מילות סיכום

עברו כבר כמה ימים מאז שנחתנו, עוד לא התגברנו לחלוטין על הג'ט לג אבל אוטוטו ראש השנה אז אין ברירה.
אז מה היה לנו?
7000 מייל
40 קמפים
לא מעט סופרמרקטים וגם לא מעט מסעדות
טבע
עיר
דיסנילנד
כבישים ארוכים
כבישים רחבים
טיסות ארוכות
אין סוף חוויות
ומי שלא מאמין - שיקרא את הבלוג מהתחלה.

הוצאות?
לא מעט....
כרטיסי טיסה, שכירת הרכב, דלק, ת קמפים, אוכל, בידור, מתנות וכו'.

מסקנות?
הפורמט (טיול בקרוון) מומלץ בחום. צריך לזכור שלא תמיד זה קל (5 אנשים דחוסים בקופסה על גלגלים 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע) אבל בשורה התחתונה זה כיף גדול. לא חייבים 3 חודשים, אפשר גם פחות. לדעתי שבועיים זה המינימום.
כשמתכננים את המסלול כדאי להשאיר הרבה ימים ספייר - ככה אפשר להשאר במקומות שמוצאים חן בעינכם יותר זמן. חשוב גם לזכור, שכל עצירה (לסופר, לאכול, סתם מנוחה) לוקחת יותר זמן ממה שחשבתם (בעיקר עם ילדים).
טיול בפורמט כזה מתאים מצוין כשמדובר ב"טבע", אם מתכננים לטייל בעיר בלבד זה לא מומלץ. כשמגיעים לעיר אז הקמפ הוא לא במרכז ומצריך תחבורה ציבורית (אלא אם כן גוררים רכב נוסף). חוץ מזה, הקמפים בעיר הם בדרך כלל מגרשי חניה עם חיבורים למים וחשמל בעוד שמחוץ לעיר ניתן למצוא קמפים ממש יפים.
בטח יש עוד הרבה דברים ששכחתי, מי שחושב על טיול כזה, מוזמן כמובן להתייעץ איתנו. נשמח.

שאריות: מי שמתכנן לטייל בארה"ב בשנה הקרובה אז יש לנו טלפון אמריקאי עם כ 30 דקות אויר (ואפשרות להוספת דקות עד נובמבר) וכרטיס כניסה לפארקים הלאומיים עד לקיץ הבא (יש לנו גם לפארקים של קנדה).

זהו. הכתיבה בבלוג היתה לחלק בלתי נפרד מהטיול ומומלצת לכל מי שמתכנן טיול ארוך.
תודה לכל קוראינו הנאמנים, כאן מסתיימים השידורים עד לטיול הבא.

שנה טובה.

הטיסה חזרה

בערך בשתיים בצהריים הגענו לשדה התעופה בדנבר. הטיסה אמורה לצאת ב 5:45 אז היה לנו ים זמן.
את התיקים/מזוודות קשה לסחוב על עגלה רגילה אז לקחנו עגלה גדולה שמגיעה גם עם סבל (אי אפשר לקחת אותה לבד), וכך הובלנו (ע"י הסבל) לדלפק של לופטהנזה. כאמור, השעה עוד מוקדמת אז אין בכלל תורים. ניגשנו לדלפק הפנוי שם חיכתה לנו סבטלנה מרטינז (זה השם שלה). בהמשך התברר שלסבטלנה יש תודעת שירות סובייטית וקצב של מקסיקאי בסייסטה.
התחלנו לשים את המזוודות על המשקל ומייד שמה לב סבטלנה שעברנו את המשקל המותר. מותר שתי מזוודות לכל נוסע אבל כל אחת מהם אסור שתעבור את ה-23 ק"ג. זזנו הצידה והתחלנו במבצע איזון המזוודות שהסתיים רק אחרי שקנינו מזוודה נוספת. חזרנו אל סבטלנה ונפרדנו ממנה אחרי יותר מחצי שעה.
עברנו את הבדיקות הבטחוניות בשלום והגענו אל אולם ההמתנה. אכלנו, שתינו, עשינו פיפי ויאללה למטוס.
הטיסה לפרנקפורט ארכה כתשע שעות ויש לציין שעברה די מהר, בנמנום ובצפייה בסרטים.
החלק הקשה התחיל בפרנקפורט שם חיכו לנו כ-11 שעות המתנה עד הטיסה לתל אביב. לאור עייפותינו החלטנו לא לצאת לעיר ונשארנו בשדה.
עברנו מכיסא לכיסא, מחנות לחנות, מגלידה לקפה, כמעט ונשברנו אבל כמו שאומרים "עוד לא נולד ה____ שיעצור את הזמן" אז הוא באמת עוד לא נולד והגיעה שעת הטיסה.

From 20092008

From 20092008

From 20092008

From 20092008

העלייה לטיסה היתה קצת מייגעת שכן המחשב התקלקל ואחרי שתוקן היה קשה להתרגל לתור ישראלי אחרי שהתרגלנו לתורים המסודרים והמאורגנים באמריקה.
למרות העיכובים, נחתנו בנתב"ג בזמן (בערך בשלוש וחצי לפנות בוקר). שניר ונילי (שניר הוא החבר הכי טוב של יובל ונילי זו אמא שלו) חיכו לנו עם בלונים והשמחה היתה גדולה.
למי שעדיין במתח - הגענו הביתה בשלום ולאט לאט אנחנו מתאוששים מהג'ט לג ומתרגלים למרחבים בבית.
זהו, חוזרים לשיגרה.
בקרוב נכתוב קצת סיכומים, סטטיסטיקות וכיוצא באלה אז אל תכבו את המחשב עדיין.

יום אחרון בדנבר

טוב, הצלחנו לארוז את הרוב אתמול כך שנשארנו עם יום חופשי.

From 20092008

החלטנו לצ'פר את הילדים ביום כיף ולאחר חיפושים באינטרנט ובאינסוף ברושורות מצאנו לונה פארק קטן שפתוח באמצע השבוע. נסענו לשם ומסתבר כי מדובר יותר בהאנגר ענק ובו מתקנים שונים, משחקי arcade ופינת משחקים לילדים בגיל של הגר.
הגר הראתה סימני עייפות קשים ולא רצתה לשחק בשום דבר. בשלב הזה ביקשתי מהילדים הגדולים שייכנסו לשחק איתה ואכן זה הניב ערנות והתלהבות. הגר בילתה בעיקר בחדר המספרה בסירוק וטיפול בשערם של יובל ונועה.

From 20092008

From 20092008

From 20092008

יובל ונועה נסעו בקארטינג "אמיתי" שבו צריך לחבוש קסדה, להישמע להוראות המוצגות ע"י דגלים שונים ולחתום על waiver (ההורים, ההורים).

From 20092008

לאחר מספר שעות יצאנו לאכול ב historic downtown of Golden לא לפני שטעינו בדרך והגענו אל משרד השריף המחוזי וה-detention center הצמוד אליו.
זהו, טאטוא, מקלחות, צחצוח שיניים ולילה אחרון באוטוביית שלנו.

From 20092008

למחרת החזרנואת האוטוביית. ההחזרה לקחה כ-7 דקות. עשינו סך הכל קצת יותר מ 7,000 מייל ב 81 יום.
הנהג של חברת ההשכרה הגיע לפני הזמן. העמסנו את הציוד (והיה מה להעמיס) ויאללה לשדה.

From 20092008

הדרך מזרחה

יצאנו מווגאס לכוון דנבר כשהתוכנית היא לעשות את הדרך בארבעה ימי נסיעה.
ביום הראשון נסענו ונסענו... ביום השני נסענו ונסענו... מדי פעם עצרנו באיזו אטרקציה. ביום הראשון עברנו מנבאדה, לאריזונה ושם ל יוטה. עצרנו ב colob canyons שהם חלק מהפארק הלאומי zion אשר ב Utah.
תצורות סלע אדום יפהפיות. טיילנו במסלול קצר ברגל, צילמנו הרבה והתפעלנו גם מכך שכבישים בתוך הפארק צבועים אדום כצבע הסלעים.

From 13092008

From 13092008

ישנו ב Beaver בקמפ נחמד השייך ל KOA. שמחנו לחזור ל country - הטבע המרשים, הקמפים הקטנים והידידותיים, הכבישים פחות עמוסים. הרגשנו גם את ה downside - בסופר יש מעט ירקות או ירקות לא ברמה שמספקת אותנו. אכן מבחינה זו אין מדינה שמתחרה בשפע ובסטנדרטים של קליפורניה.
בערב גילינו שעברנו איזור זמן וקידמנו את השעון בשעה.
למחרת עצרנו באזור בו קיימים ציורי סלע עתיקים של אינדיאנים שחיו במקום. כיון שלא נשאר שום תיעוד נוסף כל חוקר וחוקר רשאי להניח מה מסמל הציור. וכך ספקולציות שונות קיימות בהתאם לרוח החוקר: החל מ"תיאור סצינת ציד" ועד ל"מפגש עם חייזר".

From 13092008

From 13092008

המשכנו עד הפארק הלאומי Arches - פארק אשר מתייחד באבן חול אדומה אשר הגשם, השלג, הרוח והפרשי הטמפרטורות בין יום ללילה גרמו לה להתפורר ולהציג קשתות מקשתות שונות.

From 15092008

From 15092008

ישנו בקמפ נפלא מול הקשתות הקרוי Archview RV Park.

הגר הכריזה על שביתה: "אני לא יוצאת מהאוטו בית". לפיכך המסלולים לקחו לנו כפול זמן: פעם אחת עשה את המסלול הורה עם הילדים הגדולים ופעם שניה הורה שני לבדו. מרגישים כבר אוירת סוף קורס. הגר מבקשת לחזור ל"בית השני שלנו".
בערב יצאנו אל BAR M chuckwagon המצוי בקרבת מקום לקמפ. זהו מקום בו מבשלים ארוחת קאובויס, עושים הצגת יריות קטנה ומקנחים בהופעת שירי קאונטרי. ההופעה היתה נעימה. האוכל כל כך גרוע שאני לא מתפלאת שהקאובויז עצבניים ויורים כל הזמן אחד על השני.

למחרת החלטנו למשוך מזרחה כמה שנוכל. לקראת ערב חיפשנו קמפ לישון בו. מצאנו קמפ חביב על גדת אגמון אולם לא נמצא משרדו בנייני שירותים. סיבוב בקמפ גרם לנו להבין שהו קמפ שגרים בו באופן קבוע והחלטנו לא להישאר. המשכנו לנסוע, הגיעה כבר השעה (והמצב) לעצור ולא מצאנו דבר. התיעצות עם נהג מונית הובילה אותנו לקמפ במעלה הגבעה (קמפ לא על מסילת ברזל ולא על הכביש!). גם שם לא נמצא משרד והתייעצות עם השכנים הביאה את המידע הבא: הקמפ משכיר שטח על בסיס חודשי בלבד. רוב האנשים שם הם קודחי נפט שהגיעו לאזור בעקבות עבודתם (יש קידוחי נפט ברוקיס). כולם הציעו לנו לתפוס מקום פנוי, ללכת לישון ובבקר להמשיך לדרכינו. כך עשינו. בבקר הגיעה האחראית, הסבירה לנו באדיבות שהם לא משכירים על בסיס יומי ואנו מתבקשים לעזוב. אז עזבנו.
המשכנו לכוון דנבר ובשעת צהריים הגענו לקמפ נהדר. אחד היפים, המאובזרים והנקיים שפגשנו כל הטיול כולו:
Dakota Ridge RV park, GOLDEN.
ארזנו, ניקינו את הקרוואן ןהלכנו לישון לאחר ארוחת ערב שדני הכין לנו.

הערה לסדר

אנחנו בעיכוב בכתיבה לא בגלל שנגמר לנו החשק בסוף הטיול אלא בגלל שחיבורי האינטרנט עד כה (וגם פה) ממש לא משהו... נשתדל להדביק את החסר בקרוב.

לאס וגאס

למחרת קמנו בבוקר והתחלנו לשוטט. האזור המעניין של העיר ממוקם מסביב לרחוב הראשי Las Vegas Blvd הידוע גם בכינויו The Strip (להלן הסטריפ). הרחוב כולו מעוטר במלונות שונים ומשונים כשבכולם הקזינו הוא העיקר כמובן אבל כל אחד מאופיין בנושא משלו – New York New York – נראה מבחוץ כמו מנהטן ומבפנים כמו רחוב בניו יורק, The Venetian – כמו ונציה כולל תעלת מים שאפשר לשוט בה בגונדולה וכן הלאה וכן הלאה...
הקמפ שלנו ממוקם בחצר האחורית של מלון Circus Circus ולכן התחלנו בו. שם המלון מרמז על תוכנו ואכן יש בו הופעות קרקסיות שונות, כל חצי שעה הופעה אחרת. הספקנו להגיע לסופה של הופעת אקרובטים מלאי אנרגיה ומאוחר יותר להופעה של "נער גומי" ישנוני משהו. כדי להגיע להופעה חייבים לעבור דרך הקזינו של המלון (כדי להגיע לכל מקום בעצם) וכאן יש מלכוד קטן שכן לילדים מתחת לגיל 21 אסור להיכנס לקזינו, אז מה עושים? מגדירים את השטיחים שעוברים בין מכונות המשחק כGreen Zone (אם תרצו – "מסדרון ירוק") שרק בו מותר לדרדקים להסתובב, אבל רק ללכת, בלי לעצור. יובל ואני חיכינו לבנות שנכנסו לשרותים וכעבור שניות ספורות הגיע איש בטחון שביקש שלא נעמוד בצד של המכונות ושיובל "ייצמד לקיר".
ארוחת צהריים אכלנו במלון – כדי שהמהמרים לא יזדקקו לצאת מהמלון ישנו היצע גדול של מסעדות ובינהן "בופה ככל יכולתך" אז הפגנו את יכולתנו ואכלנו.
מכאן יצאנו אל הרחוב כשבכוונתינו לראות עוד מלון או שניים ולקנות כרטיסים להופעה כלשהיא. הסטריפ הוא רחוב די ארוך ולנוע בו בחום המדברי של נבאדה רצוי ברכב ממוזג. אפשר במונית – די יקר ואפשר באוטובוס – לא יקר אבל די מעצבן – מאוד איטי. בקיצור קנינו כרטיס לאוטובוס שתקף ל24 שעות מרגע קנייתו (5$ לבן אדם).
לאורך הרחוב פזורים משרדי כרטיסים שמוכרים כרטיסים מוזלים להופעות שמתקיימות באותו יום. נסענו למלון ניו יורק כדי לראות אותו (יש שם גם רכבת הרים שווה) ולפני זה לקנות כרטיסים להופעה.
קצת על ההופעות – המבחר הוא עצום. בכל יום יש לפחות הופעה אחת בכל מלון: זמרים, קומיקאים, קוסמים, רקדנים ועוד. בקיצור, אחרי שהבנו שרוב ההופעות לא מתאימות לילדים כולם או שלא מתאימות להגר הוחלט שאפרת, יובל ונועה ילכו להופעה בשם Ice (החלקה על הקרח) והגר ואני ננוח בקמפ (שנינו זקוקים לזה). קנינו את הכרטיסים אבל אז התברר שאלה לא ממש כרטיסים אלא ואוצ'רים שאיתם צריך ללכת למלון הרלוונטי ולהמיר אותם לכרטיסים, המיקום אינו מובטח ורצוי להגיע מוקדם ככל האפשר על מנת לזכות במקום סביר. המלון הרלוונטי היה Riviera שממוקם בדיוק מול Circus Circus שם התחלנו את היום...אפרת לקחה את האוטובוס בחזרה והילדים ואני הלכנו למלון ניו יורק, ביזבזנו כמה quarter-ים ב arcade של ילדים וחזרנו לקמפ. אפרת והגדולים הלכו להופעה והגר ואני לבריכה.
ביום חמישי ראינו את ה Ceasar Palace – מלון בסגנון רומאי ואת The Venetian – מלון בסגנון ונציאני. בערב נסענו אל לי, תומר, ים וגאיה שגרים בפרבר של לאס וגאס. אפרת ולי חברות ותיקות – שתיהן נולדו באותו יום (באותה שנה) והפלא ופלא גם נועה וים נולדו באותו יום (באותה שנה). מישהו בוגאס היה מהמר שזה יקרה? בכל מקרה, ים ונועה שלא נפגשו עדיין ורק שמעו זו על זו התחברו במהרה ונועה אף נשארה לישון שם. היה ערב כייפי ביותר שאחריו חזרנו לקמפ ובעוד אפרת, יובל והגר הלכו לישון אני יצאתי אל הסטריפ על מנת לצלם אותו בלילה (טוב נו, גם נכנסתי לקזינו, אי אפשר להיות בוגאס בלי זה).
ביום שישי בבוקר, לי הביאה את נועה ואחרי שני סיבובי סרק במייבש כביסה (מישהו הכניס מטבעות למכונה אבל לא לחץ על Start) יצאנו לדרכנו. הכיוון הכללי הוא דנבר שם מחזירים את האוטו וביום רביעי ממריאים לכיוון הבית.

בדרך ללאס ווגאס

הדרך ללאס ווגאס אורכת ארבע עד חמש שעות - למי שנוהג ברכב רגיל.
אנחנו לקחנו בחשבון קצת יותר, בשל הרוחות אנו נוהגים לאט יותר.
יצאנו ב 11:00 מלוס אנג'לס אחרי המטיידות בסופר והגענו ללאס ווגאס אחרי 21:00.
איך?
ובכן, נסענו לאט. ועצרנו הרבה. ואז המשכנו.
בדרך, על הכביש הראשי, באמצע המדבר נמצאים להם שני מרכזי קניות מוזלים הקרויים outlet. בהחלטה מראש עצרנו בהם כדי להצטייד בבגדי ילדים וגם בקצת בגדי מבוגרים לקראת החורף הקרב. לאור מחירי הטקסטיל הנמוכים בארה"ב ומחירי הדולר נראה כי זו עסקה מצויינת.
בתור התחלה עצרנו לאכול צהריים. וכדי לא לבזבז זמן נכנסנו לרשת המבורגרים שנקראת in & out. לרשת זו שלושה סוגי המבורגרים: רגיל, עם גבינה וכפול עם גבינה. אפשר להזמין עם צ'יפס או בלי. וגם שתיה אפשר להזמין - מקבלים כוס ריקה וממלאים אותה במכונת השתיה שבצד. העסק עובד כמו בית חרושת משומן ביותר. כיון שאין הרבה אופציות המטבח מכין המבורגרים כל הזמן, הקופאי אינו מתעכב למלא שתיה והעסק רץ. המחירים מצחיקים: ארוחה לחמישתנו עלתה 22$. מצד שני - בטוח שהרבה קרדיולוגים מתפרנסים מלקוחות הרשת.
לאחר מכן נכנסנו לחנות המזוודות : אחד התיקים נקרע בדרך, השני איבד את ריצ'רצ'ו. יש צורך בתחליף. המוכרת נקבה במספר מחירים עבור מה שבחרנו כאשר הנמוך ביותר היה עבור תשלום במזומן. שילמנו. אנחנו לא בטוחים שהיא רשמה בקופה. הופתענו ביותר. באמריקה! (בבקשה לקרוא את המילה האחרונה באינטונציה נדהמת).
המשכנו לחנות נעליים ולבגדי ילדים. דני זכה בשני זוגות מכנסיים, אפרת זכתה בבגדים לעבודה, יובל זכה בג'ינס ובתיק חדש לבי"ס, נועה והגר זכו בחצאיות ונעלי ספורט אך ללא ספק השיא הוא התגלמות החלום של דני: ג'יפ עם שלט רחוק!
הרי הוא כאן לפניכם כפי שנבדק בקמפ בלאס ווגאס:

From 10092008

הגעהו ללאס ווגאס בלילה, אל קמפ שהזמנו מראש. הקמפ נמצא במגרש החניה של המלון Circus Circus וכולל בריכה, מגרש משחקים, חדר טלויזיה, חדר כביסה ושירותים/מקלחות והכי חשוב: אנחנו ממש על ה strip!
הגר נרדמה ואפרת נשארה איתה. דני והילדים יצאו לחרוש את הסטריפ וחזרו מלאי חויות מכמות האורות שיש כאן.
לא ניתן להכנס עם הילדים לקזינו אבל יש המון אטרקציות אחרות שמתאימות להם - הופעות שונות, מתקנים של לונה פארק וסתם בחינה של המלונות השונים.
אין ספק שהמונח דקדנס נטבע במיוחד עבור לאס ווגאס.

Universal studios Hollywood

מסן דייגו נסענו ללוס אנג'לס. כיון שנזקקנו למצרכים עצרנו בשכונה של איה (שהיא בין כך בדרך) ונכנסנו לסופר המקומי. הרגשנו בבית. הילדים זכרו מייד איפה הבמבה...
בלוס אנג'לס ישנו בקמפ הקרוב ביותר לאולפני יוניברסל. כמו הקמפים שפגשנו עד כה בערים הוא ניחן בצפיפות רבה, אוכלוסיה קבועה רבה, חוסר בשולחן פיקניק או איזה שהן תוספות למעט מקום חניה. אבל כפי שאמרו גדולים וחכמים מאיתנו: location, location, location.
נסענו לנו בבקר לאולפנים. כל מה שאומרים על התנועה ב LA נכון - 5-6 נתיבים דוהרים, מחלפים שאתה מוכרח להישאר בהם מרוכז ונהגים ישראלים (לפחות בתרבות הנהיגה). אנחנו מתמודדים עם זה בשיטה הידועה: דני נוהג, אפרת מנווטת. כמו שדני נוהג לאמר לילדים: תמיד תקשיבו לאמא.
הגענו לאולפנים, יש חניה ב 17$ וחניה מועדפת ב 25$. מה ההבדל? היקרה היא מול הפתח, הזולה במרחק של 12-15 דקות הליכה. לקחנו את היקרה אלא מה. באולפנים עשינו סיור רכוב בין אתרי צילום שונים וקצת פעלולים. סיפרו לנו שבבימה זו מצלמים CSI ובבימה זו מצלמים עקרות בית נואשות אבל לא ראינו שום דבר ובאותה מידה יכלו לספר לנו עוד הרבה סיפורים.

From 10092008

המשכנו לפארק השעשועים שלהם שמורכב ממתקנים שונים ומספר הצגות של פעלולים. הצגות הפעלולים היו מרתקות. המתקנים קצת מאכזבים אחרי דיסנילנד.
גם ביוניברסל אפשר להצטלם עם הדמויות האהובות עליך והגר לא פספסה את דורה, בוב ספוג, שרק ופיונה והסימפסונים הקרויים על ידה הסינגסונגס.

From 10092008

From 10092008

From 10092008

From 10092008

באופן כללי רוב האטרקציות היו לא עבור הגר (מגבלות גובה) או מפחידות מדי. הגר עמדה בגבורה בכל הפחדים ואף חייכה בסיום כל אטרציה למרות שחשקה שיניים במהלכה.
הסרט "שרק" בארבעה מימדים שבר אותה וגרם למעט בכי. מה זה ארבעה מימדים? שלושה אתם יודעים והרביעי זה מיים, רוח וכדומה שנשפכים על הצופים במהלך הסרט לפי העלילה. החלק המפחיד עבור הגר היה עכביש גדול שמופיע לך מול הפרצוף. מאותו רגע שהורדתי לה את המשקפים התלת מימדיים הכל נרגע.
באמריקה כמו באמריקה יש חנות בכל פינה עם חולצות, כוסות, עטים, מגנטים וכו' עם דמויות מן הסרטים. כיאה לאולפני יוניברסל מוכרים גם פסלי אוסקר. קנינו שניים ולא נגלה לכם למי (מה, שנהרוס את ההפתעה?)
קנינו לנו כתרים עם אוזניים של שרק ופיונה:

From 10092008

סיימנו את הערב באזור החנויות ובתי הקפה בארוחת שרימפס במסעדת שרימפס הקרויה Bubba Gump. מי זוכר את פורסט גאמפ? זו היתה חברת דיג השרימפסים שלו. הרעיון השווקי גדול אבל הביצוע הקולינרי לוקה בחסר. שוב, הנטיה האמריקאית להטביע הכל בגבינה צהובה הורסת כל מנת שרימפ טובה.
מחר - ללאס ווגאס.

מסקנה למטיילים:
אם ניתן - הגיעו לדיסנילנד בסוף. אחרי דיסנילנד המתוקתקת ומושלמת הכל נראה מאכזב ודהוי.
בדיסני אפילו אחרון עובדי הנקיון מחייך אל הילדים וקורא לילדות princess. ביוניברסל נאבקנו קשות לקבל תשומת לב מהדמויות - גם כאשר הצטלמנו איתן.

סן דייגו -גן חיות

מי שראה את הסרט "מדגסקר" זוכרר את גן החיות של סן דייגו - כאשר החיות מגיעות לחופי זהב, סביבה טבעית ואוכל רב הן בטוחות שנשלחו ל- san diego zoo. מהסיבה הזו הגר קוראת לסן דייגו סן דייגו מדגסקר.
באנו מלאי ציפיות ועל אף שאיה הזהירה אותנו התאכזבנו (כבר הבנתם שצריך להקשיב לאיה, נכון?).
חלק מן הכלובים אכן גדולים ויפים אולם חלקם האחר קטן וכלובי ביותר.
גן החיות עצום בגודלו ומזג האויר חם בחומו. לאור זאת החלטנו להתמקד בחיות המיוחדות שלא רואים בכל ספאrי בר"ג או בגן חיות תנכי בירושלים.
ראינו קואלה וגם פנדה:

From 05092008

From 05092008

ראינו דב בננה שנקרא גם דב חתול, הוא גדל ביערות הגשם באסיה על גבי העצים ונעזר בזנבוכדי לטפס.

From 05092008

ראינו גם חתול-נמר מאוד משונה

From 05092008

נסענו ברכבל מצד אחד לצד השני של הגן, ליטפנו עזים וראינו ציפורים וקופים לרוב.
היה כיף ומעייף עד מאוד.

את היום למחרת תכננו לבלות בחוף הים אולם לאור העייפות הרבה נועה הציעה להישאר בקמפ וללכת לבריכה. הקמפ בסן דייגו מאובזר בבריכה הגדולה ביותר שראינו עד כה בקמפים ובעצי דקל גבוהים כאילו יצאו מתוך פרסומת לדרום קליפורניה. בגלויה לא שומעים את ה highway הצמוד המרעיש יומם ולילה.
אז נשארנו לנו בבריכה, הגר גילתה עצמאות ושחתה לבד (עם מצופים) ובהמשך היום שיחקנו בקלפים. בערב יצאנו למרכז קניות אשר אליו מגיעה הרכבת, אכלנו ארוחת ערב, הסתובבנו והגר קנתה לה דינוזאורית ורודה הקרויה "בובה ורודהדה".
הלילה היא ישנה איתנו ואני מקווה שהיא תתנהג יפה ותבעט פחות מהגר.
מכל הילדים הגר היא הבזבזנית ביותר. היא כמעט גמרה את התקציב שלה, בעוד הגדולים עושים קנייות בחוכמה ושוקלים כמה להשאיר להמשך הטיול (וגם לשימוש בישראל - עד הפעם הבאה של דמי הכיס).
היום נכמרו רחמיהם על הבזבזנית הקטנה וכל אחד בנפרד הציע להעביר לה מתקציבו כדי שלא תישאר עניה מרודה.
אך איזה נחת!

יום בסן דייגו

פתחנו את הבקר בנסיעה בשתי רכבות לכון החוף. לאחר ביקור מועיל ב Visitor center פנינו לביקור, לא פחות מועיל, בנושאת מטוסים ישנה שהפכה למוזיאון. USS Midway לקחה חלק פעיל במלחמת העולם השניה וכיום, עגונה למזח, משמשת כמוזיאון בו המדריכים הינם פנסיונרים של ה-navy החולקים את הידע הרב והזכרונות שלהם עם התירים הרבים שמגיעים.

From 05092008

כפי שחשבנו, נושאת מטוסים זה דבר גדול ויש בו הכל. למעשה זוהי עיר במים. בעיר יש מגורים, מטבחים, מחסנים, מוסכים ואפילו בית כלא.

From 05092008

From 05092008

לאחר מספר שעות בהן עלינו וירדנו בסולמות, נכנסנו למטוסים, מסוקים וחלקי מטוסים נפרדנו מנושאת המטוסים והמשכנו
לכוון sea port village - אזור של מסעדות לרוב. לאחר ששברנו שבר במסעדה יונית (אך איזה כיף! שיפודים, סלט, חומוס וצציקי) קלטו עיניה של הגר קרוסלת סוסים. כיון שלא הזנחנו אף קרוסלה עד כה בטיול זה, התקרבנו לקרוסלה מתוך מטרה לרכב על סוסיה. התברר כי הקרוסלה הינה מונומנט היסטורי

From 05092008

כדי לרכב עליה יש לציית לחוקים רבים:

From 05092008

לשמחתנו הצטרפו לרכיבה גם זוג פנסיונרים שעלו לקרוסלה ללא ילד תירוץ.

From 05092008

From 05092008

משם התכוונו להגיע לרובע העתיק של סן דייגו Gas lamp quarters. מקץ כ-100 מטר כאבו לנועה הרגליים (שריר המוטיבציה נסחט עד תום בדיסנילנד) ולשמחתה עצר לידינו ריקשה אנושית הקרויה פה pedicub או rikshaw.
אנחנו זכינו לנסוע ב nickshaw המופעלת ע"י ניק. בניקשה שלנו היו כלי נגינה לרוב והוזמנו ע"י ניק ליצר רעש ככל העולה על רוחנו. הוא הצליח לחלל בחליל מדי פעם - מה שמוכיח כי נשאר לו אויר גם אחרי פידול והסעה של 5 נוסעים.

From 05092008

From 05092008

הגענו בשלום ובשמחה לאזור העתיק, הסתובבנו, טיילנו, אכלנו גלידה וחזרנו בשתי רכבות לקמפ שלנו.
מחר לגן החיות!

San Diego Seaworld

נסענו בבקר ל seaworld ברכבת ואוטובוס. הגענו עם הפתיחה ועמדנו דום יחד עם כל הקהל בהתנגן ההמנון. זו לא פעם ראשונה אבל זה מכה בנו בכל פעם מחדש: הערבוב הזה בין ההמנון לארועים מסחריים. מי מעלה על דעתו שבכל בוקר עם פתיחת המימדיון ינגנו שם התקוה? מייד נחשוד כי היה פיגוע או ששכחנו איזה יום זיכרון.
הפארק גדול ומכיל תצוגות רבות של חיות ים וגם הופעות שונות. עברנו על המפה וזמני ההופעות וארגנו סדר יום שאפתני.
בתחילה האכלנו את הדולפינים: עומדים ליד הבריכה, מלטפים את הדולפין על ראשו וזורקים לו דג קטן לפה. התחושה דומה לליטוף צמיג של רכב שנשחק לחלוטין עד שהפך להיות חלק. הדגים (שלושה דגיגים קטנטנים) עולים 6$ למנה ויש להאכיל את הדולפינים במהירות כי הם אוכלים רק אוכל "טרי, נקי ובריא" כפי שטרחה לציין המנחה.

From 04092008

המשכנו להופעה של כלבי ים ולוטרות:

From 04092008

ומשם ליהלום שבכתר: הופעת ה Orca שפה נקראים Shamu:

From 04092008

From 04092008

הילדים בחרו לשבת באזור שסומן כ soak zone בשל ה splashes הרבים שעושים הלויתנים. לפני ההופעה, אמריקה או לא, עברו עובדים של המקום ומכרו שכמיות נגד גשם ומגבות. לאכזבת הדור הצעיר לא נרטבנו כלל והוסקו מסקנות להופעה הבאה.
מייד לאחר ההופעה צעדנו לעבר המסעדה הקרובה לחויה שנקראת dine with Shamu - שהומלצה ע"י איה והוזמנה ושולמה מראש. אחד הלויתנים עובר לבריכה קטנה יותר הצמודה למסעדה ותמורת סכום לא סמלי אנו יושבים במרחק מטרים ספורים ממנו, אוכלים ארוחת צהריים, בעוד הוא שוחה, קופץ ומשפריץ עלינו. חויה מדהימה!
המאמנים מספרים קצת על אימוני הלויתנים וקצת עובדות חינוכיות ובאופן כללי היתה חויה נהדרת. כרגיל, אפשר לסמוך על ההמלצות של איה.
בתחילה הגר אמרה "הנה כלב ים" אבל עד הקינוח כבר נקלט הענין שזה לויתן.

From 04092008

From 04092008

המשכנו להופעה של הדולפינים ולמודי נסיון מן ההופעה הקודמת ישבנו בשורה השלישית. הדולפין שחה ליד קצה הבריכה והשפריץ שפריץ גדול בעזרת זנבו. הגר נעלבה ופרצה בבכי ומייד עברתי איתה (ועם המצלמה) לשורה גבוהה יותר. אחרי שהחלפתי לה בגדים היא נאותה להתמקד בהופעה ואף נהנתה עד מאוד. דני והילדים הגדולים היו מרוצים ביותר ודי ספוגים.

From 04092008

From 04092008

הספקנו עוד להופעה של כלבים וחתולים וחיות בית נוספות (אמנם לא שיכות לים אבל בכל זאת היו שם):

From 04092008

From 04092008

ובסופו של יום אף צפינו בכמה תצוגות וסיימנו את היום בשעה של רכיבה על מתקנים: יובל ונועה ברכבת הרים והגר במתקני הילדים הקטנים יותר.

From 04092008

From 04092008

משום שהיו מעט אנשים שמנו לב כמה הכל מסחרי: דוכן מכירת משהו בכל פינה ומכל תצוגה יוצאים ישר לחנות. מתצוגת הפינגווינים יוצאים לחנות בה מוכרים חולצות/כדורים/ספלים/מה לא עם פינגווינים וכו'.

היה יום מהנה ביותר. מחר - לעיר.

טעם של בית

כראוי למשפחה של foodies לא נוכל בלי לכתוב על אוכל מפעם לפעם. לאחר שאיה פינקה אותנו במוצרים ישראלים נסענו בעצמינו לסופר - שבעיקר מחזיק דברים בינלאומיים. סופר ב Irvine, בבעלות משפחה אירנית ובו מוצרים שונים ומשונים.
המון אוכל פרסי, תבלינים, אורזים, ממתקים, גלידות ואפילו פיתות גדולות ומרובעות בגודל של שטיח קטן. אבל ליד זה גם דברים מיובאים מלבנון וגם מישראל. מה שמחנו לקנות גבינה של תנובה, חלה, במבה וביסלי (מי בכלל קונה את זה בארץ?), חומוס, גרעינים לבנים, פיסטוקים, חלבה מלבנון, פירות יבשים ועוד.
יקר? מאוד מאוד. אבל הגעגועים גברו עלינו. הילדים קפצו על הבמבה בקריאות שמחה.
למחרת נסענו לסופר הגדול הרגיל כדי לקנות מוצרי חלב וירקות, ולהפתעתינו מצאנו גם שם Osem Bamba... כשיש ביקוש, גם הסופר מביא את מה שצריך.
נתקלנו כבר כמה פעמים בחטיף אמריקאי מוזר, בעיקר בפארקים (דיסנילנד ודומיו): מלפפון חמוץ על מקל! נכון שזה יותר בריא מכל דבר אחר שמוכרים בדוכנים, אבל בכל זאת.. מתי מישהו מאיתנו אכל מלפפון חמוץ שלם (בגודל של קישוא)? גם בהריונות אני לא זוכרת כזו כמות גדולה של מלפפון חמוץ נאכלת במרץ רב כפי שראיתי בהזדמנויות שונות.

אחרי דיסנילנד

אין ספק שאחרי שלושה ימים בדיסנילנד זקוק האדם למנוחה ואולי בגלל זה המציאו את ה Labor Day. יום שני הראשון בחודש ספטמבר הוא ה Labor Day ועבור אמריקאים רבים מסמן את סוף חופשת הקיץ. בקיצור, קיבלנו בשמחה את הצעתה של איה לבלות את סוף השבוע הארוך בביתם וכך הרווחנו גם חברה נעימה, גם מנוחה וגם חסכנו את החיפוש אחרי קמפ בסוף השבוע העמוס ביותר של הקיץ.
אז הגענו ביום שישי לקראת הצהריים, החנינו את האוטובית ברחוב ליד הבית והתמקמנו. אחר הצהריים נסענו לmall הקרוב להשלמת קניות בחנות של דיסני (גם לי זה נשמע מוזר אחרי הימים בדיסני אבל לאיה יש הנחה וחוצמזה יש sale אז לא מתווכחים). אין מה לעשות אבל ב mall יש עוד חנויות, לא רק של דיסני, ופקדנו גם אותן. בערב ליקקנו את האצבעות מצלעות הטלה (האוסטרלי מדגישה איה) שאיה הכינה על המנגל (ברביקיו כמובן, איזה מנגל בראש שלכם).
בשבת בבוקר נסעו אפרת, יובל, נועה ואיה ל"חנות יצירה" ענקית וחזרו עם הרבה שקיות. אמה, לי, הגר, גרנט ודני נשארו בבית והשתכשכו בבריכה המתנפחת בחצר.


ארוחת צהריים אכלנו במסעדה מקסיקנית אותנטית וטעימה.
ביום ראשון נסענו ל Newport beach - חוף ים נפלא שכשחושבים על דרום קליפורניה זה מה שיש בראש. כאמור מדובר בסופ"ש עמוס אז הנסיעה ארכה כחצי שעה ועוד שעה עד שמצאנו חניה. שכרנו אופניים ושוטטנו להנאתנו לאורך החוף, אכלנו צהריים והביתה.





את היום האחרון כאן, הוא ה Labor Day, חגגנו במסיבה בבריכה של ה JCC, משהו כמו קאנטרי קלאב משודרג ביותר.
לסיום הוכתרו איה ואפרת ע"י אמה


ולסיום סיומת - היה כיף להיות כמה ימים עם חברים טובים, לבלות ולנוח ביחד.
מחר חוזרים לעבודה - נוסעים לסן דייגו.