בארבע בבקר כשעמדנו לצאת והגר נעלה את נעלי ההתעמלות שהיו בודדות זמן רב התברר שאין לה בהן מקום. כיון שהגענו לשדה כל כך הרבה זמן לפני הטיסה הספקנו גם לקנות נעלי ספורט גדולות יותר בדיוטי פרי ולצאת במחולות כי הנעליים החדשות הלבנות-ורודות הן כל כך טובות שהן כמעט רוקדות בעצמן.
כמו שחלקכם אולי קרא בפייסבוק, הטיסה המריאה באיחור של שעה. הגר ונועה קיבלו מהדיילת חוברות עבודה וביעה (קצת קטן על נועה) והגר סיכמה ב"נחמד פה". התגברנו על האיחור רוב הדרך אולם בשעה האחרונה הגר רק אמרה בלי להפסיק" אני רוצה כבר לנחות". עד אז היא היתה עסוקה במילוי חוברת העבודה, בציור ובצפייה בטלויזיה. יובל ודני נרדמו די מהר ושוב הוכח כי עדיף להיות גבר שנרדם בלי לעשות חוכמות.
הטיסה בסך הכל עברה בסדר, המזוודות הגיעו מהר ובהשכרת הרכב הפתעה. שודרנו לרכב גדול יותר וקיבלנו פורד גלקסי חדש דנדש שעשה רק 4000 ק"מ. נהגנו קצת, עצרנו לאכול צהריים ואז נהגנו הרבה עד שהגענו למלון בורונה. על ארוחת הצהריים נאמר רק: עצרנו באוטוגריל באוטוסטרדה כי זה מה שהיה, אכלנו טוב ואם זה מה שנותנים בתחנת הדלק אז בטוח לא נסבול כאן. הגיפיאסה שהבאנו מהארץ עשתה את העבודה (קוראים לה בלשון נקבה כי ההוראות מגיעות מאשה) ורק עצבנה מפעם לפעם כשהודיעה לנו שעברנו את ה-speed limit. בהתחלה תחקתי ואח"כ התעצבנתי. דני אמר שזה פשוט לא חינוכי אז מחר בטח נשתיק אותה.
הגענו למלון, קיבלנו 2 חדרים מחוברים, חיבור לאינטרנט, חניה חופשית והרבה יחס חם. אחרי מקלחת ומעט מנוחה הרגשנו כמו חדשים ונסענו למרכז העיר באוטובוס. קצת הסתבכנו עם מכונת הכרטיסים, הנהג סירב לעזור אבל בסוף אחד הנוסעים סייע באנגלית שורה שלו ובאיטלקית שבורה שלי.
ראינו את ה castellveccio המרשים, את הארנה בה מתקיים עכשיו פסטיבל האופרה, את התפאורות המחכות להפקה הבאה מחוץ לארנה ובכלל זה שני ספינקסים ענקיים ופסלי פרעונים למכביר, את הבית של יוליה, טעמנו פיצות לרוב וגם גלידה וחזרנו ממוטטים למלון.
השעה עכשיו כמעט חצות במונחי ישראל ולאחר שקמתי לפני שלוש בלילה שעבר אני בהחלט מצדיעה לי שישבתי לכתוב את הפוסט הזה.
להתראות מחר. לילה טוב!
כמו שחלקכם אולי קרא בפייסבוק, הטיסה המריאה באיחור של שעה. הגר ונועה קיבלו מהדיילת חוברות עבודה וביעה (קצת קטן על נועה) והגר סיכמה ב"נחמד פה". התגברנו על האיחור רוב הדרך אולם בשעה האחרונה הגר רק אמרה בלי להפסיק" אני רוצה כבר לנחות". עד אז היא היתה עסוקה במילוי חוברת העבודה, בציור ובצפייה בטלויזיה. יובל ודני נרדמו די מהר ושוב הוכח כי עדיף להיות גבר שנרדם בלי לעשות חוכמות.
הטיסה בסך הכל עברה בסדר, המזוודות הגיעו מהר ובהשכרת הרכב הפתעה. שודרנו לרכב גדול יותר וקיבלנו פורד גלקסי חדש דנדש שעשה רק 4000 ק"מ. נהגנו קצת, עצרנו לאכול צהריים ואז נהגנו הרבה עד שהגענו למלון בורונה. על ארוחת הצהריים נאמר רק: עצרנו באוטוגריל באוטוסטרדה כי זה מה שהיה, אכלנו טוב ואם זה מה שנותנים בתחנת הדלק אז בטוח לא נסבול כאן. הגיפיאסה שהבאנו מהארץ עשתה את העבודה (קוראים לה בלשון נקבה כי ההוראות מגיעות מאשה) ורק עצבנה מפעם לפעם כשהודיעה לנו שעברנו את ה-speed limit. בהתחלה תחקתי ואח"כ התעצבנתי. דני אמר שזה פשוט לא חינוכי אז מחר בטח נשתיק אותה.
הגענו למלון, קיבלנו 2 חדרים מחוברים, חיבור לאינטרנט, חניה חופשית והרבה יחס חם. אחרי מקלחת ומעט מנוחה הרגשנו כמו חדשים ונסענו למרכז העיר באוטובוס. קצת הסתבכנו עם מכונת הכרטיסים, הנהג סירב לעזור אבל בסוף אחד הנוסעים סייע באנגלית שורה שלו ובאיטלקית שבורה שלי.
ראינו את ה castellveccio המרשים, את הארנה בה מתקיים עכשיו פסטיבל האופרה, את התפאורות המחכות להפקה הבאה מחוץ לארנה ובכלל זה שני ספינקסים ענקיים ופסלי פרעונים למכביר, את הבית של יוליה, טעמנו פיצות לרוב וגם גלידה וחזרנו ממוטטים למלון.
השעה עכשיו כמעט חצות במונחי ישראל ולאחר שקמתי לפני שלוש בלילה שעבר אני בהחלט מצדיעה לי שישבתי לכתוב את הפוסט הזה.
להתראות מחר. לילה טוב!
תגובה 1:
כה לחי !. אל תישברי. רישום הרשמים הוא חשוב לאין ערוך...
הוסף רשומת תגובה