אחרי אתמול ישנו 11 שעות (!) והחלטנו על יום רגוע.
צעדנו על החוף לארוחת הבקר.
נהנינו מפירות טובים וכל הגודיס והחלטנו לשהות על החוף בכפר paje. חוף שהשחיה בו יותר קלה וגם יש מספר מקומות שעוסקים בספורט ימי.
הזמנו טקסי דרך המלון, לא לפני שהלכנו לקיוסק מאחור והחלפנו כסף.
הקיוסק קטן אך יש בו הכל - מאוכל דרך ממתקים דרך טמבוריה דרך כרטיסי סים דרך החלפת כסף.
שם אנו קונים שישיות מיים במחיר שהוא שליש ממה שמציע המלון וגם האינטרקציה עם המקומיים נחמדה.
הגענו ל paje עם נהג נחמד בשם עלי שסיפר לנו בדרך דברים מעניינים, כמו שימי החופשה הם שבת וראשון למרות שהמדינה מוסלמית.
שבתי ספר מוסלמים נותנים יום חופש בששי אבל בתי ספר ממשלתים לא.
שיש תפילה גדולה ביום ששי אבל כולם עובדים.
כששאלתי לגבי חנויות הוא צחק ואמר: a shop keeper is like a doctor. they dont have a day off.
הגענו לחוף הנחמד שהוא תיירותי בהרבה מהחוף שלנו. מסעדות, ברים והמון מוכרים כולל חבורות של מסאים בלבוש מסורתי שבאו לכאו למכור מזכרות.
כולם כולם קושרים שיחה, מחייכים, מקשקשים ואז מציעים את מרכולתם.
לשמחתינו ונראה שעוד יותר לשמחתו פגשנו את יקוב, המסאי השיכור שפגשנו לפני כמה ימים במסעדה.
חיבוקים, צחקוקים ואדי אלכוהול קשים באויר. לפי העיניים - אולי לא רק אלכוהול. אבל הוא חביב ומצחיק והציע לנו לקנות ממנו "כי יש דברים חדשים".
אמר שמחר חוזר לכפר בקילימנג'רו ויחזור לזנזיבר באוגוסט.
כששאלתי אם יטוס ליבשת ממש נבהל ואז צחקק ואמר תוך נפנוף ידיים: no no no no no
הוא לא עולה על מטוס.
ישוט במעבורת לדאר-א סאלם ואז יקח אוטובוס לארושה 7-8 שעות ואז הוא קרוב לכפר שלו. רק שעה (לא הבנתי אם באוטו או ברגל).
אכלנו במסעדה תיירותית ביותר, אוכל טעים ביותר.
יובל והגר שכרו SUP ונלחמו בזרמים, הלכנו לראות מה מוכרים בדוכנים ליד, הגר שתתה מיץ מקוקוס טרי (יש מוכר שמסתובב על החוף), אכלנו אננס שקנינו בדוכן הפירות ונהנינו עד מאוד.
כולם הבטיחו לנו goody goody price.
עלי הגיע לקחת אותנו חזרה כפי שקבענו ולאחר מקלחת החלטנו לצאת לאכול בכפר ולא במסעדת תיירים.
חוסיין אמר שיש בכפר מסעדה בשם pishy וכדאי ללכת לשם רק צריך להודיע להם מראש.
דני ונועה טיילו בכפר והודיעו להם שנבוא עוד שעה.
הכפר אינו מואר. קיוסק פתוח תולה נורה קטנה בפתחו.
צעדנו לנו בחושך, מדי פעם אנשים מן הצד קראו לנו jumbo והגענו למסעדה.
הצוות כבר היה שם והמסעדה אותנטית לחלוטין. מחירים כמובן יותר נמוכים ממחירי מסעדות החוף וניכר היא לתיירים אבל לא לגמרי.
מסתבר שאת המאכלים המיוחדין צריך להזמין 24 שעות מראש - למשל בננה ברוטב קוקוס. נשקול אם להזמין לאחד הערבים הבאים.
מהמסעדה שמענו את המואזין ויובל ונועה עזרו לו לדקלם את סורה אל פתיחה. בכל זאת יצא משהו מהבגרות בערבית.
האוכל היה טעים וגם יחסית הגיע מהר.
הפטנט הוא להתיישב במסעדה כשעדיין לא רעבים. עד שיגיע האוכל כבר נהיה מספיק רעבים...
אנחנו לוקחים למסעדות חבילת קלפים או משחק כלשהו וככה מעבירים את הזמן בי להתעצבן.
באופן כללי לא מומלץ להתעצבן.
ועוד משהו: לא חשבתי שיגיע היום שאוותר על אננס אבל נראה שזה אפשרי.
למחר ארגנו סיור בחוות תבלינים ואת המשך היום נבלה בעיר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה