היה קשה להירדם. הגר ונועה צחקקו ללא שליטה. יובל הלך לחבר והבטיח לחזור עד שיוצאים לשדה. בסופו של דבר קמנו קצת לפני שלוש (לא לפני שהגר הגיע למיטה שלנו וצחקקה עד הירדמות). קמנו - כולם חוץ מיובל שאכן חזר הביתה בשתיים ורבע והיה כבר ער.
השכן שעובד בנתב"ג הזהיר שיש עומס גדול, מעל 60,000 נוסעים בשדה ביום ושניקח ספייר וחוץ מזה אם אפשר שנעשה אקספרס צ'ק אין לאלעל עוד מהבית. אז עשינו. קל ונוח דרך האינטרנט (כבר אמרנו היום יחי הטכנולוגיה?) והגענו לשדה כשבידינו כרטיסי עליה למטוס שהדפסנו בבית. נסענו באוטו שלנו לשדה, מה שעורר תגובות שמחה אצל הנוער שטען שזה מהזה משונה לנסוע לשדה באוטו שלך. הגענו, היו תורי ענק בבטחון אבל באופן מפתיע הם זזו מהר (טוב אנחנו בתור של הישראלים). גם מסירת המזוודות היתה זריזה כי בתור של האקספרס בעצם לא מתעכבים הרבה.
וכך הגענו לכיכר הדיוטי כשעתיים לפני הטיסה. שותים תה, אוכלים כריך, קונים ממתקים לדרך (עוד מסורת שקשה לשבור) ומשמיצים את כל הפסימיים.
השכן שעובד בנתב"ג הזהיר שיש עומס גדול, מעל 60,000 נוסעים בשדה ביום ושניקח ספייר וחוץ מזה אם אפשר שנעשה אקספרס צ'ק אין לאלעל עוד מהבית. אז עשינו. קל ונוח דרך האינטרנט (כבר אמרנו היום יחי הטכנולוגיה?) והגענו לשדה כשבידינו כרטיסי עליה למטוס שהדפסנו בבית. נסענו באוטו שלנו לשדה, מה שעורר תגובות שמחה אצל הנוער שטען שזה מהזה משונה לנסוע לשדה באוטו שלך. הגענו, היו תורי ענק בבטחון אבל באופן מפתיע הם זזו מהר (טוב אנחנו בתור של הישראלים). גם מסירת המזוודות היתה זריזה כי בתור של האקספרס בעצם לא מתעכבים הרבה.
וכך הגענו לכיכר הדיוטי כשעתיים לפני הטיסה. שותים תה, אוכלים כריך, קונים ממתקים לדרך (עוד מסורת שקשה לשבור) ומשמיצים את כל הפסימיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה