היום יום ללא ים.
קבענו עם חוסיין יום טיול.
בבקר אסף אותנו מוחמד הנהג מארוחת הבקר ונסענו אל חוות תבלינים - אחת מני רבות שיש באי. החווה הזו שייכת לממשלה, היא ענקית, מעסיקה כמה מאו עובדים ומשמשת גם כמרכז לימודים עבור אנשים מכל טנזניה.
שעתיים סיור מרתק שמהלכו ראינו עצים שונים, פירות ותבלינים, קיבלנו הסברים מרתקים והחויה היתה חלומית.
איך אמרה נועה: אני מרגישה כמו צ'רלי בממלכת השוקולד.
המדריך היה ידען והיה לו עוזר שטיפס על עצים וקטף פירות ובין לבין הכין לנו סלסלות , כובעים, כתרים, צמידים ושרשראות מעלי דקל.
כמובן במהלך הסיור יש אפשרות לקנות מתוצרת הקהילה המקומית המבוססת על התבלינים: בשמים, שמנים אתריים וסובנים. וכמובן כמובן תבלינים.
זה פשוט לא יאומן איזה טעם יש לג'ינג'ר טרי או איזה ריח יש לאגוז מוסקט שזה עתה נקטף.
מפרי הבאובב מכינים ליפסטיק וכן אבקה אדומה לסימון טיקה על המצח, לצביעת שיער או לצביעת מאכלים.
המדריך דיבר בעגה סוואהילית כבדה ועל אף שכבר שמענו את הנטייה שלהם לסיים כל מילה ב Y עד כה שמענו רק goody goody price/
אתמול בערך על מילה היתה ככה: goody, nuty, spicey, buty, monthy. היה נחמד ומצחיק.
המצב הסתבך כשהגענו למספרים כי לפעמים eighty הוא 80 ולפעמים 8. צרה.
אני מתחילה להבין למה כל מספר ושעה נכתבים על החול או במחשבון.
בסוואהילית קוראים אחרת לעץ ולפרי שיוצא ממנו.
עץ מנגו mwembe, פרי המנגו uwembe
עץ באובב mbuyu, פרי באובב ubuyu, הגרעין של הפרי uyu
חלק מהמילים נשמעות כמו מילים שהמציאו ילדים במשחק.
pilipili הוא פלפל
פלפל שחור: pilipili manga
פלפל חריף: pilipili hoho
ולמה הוהו? כי אחרי שאוכלים אותה נושפים מרוב חריפות: הו הו.
ואיך אומרים כביש" bara bara.
הסיור נגמר בטעימת פירות טרופיים והופה, בדרכנו לעיר.
נהגנו החביב מוחמד נוהג בזהירות ויש תחושת בטחון.
הכביש מלא בורות וכל הנהגים נוסעים סביבם תוך כדי מעבר למסלול הנגדי. דני אומר זה הזכיר לו את המשחק mario cart.
בדרך מוחמד מלמד אותנו הרבה מילים בסוואהילית ואנחנו מתחילים להתבדח על מה שקורה בדרך.
הגענו העירה מורעבים וישר התיישבנו במסעדה מול הים.
הצמחונים הזמינו ירקות, השאר דגים ואני הזמנתי king fish with green banana.
מה יכול להיות? מתה לראות מה זה.
אכן הגיעו חתיכות בננה ברוטב ומעליהם דג.
דג משובח.
והבננות מרגישות כמו תפוח אדמה ברוטב. דני לא האמין לי שזה בננות.
מסתבר שבאי יש יותר מ 21 סוגי בננות, חלקן מיועדות לבישול/טיגון, חלקן צהובות חלקן אדומות.
המשכנו לסייר בעיר - סמטאות צרות, מבצר ישן שיש בו בעיקר חנויות לתיירים, והרבה חנויות , המון חנויות ואז שוק עם חנויות.
כשהגענו לשוק האוכל נתקלנו במוכר קפה (דוכן עם קומקום וכוסות) וסביבו יושבים גברים מקומיים. יובל ודני מייד הצטרפו, הזמינו קפה והתיישבו על המדרכה יחד עם כולם. הגר, נועה ואני שלא שותות קפה עמדנו ליד וגלגלנו שיחה עם האנשים שישבו.
התברר שלדני אין כסף מספיק קטן לקנות קפה. אפילו לא ישענו שיש מטבעות! אצלינו הכל במחירי תיירים וברוב המקומות המחירים מצויינים בשילינגים ובדולרים.
באופן כללי תחושה חזקה של בטחון אישי. כולם חביבים, מחייכים, מוכרי החנויות בוודאי אבל גם האנשים מסביב.
הנשים כולן לבושות בכיסוי ראש ושמלות. בעיר ראינו גם כמה נשים ברעלות. בכפר רוב הגברים לובשים בגדים מערביים ובעיר ראינו חלק לבושים גלביה ותרבוש מבד רקום. אולי בגלל שזה היה שבת (ימי החופשה הם שבת וראשון).
הגענו לשוק הבדים לקראת סגירה והצלחנו עוד לרכוש כמה דברים ולפטפט עם כמה חברים.
כל מוכר מברך אותנו לשלם ומציע להכנס לחנותו: looki is free.
הלכנו לגני פורוהדני שם יש שוק אוכל בכל ערב. המוני דוכנים, רובם עושים בשר ודגים על האש, חלקם מוכרים פירות טריים ומה שנקרא כאן: קרפ. כלומר צ'פאטי שמורחים עליה נוטלה.
ב 19:30 הגענו לחניה בה קבענו עם מוחמד ולהפתעתינו הוא חיכה בדיוק בזמן.
שעה + נסיעה למלון ונשפכנו למיטות.
למחר קבענו עם חוסיין ומוחמד לצאת לשנורקלינג באזור שלנו - blue lagoon.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה