יום ראשון, 31 ביולי 2011

יום ראשון

יומולדת שמח לסבתא מיכל!
קמנו לנו לאיטנו, ללא שעון. הכנו ארוחת בקר במיטב המסורת של הקמפים באמריקה: סלט פירות מגוון וצבעוני. תמונות תעלינה בהמשך - הקשר לאינטרנט פה איטי ביותר וקשה לנו להעלות תמונות.
האחוזה שבה אנו גרים פשוט יפהפיה. על המרפסת ליד הדירה שלנו יש שולחן עץ ארוך עם שני ספסלים שם אנו אוכלים את ארוחת הבקר ואת ארוחת הערב ופה אנו גם כותבים עכשיו את הבלוג שלנו.
לכבוד יום ראשון כל פעמוני הכנסיות דינדנו בעוז והרגשנו לגמרי חגיגיים.
נסענו לחוף הקרוב אלינו, חוף הקרוי piaggia romantica כלומר חוף רומנטיקה. זאת לא לפני שעברנו שוב בסופר, כי למרות הקנייה הענקית אתמול נשארנו בלי מצרכי בסיס כמו לחם (ונייר טואלט). החניה בחוף עולה יורו לשעה כמו בכל המקומות בהם ביקרנו עד עכשיו. החוף הוא חוף צר ביותר ומלא חלוקי נחל. כל המקומיים יושבים או שוכבים על מזרון קטן מכוסה במגבת ורק אנו הרגילים לחופי חול הבאנו מגבות בלבד. המיים קרים ועליהם בבלאגן איטלקי מקסים הרבה סירות, ילדים, מבוגרים, ברבורים וברווזים. שכרנו סירת פדלים שיש עליה מגלשה - כלומר מפדלים לעמוקים ואז מטפסים על המגלשה וגולשים לים. לאחר שהחזרנו את הסירה ראינו 3 נשים אפריקאיות שמוכרות תיקים ועושות צמות בשיער. נועה התלבטה קצת אולם החליטה ללכת על זה. כשעה אחרי היא יצאה עם צמות קטנות כל הראש והגר עם ראסטה אחת. הבנים שכבר היו רעבים הלכו להביא פיצות מהפיצריה הקרובה וישבו לאכול על החוף. ואז הלכו להביא עוד אחת כי עד שגמרנו עם הצמות הם כמעט גמרו עם הפיצות...
עוד קצת מיים והופ חזרה לאוטו. לא לפני שאכלנו גלידה/קרפ עם שוקולד על הדרך.
חזרה לאחוזתינו החביבה casa casanouva הנמצאת ברחוב casanouva 2 בכפר Raffa.
פה רצנו מהר לבריכה (כבר היינו עם בגדי ים) והתלהבנו מהשחייה של הגר. בתחילת הקייץ שחתה רק עם מצופים ולאחר סיום קייטנת השחייה היא קופצת לעמוקים ומסתדרת מצויין.
עכשיו, שעת אחר צהריים - מעדכנים את הבלוג, אומרים שלום לחברים בפייס בוק ויוצאים תיכף לטיול אופניים בשדות של בעלי הביית שלנו.
כאמור - מקוים שנצליח להעלות תמונות בקרוב.
משפחת זאנה - אין כמו GPS. אם תרצו את שלנו - היא בשמחה תחזור לאיטליה.

יום שבת, 30 ביולי 2011

בדירה

אני כותבת מהחוה בה נישאר שבוע, לאחר יום ארוך של טיול וחוויות. דני והילדים קפצו לבריכה שנמצאת כאן ואני מנצלת את הזמן למטלות הבלוג (הנעימות). עזבנו בבקר את ורונה לכוון parco sigurta - פארק בוטני יפהפה וענק. בת שבע - היית אוהבת! לאור בעיית רגלים של הגר (בעיה מנטלית בעיקר) והחום הכבד לקחנו קלנועית לטיול בפארק. יש קלנועיות רק לארבעה אנשים כך שנועה התנדבה לרכב על אופניים לצידנו. בשלב מסויים התברר כי הטיול ארוך והעליות עולות כך שנועה ויובל רכבו על האופניים לסירוגין. בסוף הסיבוב התיישבנו באזור פיקניק וסעדנו את נפשינו במצרכים שקנינו בבקר בסופר.
כשחיפשנו חניה ראינו מדחן שמפיק כרטיסים אולם מובן שהכיתוב באיטלקית ולא הבנו מה עושים. לפתע הגיע בעל הרכב שחנה לידינו והתכונן לנסוע. בטרם עזב נתן לי את הכרטיס שלו (שכבר שילם עליו) ושתקף שלוש שעות קדימה. קומבינה איטלקית שהתקבלה בהבנה רבה אצל הישראלים. אני לא רואה דבר כזה קורה בארה"ב למשל ואפילו לא באנגליה.
המשכנו מהפארק לכפר סמוך השוכן על שפת הנהר - יפהפה ביותר! לא היתה ברירה אז אכלנו גלידה ושמנו פעמינו לכוון Raffa שזה הכפר בו אנו נמצאים עכשיו ובו נמצאת האחוזה החקלאית שמשכירה דירות נופש. לקוראינו המתכננים טיול באזור נאמר רק שהספר "משפחות מטיילות צפון איטליה" מוכיח את עצמו.
כיון שברור לנו שנבשל פה, או לפחות נכין אוכל (נכין = נוציא מהמקרר, נחתוך, נסדר) עברנו בדרך בסופרמרקט הגדול בסביבה. בספר היה כתוב שהביקור בו הוא חויה. אכן סופרמרקט עצום, ברמה של וולמרט האמריקאי - אבל מלא בכל טוב אמיתי ולא באוכל מהיר קפוא וסינטטי. ירקות ופירות למכביר - שובי עיין, גבינות בכמויות ובמגוון שגורם לי להרגיש בגן עדן, נקניקים, דגים ופירות ים, שוקולדים ועוגות אווווווווווו מאמא! חזרנו והזכרנו לעצמינו שבטח המקרר בדירה קטן אבל לא התאפקנו וקנינו המון פירות שיעזרו לי להמשיך את המסורת שהתחילה באמריקה: ארוחת בקר של סלט פירות. והפעם מגוון גדול כולל פירות יער מסוגים שונים. באגף הדגים הציגו דג חרב ענק פרוס לפרוסות ודג טונה ענק עוד יותר וטרי טרי שהקצב דגים (מה המילה לזה בעצם?) חתך מול עינינו. צילמנו וצילמנו וכובדנו בטעימת טונה טריה "על הסכין". כמובן שהצעירה לקקה את השפתיים (בכל זאת, סושי זה המאכל האהוב עליה ביותר) אבל החלטנו לא לקחת משום בעיית קירור בדרך.
הגענו לאחוזה בעזרת הג'יפיאסה, קיבלה את פנינו אליזה החביבה. קיבלנו דירה מצחיקה שבה מיטת ההורים נמצאת במטבח והילדים ישנים בחדר נפרד. כל הריהוט עתיק וכבד וכולם מאושרים עד מאוד. האחוזה יפהפיה, יש להם גם שטחים חקלאיים בהם הם מגדלים עצי זית וענבים ומכינים מן הענבים יינות שונים. כמתנת הגעה קיבלנו בקבוק יין אדום שמבוקבק בצורה חובבנית ביותר וכמובן יש לזה חן משלו. יש כאן גן בריכה חביבה, המון המון משחקים ללדים, אופניים לשימוש האורחים וכמובן אינטרנט חופשי.
קיבלתי המון המון טיפים להמשך הסיורים באזר ובערב לא תהיה ברירה אלא להחליט מה עושים מחר...
הגר כל הזמן אומרת בטון מצחיק "נחמד פה" ואילו אני אפרד מכם להיום באמירה המתבקשת:
viva Italia!

יום שישי, 29 ביולי 2011

הגענו לאיטליה

בארבע בבקר כשעמדנו לצאת והגר נעלה את נעלי ההתעמלות שהיו בודדות זמן רב התברר שאין לה בהן מקום. כיון שהגענו לשדה כל כך הרבה זמן לפני הטיסה הספקנו גם לקנות נעלי ספורט גדולות יותר בדיוטי פרי ולצאת במחולות כי הנעליים החדשות הלבנות-ורודות הן כל כך טובות שהן כמעט רוקדות בעצמן.
כמו שחלקכם אולי קרא בפייסבוק, הטיסה המריאה באיחור של שעה. הגר ונועה קיבלו מהדיילת חוברות עבודה וביעה (קצת קטן על נועה) והגר סיכמה ב"נחמד פה". התגברנו על האיחור רוב הדרך אולם בשעה האחרונה הגר רק אמרה בלי להפסיק" אני רוצה כבר לנחות". עד אז היא היתה עסוקה במילוי חוברת העבודה, בציור ובצפייה בטלויזיה. יובל ודני נרדמו די מהר ושוב הוכח כי עדיף להיות גבר שנרדם בלי לעשות חוכמות.
הטיסה בסך הכל עברה בסדר, המזוודות הגיעו מהר ובהשכרת הרכב הפתעה. שודרנו לרכב גדול יותר וקיבלנו פורד גלקסי חדש דנדש שעשה רק 4000 ק"מ. נהגנו קצת, עצרנו לאכול צהריים ואז נהגנו הרבה עד שהגענו למלון בורונה. על ארוחת הצהריים נאמר רק: עצרנו באוטוגריל באוטוסטרדה כי זה מה שהיה, אכלנו טוב ואם זה מה שנותנים בתחנת הדלק אז בטוח לא נסבול כאן. הגיפיאסה שהבאנו מהארץ עשתה את העבודה (קוראים לה בלשון נקבה כי ההוראות מגיעות מאשה) ורק עצבנה מפעם לפעם כשהודיעה לנו שעברנו את ה-speed limit. בהתחלה תחקתי ואח"כ התעצבנתי. דני אמר שזה פשוט לא חינוכי אז מחר בטח נשתיק אותה.

הגענו למלון, קיבלנו 2 חדרים מחוברים, חיבור לאינטרנט, חניה חופשית והרבה יחס חם. אחרי מקלחת ומעט מנוחה הרגשנו כמו חדשים ונסענו למרכז העיר באוטובוס. קצת הסתבכנו עם מכונת הכרטיסים, הנהג סירב לעזור אבל בסוף אחד הנוסעים סייע באנגלית שורה שלו ובאיטלקית שבורה שלי.
ראינו את ה castellveccio המרשים, את הארנה בה מתקיים עכשיו פסטיבל האופרה, את התפאורות המחכות להפקה הבאה מחוץ לארנה ובכלל זה שני ספינקסים ענקיים ופסלי פרעונים למכביר, את הבית של יוליה, טעמנו פיצות לרוב וגם גלידה וחזרנו ממוטטים למלון.
השעה עכשיו כמעט חצות במונחי ישראל ולאחר שקמתי לפני שלוש בלילה שעבר אני בהחלט מצדיעה לי שישבתי לכתוב את הפוסט הזה.
להתראות מחר. לילה טוב!

יום חמישי, 28 ביולי 2011

תחרות

אנחנו בשדה. אפרת בלפטופ אני באייפד.
ניצחתי

עדכון: אני רואה שמשום מה הפוסט מופיע אחרי זה של אפרת אבל יובל יכול להעיד שהייתי קודם.

בנתב"ג

היה קשה להירדם. הגר ונועה צחקקו ללא שליטה. יובל הלך לחבר והבטיח לחזור עד שיוצאים לשדה. בסופו של דבר קמנו קצת לפני שלוש (לא לפני שהגר הגיע למיטה שלנו וצחקקה עד הירדמות). קמנו - כולם חוץ מיובל שאכן חזר הביתה בשתיים ורבע והיה כבר ער.
השכן שעובד בנתב"ג הזהיר שיש עומס גדול, מעל 60,000 נוסעים בשדה ביום ושניקח ספייר וחוץ מזה אם אפשר שנעשה אקספרס צ'ק אין לאלעל עוד מהבית. אז עשינו. קל ונוח דרך האינטרנט (כבר אמרנו היום יחי הטכנולוגיה?) והגענו לשדה כשבידינו כרטיסי עליה למטוס שהדפסנו בבית. נסענו באוטו שלנו לשדה, מה שעורר תגובות שמחה אצל הנוער שטען שזה מהזה משונה לנסוע לשדה באוטו שלך. הגענו, היו תורי ענק בבטחון אבל באופן מפתיע הם זזו מהר (טוב אנחנו בתור של הישראלים). גם מסירת המזוודות היתה זריזה כי בתור של האקספרס בעצם לא מתעכבים הרבה.
וכך הגענו לכיכר הדיוטי כשעתיים לפני הטיסה. שותים תה, אוכלים כריך, קונים ממתקים לדרך (עוד מסורת שקשה לשבור) ומשמיצים את כל הפסימיים.

יום רביעי, 27 ביולי 2011

אחת שתיים שלוש נסיון

טסים מחר בלילה לאיטליה, במיטב המסורת יחד עם הדור הצעיר.
עלו חששות בקרב כמה מקוראינו הנאמנים שאולי לא יגיע אליהם המייל המבשר על פוסט חדש.
לפיכך, התכנסנו אנו, כותבי הבלוג במשפחה, וכתבנו פוסט נסיון.
מי שקורא שיגיב.