלה. לא תיקנו אותו.
הלכנו ל Colorado historical museum-ראינו תערוכה על אינדיאנים וקאובויס והצטלמנו ליד פסל הבופאלו שעומד בחוץ.

ראינו גם סנאי. ממש wildlife באמצע העיר.

אכלנו המבורגר (כבר הגיעה השעה) וצילמנו את הדוב הכחול שהוא הסמל של קולורדו - פסל ענק שעומד בצמוד למרכז הקונגרסים בדנבר.

צעדנו מעדנות לאקווריום תוך מעבר בחנות הגדולה בעולם לציוד מחנאות וספורט. החנות היתה מרשימה. האקווריום פחות. החנות עלתה לנו יותר, האקווריום פחות. אבל בחישוב עלות מול תמורה אין ספק שהחנות ניצחה.

---

פינת הטיפ למטייל:
1. האקווריום לא שווה את הכסף. הילדים אמנם התלהבו מ"פינת הליטוף" של דגי stingray אבל המחיר גבוה מדי עבור התמורה המועטה.
2. אנו לא ממליצים על המלון שלנו. השירות באופן מפתיע מזכיר יותר את הודו מאשר את מדינת הלקוח תמיד צודק. והלקוח בסך הכל רצה שעבור 5 אנשים בחדר יהיו 5 מגבות ומספיק סדינים לכל המיטות.

הטיסה

הטיסה לפרנקפורט היתה אמורה להמריא בחמש בבוקר מישראל ומכיון שלא היו לנו מקומות שמורים בטיסת ההמשך לדנבר הגענו לנתב"ג מוקדם, בערך בשתיים לפנות בבוקר. התייצבנו בתור ל-check-in, שלפנו את כל המסמכים מהתיק שהוכן מבעוד מועד, 1 , 2 , 3 , 4 דרכונים...חסר אחד. בטח נפל בתוך התיק, אבל לא הוא לא היה גם בתוך התיק.
מבלי לנקוב בשמות, המבוגרת האחראית במשפחה, שכחה את הדרכון בבית. כאמור הגענו מוקדם והטיסה הראשונה היתה במונית מנתב"ג למודיעין וחזרה. חזרנו לתור, הבודקת כבר שמעה את כל הסיפור מנועה כולל עדכון על הטיול שעומד לפנינו ועברנו את זה די מהר. מתור לתור, הגענו לדיוטי פרי.
הגר רצתה גלידה וגם מיץ תפוזים


אפרת הלכה עם יובל ונועה לקנות קרוקס חדשים עם הוואצ'רים שקיבלנו מהסוכנת נסיעות. אני שתיתי קפה וצפיתי בהגר.
הגענו ל-gate והסתבר שהטיסה תתאחר בשעה (היינו יכולים להספיק לאבד עוד דרכון וגם למצוא אותו). בסוף עלינו למטוס ותפסנו מקומות טובים. הטייס התחיל הכי מהיר שהוא יכול ואחר כך הגביר אז בסופו של דבר הגענו לפרנקפורט באיחור קטן יחסית. עדיין נשארנו לנו יותר מארבע שעות לשרוף עד הטיסה לדנבר. אז שרפנו. הגר מכירה את המדרגות הנעות והמסועים מכל הכיוונים וביסודיות. בדרך חזרה מחכות לנו 11 שעות שם אבל עוד חזון למועד.
לקראת הסוף כבר היה קשה:



גם הטיסה הזו לא יצאה בזמן (הגרמנים זה כבר לא מה שהיה פעם).
הטיסה עצמה היתה מייגעת, יותר מעשר שעות. הילדים ישנו רוב זמן הטיסה ובאופן כללי הם ראויים לשבח על התנהגותם עד כה.
בשעה טובה ומוצלחת (4 אחה"צ) הגענו לדנבר ועברנו בקלילות את ביקורת הדרכונים (אפרת קיבלה ח"ח מהאיש שמנהל את התור על מילוי מדויק של כל הטפסים, לא סיפרנו לו על הדרכון מתחילת היום).
אחרי שאספנו את כל המזוודות יצאנו בביטחה לקחת shuttle למלון. לא נלאה אותכם בפרטים אבל חיכינו 45 דקות עד שהנ"ל הגיע והטמפרטורה פה היא בערך 30 מעלות צלסיוס. מפלס העצבים עלה אבל יחסית למצב זה לא התדרדר לאלימות.
הגענו למלון, Holiday Inn Express, התמקמנו, התקלחנו, אכלנו ארוחת ערב וצנחנו למיטות.
למחרת בבוקר נקום ונעביר את היום בדנבר ועל כך בפוסט הבא.

---

פינת הטיפ למטייל:
1. רצוי לא לשכוח דרכונים בבית. אם כן, אז כדאי לגור בקרבת שדה התעופה ולצאת מוקדם.
2. Haven't the Jewish people suffered enough זה מה שניתן לומר על האוכל בלופטהנזה. מומלץ להביא חטיפים/סנדביצ'ים מהבית.

אריזה

אז מה אורזים לשלושה חודשים? כמה זמן זה לוקח?

אפרת אמרה שתוך שעתיים היא אורזת הכל (יובל מגחך פה לידי). טוב נו, זה לקח לה שעתיים וחצי שזה טעות סבירה.
בסופו של דבר הגענו לארבעה צ'ימידנים שנקנו באלנבי ותרמיל אחד מהטיול הגדול של אפרת בהודו (כשהדינוזאורים עוד היו פה, הילדים לא והאמת שגם אני לא זוכר איפה הייתי). חמישה תיקי יד ועוד תיק קטן להגר.
מה בפנים?
בגדים כמובן, גם לקיץ וגם לחורף (ברוקי'ס הקנדיים אמור להיות די קר במושגים שלנו).
ספרים, משחקים, דיסקים עם מוזיקה וסרטים.
לפטופ.
מצלמה כמובן.
כיסא בטיחות להגר.
תרופות ופלסטרים.
והיו עוד כל מיני דברים אחרים שאפרת אמרה לי לשים בתיקים ואני לא זוכר מה היה שם בדיוק. אז אם אתם רוצים את כל הפרטים צריך לשאול את אפרת.
ולא לשכוח שלכל תיק יש מספר ורשום מה יש בו. למשל בתיק מספר 1 יש דברים שצריך למלון בדנבר כדי שלא נצטרך לחטט בכולם.

אז איך הכל התחיל

איך בעצם עלה על דעתינו לנסוע בקרואן לשלושה חודשים? ומאיפה האומץ? וכל הכבוד לכם - מגוון של תגובות שאנחנו מקבלים בשבועות האחרונים. אז הנה, מדריך מקוצר ל "איך עושים זאת". קודם כל - state of mind - החלטנו כי אנחנו רוצים חויה משפחתית ב easy. מי שמכיר את אפרת יודע ש easy זה מונח יחסי. אין הכוונה לרביצה חסרת מעש על החוף אבל בהחלט טיול עם אטרקציות ללא ריצה מטורפת בינהן.
אחרי שהחלטנו על טיול בקרוואן, קראנו כל כתבה ומכתב באתר מוטורהום וקיבלנו החלטה סופית על מסגרת הזמן - רכשנו את תוכנת הנווט streets&trips , קיבלנו מאבי ממוטרוהום יעוץ לגבי המסלול והתחלנו בדוקטורט לגבי האטרקציות, הקמפים, המרחקים, המחירים, כסאות הבטיחות הנדרשים, טלפונים נייידים ועוד ועוד. קיבלנו גם עצות טובות מיועצת הטיולים בממסי. באיטרנט יש מידע רב ומתברר כי יש בלוגים לא מעטים של מטיילי RV - באנגלית וגם קצת בעברית. נעזרנו לא מעט בבלוג של דוד פרנקל ולבסוף הזמנו קרוואן וטיסות. (גם) כאן המקום לשבח את השירות המצויין שקיבלנו משירלי ממוטורהום ומנעמה מאופיר טורס ר"ג, שבינתיים הפכה להיות "סוכנת הבית" - סוכנת הנסיעות אליה הפנינו את כל חברינו.
בעצת אבי, המסלול כולל בממוצע 150 מייל ליום , כאשר כמובן המילה בממוצע מחביאה גם ימים יותר ארוכים (עם הקצרים אין בעיה). התכנון ארך לא מעט זמן, בעיקר בשל ההנאה שלי לעסוק בזה.
ההתרגשות פה בעיצומה, הסידורים לקראת סיום ואפילו המונית כבר מוזמנת.
אז זהו, הדווח הבא יהיה כנראה מ"השטח". טסים עוד 3 ימים!

לזה חיכיתם

אתם יושבים בבית ושואלים את עצמכם מתי כבר יהיה משהו חדש בבלוג הזה?
מה קורה?
אולי כדאי להכנס ולבדוק?

לא עוד.
עכשיו אפשר להרשם לעדכונים במייל.
תשתמשו בתיבה מצד שמאל למעלה וצפו לבאות.

שימו לב שאנחנו יכולים לדעת מי נרשם ומי לא.

שבוע לפני

נועה ספרה ימים מאז שאנחנו 53 יום לפני הנסיעה. עכשיו אנחנו שבוע לפני, נראה שהרוב כבר סגור, קיבלנו טיפים מכל מי שאפשר - וזה כולל את האח של בעלה של בת הדודה של דני, אפילו מונית כבר הוזמנה ולפתע אנחנו מופתעים: יכול להיות שאין לנו מה לעשות יותר? רק לחכות ליום האחרון ולארוז את התיקים?
ברור שעוד נספיק הרבה , למשל מבחן בתורה (נועה), תחרות בקראטה (יובל) ועוד הרבה מכונות כביסה (איכשהו מפלס הכביסה בבית לא מושפע משום דבר. תמיד אנחנו מנסים לגלות אם יש לסל הכביסה תחתית.)
מבררים כל יום מהי תחזית מזג האויר בדנבר (כבר אמרתי שאין לנו יותר מה לעשות, נכון?)
נו שיעבור כבר...

קצת תאריכים

ב-24/6 אנחנו ממריאים. עוצרים בפרנקפורט לכמה שעות ומשם ממשיכים לדנבר. קולרדו.
ב-25/9 אנחנו נוחתים בבן גוריון.
ובין לבין?
שוכרים את הקרוון, נוסעים, עוצרים, ישנים, הדברים הרגילים.
בקיצור, נשתדל לעדכן בזמן אמת.

וכמובן שאתם מוזמנים להגיב כאן.