קמנו בשש בבקר כדי לראות ולצלם את הזריחה.
מה נאמר - היה יפה.
גמרנו לארוז, הלכנו לאכול ארוחת בקר.
ב 11:00 מוחמד וחוסיין באו לקחת אותנו כפי שקבענו מראש.
נסענו שוב העירה וטיילנו בעיר עד אחה"צ.
שמחנו ששוב באנו כי ראינו חלקים שלא הספקו לראות קודם.
נכנסנו למוזיאון לזכר העבדות שנבנה על חורבות שוק העבדים המקורי וכלל ביקור במרתף (אחד מני רבים) בו הוחזקו העבדים טרם מכירתם.
הכניסה כוללת הדרכה מסודרת של מדריך מטעם המקום ובאופן כללי ליובל ונועה זה הזכיר ביקור במחנות בפולין.
אני לא הייתי בפולין אבל עלה לי בראש שזה מאיידנק של זנזיבר (בעצם של אפריקה המזרחית כולה).
פרק כואב, עצוב וחשוך בהיסטוריה שלא נלמד אצלינו כלל.
ביציאה מן המוזיאון יש אנדרטה מטלטלת (וכשנצליח להעלות תמונות תראו בעצמכם).
המשכנו להסתובב בעיר ועצרנו ל lunchi במסעדה אל מול הים.
עשינו טעות של מתחילים והגענו מתים מרעב.
המלצר לקח מאיתנו הזמנה.
אחרי כרבע שעה קיבלנו בקבוק מיים גדול (כמו שהזמנו) וכוס אחת
אחרי עוד רבע שעה המלצר חזר אלינו ואמר שהיה בלבול והוא רוצה לוודא מה ההזמנה. חזרנו עליה שוב והוא כתב אותה שוב.
היה קצת עניין שיובל ביקש אורז במקום צ'יפס והיה ברור שפה הולכים להסתבך.
התחלנו לצחוק בייאוש (ורעב). שתי בחורות צרפתיות התיישבו לידינו ועברו אותו צהליך (הזמנה, הזמנה חזורת).
להפתעתנו האוכל הגיע ממש מהר. הכי מהר שהיה לנו בזנזיבר.
הכל הגיע כפי שהזמנו למעט המנה של יובל שאכן הגיעה בלי chipsi אבל לא היה אורז במקום.
אחרי עוד כמה הסברים קיבל גם אורז ובאה לציונה גואלת.
כל החשבונות שקיבלנו בזנזיבר היו כתובים בכתב יפהפה ותם, כולל שגיאות הכתיב.
chipsi
octopusi
coconautti
קראנו שזנזיבר הוא אחד משדות התעופה הגרועים בעולם אז נערכנו.
קנינו חטיפים לטיסה, פגשנו את הנהג בשעה שקבענו, נסענו לשדה התעופה והגענו רבע שעה לפני השלוש השעות...
הנהג הצטלם איתנו, החלפנו טלפונים והופה, שני סבלים כבר העמיסו את המזוודות שלנו על עגלותיהם ורצו קדימה.
עצרתי אותם בקריאות "simama" שזה "עצור" בסוואהילית.
הוצאנו כמה דברים מתיקי היד, הכנסנו למזוודות ועוד כמה מטר הגענו למכונת השיקוף ולפרידה מן הסבלים (שקיבלו 1 ד' כל אחד כמובן).
משם לתור הבידוק - בודקים ישראלים. תהליך ארוך וצפוי.
משם צ'ק אין ומילוי טפסי יציאה לפני התור לביקורת דרכונים.
גם זה עבר מהר, שוב חיוך, שוב צילום "look at the matz-lema" ,
בדיקת בטחון נוספת ולאולם ההמתנה הקטן.
יש כסאות, יש קפיטריה ואפילו כמה חנויות דיוטי פרי עם קשקושים ומזכרות.
המטוס איחר בשעה וחצי, האנשים עייפים ורעבים והאוכלוסיה בהחלט נוטה לכוון אפשרי של טיסת השוקולד.
למזלינו, הצוות היה חביב, האנשים נרדמו די מהר ואחרי 6 שעות נחתנו בישראל.
אנחנו פה בגופינו אך לא ברוחנו.
חופשה מופלאה שגורמת לטלטלה ולקבלת פרופורציות.
עוד נחזור לאפריקה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה