קצת סווהילית

מהר מאוד לומדים כאן ביטויים שונים, את חלקם אנחנו מכירים מסרטי וולט דיסני.

jumbo - שלום

mumbo - מה שלומך

hakuna matata - no worries

pole pole - לאט לאט

boa - טוב

ובקיצור ממבו ג'מבו זה לא שטויות או קשקושים.

חוסיין לימד את דני איך עונים לשאלה ממבו.

אני לא זוכרת את המענה אבל פירושו: טוב כמו בננה טריה במקרר.

אז שיהיה לכם טוב כמו בננה טריה במקרר.

paje

אחרי אתמול ישנו 11 שעות (!) והחלטנו על יום רגוע.

צעדנו על החוף לארוחת הבקר.

נהנינו מפירות טובים וכל הגודיס והחלטנו לשהות על החוף בכפר paje. חוף שהשחיה בו יותר קלה וגם יש מספר מקומות שעוסקים בספורט ימי.

הזמנו טקסי דרך המלון, לא לפני שהלכנו לקיוסק מאחור והחלפנו כסף.

הקיוסק קטן אך יש בו הכל - מאוכל דרך ממתקים דרך טמבוריה דרך כרטיסי סים דרך החלפת כסף.

שם אנו קונים שישיות מיים במחיר שהוא שליש ממה שמציע המלון וגם האינטרקציה עם המקומיים נחמדה.

הגענו ל paje עם נהג נחמד בשם עלי שסיפר לנו בדרך דברים מעניינים, כמו שימי החופשה הם שבת וראשון למרות שהמדינה מוסלמית.

שבתי ספר מוסלמים נותנים יום חופש בששי אבל בתי ספר ממשלתים לא.

שיש תפילה גדולה ביום ששי אבל כולם עובדים.

כששאלתי לגבי חנויות הוא צחק ואמר: a shop keeper is like a doctor. they dont have a day off.

הגענו לחוף הנחמד שהוא תיירותי בהרבה מהחוף שלנו. מסעדות, ברים והמון מוכרים כולל חבורות של מסאים בלבוש מסורתי שבאו לכאו למכור מזכרות.

כולם כולם קושרים שיחה, מחייכים, מקשקשים ואז מציעים את מרכולתם.

לשמחתינו ונראה שעוד יותר לשמחתו פגשנו את יקוב, המסאי השיכור שפגשנו לפני כמה ימים במסעדה.

חיבוקים, צחקוקים ואדי אלכוהול קשים באויר. לפי העיניים - אולי לא רק אלכוהול. אבל הוא חביב ומצחיק והציע לנו לקנות ממנו "כי יש דברים חדשים".

אמר שמחר חוזר לכפר בקילימנג'רו ויחזור לזנזיבר באוגוסט.

כששאלתי אם יטוס ליבשת ממש נבהל ואז צחקק ואמר תוך נפנוף ידיים: no no no no no

הוא לא עולה על מטוס.

ישוט במעבורת לדאר-א סאלם ואז יקח אוטובוס לארושה 7-8 שעות ואז הוא קרוב לכפר שלו. רק שעה (לא הבנתי אם באוטו או ברגל).

אכלנו במסעדה תיירותית ביותר, אוכל טעים ביותר.

יובל והגר שכרו SUP ונלחמו בזרמים, הלכנו לראות מה מוכרים בדוכנים ליד, הגר שתתה מיץ מקוקוס טרי (יש מוכר שמסתובב על החוף), אכלנו אננס שקנינו בדוכן הפירות ונהנינו עד מאוד.

כולם הבטיחו לנו goody goody price.

עלי הגיע לקחת אותנו חזרה כפי שקבענו ולאחר מקלחת החלטנו לצאת לאכול בכפר ולא במסעדת תיירים.

חוסיין אמר שיש בכפר מסעדה בשם pishy וכדאי ללכת לשם רק צריך להודיע להם מראש.

דני ונועה טיילו בכפר והודיעו להם שנבוא עוד שעה.

הכפר אינו מואר. קיוסק פתוח תולה נורה קטנה בפתחו.

צעדנו לנו בחושך, מדי פעם אנשים מן הצד קראו לנו jumbo והגענו למסעדה.

הצוות כבר היה שם והמסעדה אותנטית לחלוטין. מחירים כמובן יותר נמוכים ממחירי מסעדות החוף וניכר היא לתיירים אבל לא לגמרי.

מסתבר שאת המאכלים המיוחדין צריך להזמין 24 שעות מראש - למשל בננה ברוטב קוקוס. נשקול אם להזמין לאחד הערבים הבאים.

מהמסעדה שמענו את המואזין ויובל ונועה עזרו לו לדקלם את סורה אל פתיחה. בכל זאת יצא משהו מהבגרות בערבית.

האוכל היה טעים וגם יחסית הגיע מהר.

הפטנט הוא להתיישב במסעדה כשעדיין לא רעבים. עד שיגיע האוכל כבר נהיה מספיק רעבים...

אנחנו לוקחים למסעדות חבילת קלפים או משחק כלשהו וככה מעבירים את הזמן בי להתעצבן.

באופן כללי לא מומלץ להתעצבן.

ועוד משהו: לא חשבתי שיגיע היום שאוותר על אננס אבל נראה שזה אפשרי. 

למחר ארגנו סיור בחוות תבלינים ואת המשך היום נבלה בעיר.

בלו ספארי

יום חמישי - יצאנו לבלו ספארי עם ידידנו חוסיין שבאופן מפתיע הקדים.

נסענו כשעה עד לחוף. בדרך עצרנו למלא אויר בגלגלים ולמלא דלק.

הערנו את העובד בתחנת הדלק שישן ליד המשאבות והמשכנו לדרכנו. בדרך עברנו בכפרים שונים, ראינו עצי מנגו בגודל שלא ייאמן, פרות, כלבים, תרנגולות ועיזים.

היה יום רוחני ביותר ושכנענו את עצמינו שבצד השני של האי יש פחות רוח.

עלינו על הסירה, יחד עם משפחה מדרום אפריקה. היו גלים, היה קשה, הגר הרגישה לא טוב , יובל ואני הפתענו לטובה והקפטן החליט להוריד אותנו לכמה דקות על חופו של אי קרוב. ירדנו, צילמנו, נשמנו והתאוששנו.

המשכנו בגלים לאזור בו עושים סנורקלינג.

יובל נכנס ואז עזר לכולנו לרדת.

נועה נכנסה וצרחה: "כמה דגים!"

ירדתי למיים ולא האמנתי: המוני דגים שוחים קרוב קרוב, מגוון עצום - כאילו כל הקטלוג יצא לקראתי.

לא זכור לי עושר כזה, גם לא מהסנורקלינג בראס מוחמד.

שנירקלנו מסביב לסירה ולא הפסקתי להתפעל.

גם הגר שהרגישה לא טוב קודם התאוששה לחלוטין. יצאנו נפעמים.

המשכנו ל sand bank - זהו אי חולי שמתגלה בשפל ומתכסה לחלוטין בגאות. המדריכים שלנו חתכו במיומנות אגוזי קוקוס, אננס, תפוזים ואבטיח. בעודינו אוכלים האי קטן וקטן - ממש רואים בעיניים איך הוא מתכסה.

עלינו לסירה ושטנו אל האי ממול בו מספר מסעדות ודוכני תיירים.

אכלנו ארוחת צהריים אורז ומאכלי ים. לצמחונים דאג חוסין מראש לתבשיל ירקות ולסלט ליד האורז והצ'יפס.

יובל ואני נהנינו משרימפס, לובסטר, טונה ודיונון. היה משובח.

באי הזה גם עץ הבאובב הגדול בזנזיבר. לפני כ 200 שנה נפל בסערה ושלח שורשים לאדמה וגדל לשמיים כך שרואים גזע עצום מאוזן וממנו יוצאים שורשים באלכסון לאדמה ועץ נוסף לשמיים.

ממש מרשים.

המשכנו לסיור ההכרחי בדוכנים, קנינו כמה מזכרות ועלינו לסירה להמשך דרכנו.

הים קצת נרגע וכך על בטן מלאה התחלנו בדרך חזרה, לא לפני שעברנו בבריכה שמוקפת סלעים וגדלים בה עצי מנגרוב.

הטלטלנו כמעט עד כדי הירדמות עד מקום היציאה.

חזרנו באוטו לוילה שלנו. בדרך עצר את הנהג שוטר ולשמחתינו זה היה בדיוק מול עץ שהיתה עליו משפחת קופים. אז חיכינו בסבלנות...

בערב הלכנו לאכול ארוחת ערב במלון הצמוד אלינו וזו כמובן היתה טעות.

השולחנות מכוסים במפות, השירות מצויים והמחירים בעננים (ביחס לזנזיבר).

אבל היה קרוב.

נפלנו למיטות. 

הוילה והכפר

הוילה שלנו נצאת ממש על קו החוף, 20 מטר מהמים כשיש זפל ו 2 מטר מהמיים כשיש גאות.

כיון שזה אוקייאנוס ההבדלים בין שפל לגאות ממש מדהימים.

כשהגענו בלילה היה נראה שהסירות עוגנות על סלעים.

בצהריים הבנו שהן בים.

הוילה שלנו כוללת שתי קומות - למטה מטבחון, סלון, פינת אוכל, חדר שינה לילדים ושירותים ומקלחת. כל מיטה מוקפת בכילה שתלויה מן התקרה והתחושה קולוניאלית ביותר.

בקומה העליונה מיטת הורים גדולה (גם היא בתוך כילה), שירותים, ושני שיאים: מקלחת פתוחה ממנה רואים את האוקייאנוס ומרפסת מדהימה.

הכל ממוזג, מאוורר וכמובן כולל wi fi.

בועה מוחלטת של לבנים עשירים.

המון שלנו כולל ארבע וילות סביב בריכונת והרבה עובדים חייכנים ומנומסים עד כדי over service.

בבקר אוכלים ארוחת בקר באתר השני של המלון 5 דקות הליכה על החוף "תלוי כמה מהר אתם הולכים".

לקח לנו 5 דקות במהלכן הים עדיין בשפל והמקומיות קוצרות אצות.

זנזיבר מייצאת אצות ומהווה 3% מסחר האצות העולמי.

בחוף שלנו יש חוות אצות, הנשים קוצרות, הגברים משיטים את הסירות העמוסות.

ארוחת הבקר כוללת כמובן צלחת פירות עם אננס ומנגו מופלאים וגם קורנפלקס וחביתות וכו'.

בדרך פוגשים אותנו כל מיני "נערי חוף" שמתיידדים איתנו ומנסים למכור מרכולתם - החל מסיורים דרך "בואו לחנות שלי". כולם נחמדים, מגלגלים שיחה, מלמדים אותנו כמה ביטויים בסוואהילית ואז ניגשים לביזנס. עדינים ומצחיקים ובמפתיע זה פחות מנדנד מההודים או היוונים.

אז התיידדנו עם חוסיים וקבענו איתו סיור למחר.

בינתיים הסתובבנו בכפר ונדהמנו מן הפער בין המלונות לשביל שמאחוריהם.
הכפר עני, הבנים משחקים כדורגל, הבנות בנפרד משחקות מחניים. הנשים צועקו ג'מבו ושולחות את הילדים הקטנים לבקש מתנות. חילקנו עטים וצבעים ועפרונות צבעוניים והרגשנו הכי קולוניאליים בעולם.

הלכנו לחנות הגדולה בכפר ששמה Bagdadi store אולי זה שם הבעלים. קנינו מיים, קפה עטוף בבד אפריקאי ועוד מטעמים וחזרנו לוילה.

מזג האויר משונה לנו - בבקר אפור, יורד גשם וחם. אחכ מתבהר וחם.

ארוחת צהריים אכלנו במקום על החוף שנראה הכי אוטנטי - sea horse restaurant. נראה שהם רק התעוררו והלכו להעיר את שאר הכפר. אחרי שעה קיבלנו סכום מונח על עלה ואירע עוד חצי שעה קיבלנו יופי של אוכל.

הבנו את המשמעות של pole pole (לאט לאט).

בערב הלכנו לאכול במסעדה אחרצ על החוף step in. שם כבר כתוב בתפריט שהאוכל לקוח שעה וחצי. הפעם הגענו מוכנים ובאנו למסעדה לפני שהיינו רעבים.

במסעדה היו שני בחורים מסאיים בלבוש מסורתי  שבאו מן היבשת למכור מזכרות לתיירים.

אחד מהם היה שיכור לחלוטין , צחקק כל הזמן והדביק אותנו בהתקפות צחוק מטורפות.

הוא הסביר לנו שהוא נוצרי, מאמין ב"יסו" וישראל אצלו בלב ובדם.

ניסה למד את יובל ריקוד מסורתי שכולל קפיצות (כמו שראינו אצל חברינו הסודנים) ואת נועה מה עושות הנשים כאשר הגברים קופצים (איזו תנועה משונה עם הצוואר).

הערב עבר מהר, עם הרבה צחקוקים - גם כאשר התברר לו כשאנחנו לא דתיים ולא מאמינים באלוהים.

זה נגמר בכך שהוא פתח את "החנות" שלו - סל שכולל תכשיטים שונים. קנינו כמה דברים נחמדים ונפרדנו כידידים.

בתמונות תוכלו לראות את המצב הרוח הטוב. 

הבלוג שלך חזר - זנזיבר

לכבוד הנסיעה לזנזיבר החלטנו לחדש את הבלוג.

בעיקר כי לאחרונה קראנו פוסטים מלפני עשור והם הזכירו לנו כל מיני רגעים מצחיקים שלא זכרנו לבד (ככה זה כשמזדקנים).

אז בין סיום שנה של הגר בבי"ס, לסיום בי"ס של נועה ותיכף גיוס, לסיום קורס של יובל והתחלת הקורס הבא הצלחנו לדחוף חופשה משפחתית בת שבוע שתאמה בדיוק לטיסה הישירה היחידה שיש בסביבה (צ'ארטר כזה).

כרגיל, לקחתי על עצמי את עול התכנון וההזמנות, תור למרפאת טיולים וחיסונים ועוד.

הגענו לזנזיבר ביום שלישי בלילה אחרי טיסה שיצאה ב 14:00 בצהריים מישראל. טיסה שאין לנו הרבה מה לספר עליה: המושבים היו צפופים, היו קפיצות שעמדנו בהן בגבורה וחילקו סנדויץ גבנ"צ או סנדויץ סביח. אנחנו ננו מהסלט שקנינו בארונה מבעוד מועד.

נחתנו בזנזיבר נרגשים ושמחים, צעדנו מהמטוס לטרמינל הקטון מרחק ת"ק פרסה, עמדנו בתור לבקורת דרכונים, שנמשך עד מחוץ לבניין הטרמינל (שכבק הזכרנו שהיה קטון).

לידינו עמדו כמה מקומיים עם שלטים רשמיים והסבירו לנו שאם נשלם 10$ לנוסע נקבל יחס VIP ונחכה בחדר עם wi fi. 

זה כמובן הדליק אור בעיני הנוער והחלטנו ללכת על זה.

הוכנסנו לחדר ממוזג, ישבנו על כורסאות וסביבנו כרכרו איזה חמישה אנשים. בכל פעם אחד מאיתנו נקרא אל הפקיד שישב בקצה החדר, הפקיד חייך והפיק לנו ויזה.

פה רציתי להכניס את התמונה שלנו בחדר אבל עוד לא הצלחנו להעלות תמונות..

בינתיים כל האחרים התבדחו איתנו, אמרו karibu  וגם hakuna matata וכך למדנו איך אומרים בסוואהילית welcome  וגם no worries/

יצאנו מחדר ה VIP ישר אל אזור המזוודות. מזוודות עמדו בשורות והסבלים המשיכו להביא עוד. מדי כמה דקות נכנס סבל עם מזוודה אחת ושם אותה בהמשך השורה.

וכך למדנו גם מה זה pole pole - לאט לאט.

לשמחתנו לא לקח הרבה זמן עד שמצאנו את כל המזוודות שלנו.

החלפתי כסף בשדה אצל עוד אנשים חייכנים, העברנו את המזוודות בשיקוף (כן כן בכניסה לאי) ויצאנו לחפש את הנהג שלנו שנשלח ע"י המלון.

מכל עבר פונים אלינו אנשים לבושים מדי חאקי ותג ושואלים אם אנחנו רוצים טקסי. נהנגנו אינו נראה באופק ואנחנו מתחילים לחשוש. מסתבר שלאזור הזה נכנסים רק נהגי טקסי שיש להם הסדר עם השדה.

בהמשך מצאנו א הנהג שלנו עם ואן נחמד, העמסנו את המזוודות וביקשנו רק לעצור לקנות סים מקומי.

היתה חנות ליד וחבר של הנהג לקח את דני לחנות. לאחר אי אלו דקות וסידורים יצא דני מהחנות עם סים והמלווה כמובן ביקש טיפ על שירותיו.

וככה למדנו שכולם ילוו אותך לכל מיני מקומות ויבקשו על זה טיפ.

טוב שהבאנו דולרים בודדים מהארץ.

אחרי כשעה נסיעה בכבישים שחלקם עם בורות מכובדים הגענו למלון שלנו שמכיל 4 וילות על החוף, סביב בריכה קטנה.

ברגע אחד עוברים מעולם שלישי לבועה מטורפת של עיצוב, רמה ושירות.

קיבלו אותנו בקבלה עם שייק פירות welcome drink והלכנו להתקלח ולישון.

אחלה וילה הצופה אל האוקייאנוס.