היי ליין ועוד

קמנו בבקר שמחים ועליזים, אפילו היה שולחן לחמישה בארוחת הבקר. סידרנו לנו גם הסעה ליום חמישי בבקר אל תחנת ההשכרה של הקרוואנים.   נסענו לרובע meatpacking שבו פארק מאוד משמח: היי ליין. מעשה בפסי רכבת עיליים שננטשו והפכו לפארק ארוך וצר בגובה של שתי קומות מעל הכביש. מקום מקסים עם עיצוב טבעי ונעים שלא שוכח מה היה שם קודם. מיטות שיזוף מעץ שחלקן נעות על גלגלים על גבי פסי הרכבת הישנים. ריצוף בפסים ארוכים שחלקם עולים מדי פעם והופכים לספסל וגינון נעים ולא מתאמץ. בחלק מן הפארק מיים זורמים על השביל וילדים וגם מבוגרים חולצים נעליים ומקפצצים במיים. ממש ממש יפה. משם המשכנו לשוק  צ'לסי - שוק אוכל מפונפן וצפוני ויקר בצורה בלתי רגילה. מייד כשיצאנו מן השוק נתקלנו במגרש משחקים שהגר מאוד רצתה לבקר בו. כמו שיובל אומר: בין הםסקות מנוחה לאוכל עושים מדי פעם גם הפסקות הליכה. הגר ואלכס (הכלבה שהיא קנתה לה כבר ביום הראשון) נהנינו מאוד מהמשחקים ונועה צלמה וצלמה. באופן כללי אלכס הולכת איתנו לכל מקום בשקית האדומה שנרכשה בה. אלכס מדי פעם רעבה, לעיתים קרובות עייפה ובכלל היא מספרת להגר כל מה שהיא מרגישה. הגר כבר הודיעה לי שזו הנכדה שלי ואני בהחלט משתדלת להתייס יפה לנכדה הראשונה שלי. יובל קצת פחות חביב אליה וזכה היום בנזיפה מהגר: יובל, אתה לא דוד טוב לכלבה!
אחרי המנוחה המשכנו לטייל בשכונה וצעדנו לעבר מקום שהומלץ ע"י הבוס של דני :  a friend of a farmer.
היה רחוק. היה אוכל בסדר. מקום שינקינאי לחלוטין. אין לנו תלונות אבל ראוי לקרוא למקום  a friend of a banker. אני מציעה לממליץ לשקול בונוס חד פעמי בעקבות ההמלצה.
אחרי האוכל התפצלנו: דני, יובל והגר נסעו לטיימס סקוור לבקר בחנות דיסני ובחנות M&M. נועה ואני חזרנו לשדירה החמישית להחליף חולצה שרכשה שם אתמול ובאור התברר שיש בה חור. הגענו לחנות החשוכה והרועשת אולם לא היתה חולצה במידה שלה על הקולבים. פנינו למוכרת שהיתה מאוד חביבה ויעילה, מצאו לנו את המידה הרצויה במחסן ואמרו שתוך 10-15 דקות היא תגיע. אכן אחרי 12 דקות של רעש בלתי פוסק וחשיכה כמעט מוחלטת הגיעה החולצה. פילסנו דרכינו לקומה העליונה לקופות ואחרי המתנה גם שם הצלחנו לצאת עם החולצה החדשה. שוב לא ברור לי מדוע חנות בגדים מוכרת הכל בחושך, עם ספוטים בודדים שיוצרים יותר צללים מאור. יש שם גוונים וגווני גוונים של מכנסיים וזה ממש לא ניכר. חשבתי שמשהו הוא כתום ובאור הסתבר שהוא ורוד. גם החנות מעוצבת בצפיפות כאשר המעברים לא מכילים שני אנשים. כלומר: תמיד אתה מתחכך בלקוחות שהולכים מולך. כשסוף סוף יש קצת מעבר תקעו שם עציץ או כורסא או שולחן ען משהו. המעצב לא שמע שמעבר צריך להיות לפםות 80 ס"מ ועדיף מטר במקומות ציבוריים. הקופות בקומה העליונה מאחור, ללא שום שילוט. אתה נדחף בחושך מול אלה שכבר סיימו לשלם ומקלל שוב את המעצב. אם לא הייתי שם כדי להחליף משהו שכבר שילמתי עבורו הייתי משאירה הכל ליד הקופה ובורחת החוצה בצרחות. הכורסאות מאוכלסות בהורים במבט זומבי מיואש ושוב, המקום היחידי שניתן לעבור בו - הפודסט במדריגות, מאוכלס במוכר/מוכרת שרוקדים שם לצלילי המוסיקה הנוראית. קלסטרופוביה!  אני כנראה זקנה מדי.
טוב נו, בסוף זה נגמר, המשכנו לטייל בשדרה החמישית, מסתכלות על כל החנויות, נכנסנו גם לחנות העיצוב של MOMA (למוזיאון עצמו כנראה אגיע רק בגלגול הבא) והשתרכנו לטיימס סקוור.
בדרך ראינו חנות ששמה american girl והרעיון שלה גאוני: כל ילדה בוחרת בובה שנראית כמוה. אפשר לבחור צבע עור, צבע שיער, סוג שיער, צבע עיניים, עזרים שונים (משקפיים, גשר לשיניים) וכמובן בגדים לרוב. כל בגד שיש לבובה ניתן לקנות גם בגודל מלא לילדה. ג-א-ו-נ-י! הבובה הבסיסית ללא בגדים עולה "רק" 105$ והתור לקופה ארוך. מובן שבעתיד כל בגד שנרכש נרכש בעצם כפול...
המשכנו לטיימס סקוור, ביקרנו בחנות דיסני, ביקרנו במקדש m&m , יצאאנו בדרך למלון, בדרך הצלחנו לקנות לנועה מגפי רכיבה בחצי מן המחיר בישראל ונשרכנו לנו לאיטנו. דני והילדים הגיעו רק חצי עשה אחרינו כי אחרי הדיסני ו m&m שלהם הם נסעו למקדש הצלמים: חנות ענקית הקרויה B&H. בבעלותם של שני חרדים, כל הצוות חרדי ובעזרת השם העסק עושה חייל ואםשר גם לעבוד וגם ללמוד תורה. אתר האינטרנט שלהם (שבו ניתן לרכוש ציוד) אינו פועל בשבת. הגר נהנתה מאוד גם מחנות דיסני בה זיהתה כל מיני נסיכות וגם מחנות הציוד בה ניסתה את כל סוגי האזוניות הקיימות שם.
דני כבר העלה תמונות ואתם מוזמנים להנות מהן.

מקיצוניות לקיצוניות - נכתב ע"י אפרת

ארוחת בקר. כבר למדנו אתמול שבין כך נתפצל, אז כשהילדים הודיעו שהם רעבים שלחנו אותם לחדר האוכל בלעדינו. היה ריק לחלוטין והם הסתדרו מצוין. הגר אמרה שהיא לקחה לה הכל לבד ורק יובל עזר לה למזוג מיץ תפוזים. איזה שוני מהטיול הקודם.
התחלנו את הבקר בשדרה החמישית. היו כמה חנויות שנועה הייתה מוכרחה לבקר והחלטנו להוריד את זה מסדר היום לפני שקורות טרגדיות. בדרך לתחתית הגר הייתה צריכה להיכנס לחנות בגדים שרובם מלאי פייטים ונוצצים. יצאנו משם עם הכי מעט נוצצים שניתן היה, אך יחד עם הנעליים הנוצצות והמאירות מאתמול היא בהחלט נראית כמו עץ חג מולד במיטבו.
הגענו לחנות שחפצה בה נועה: ארבע קומות של חשיכה, מוזיקה רועשת עד אימה וריחות כבדים של בושם הנמכר בחנו. עונש מכל הכיוונים. לא ברור איך אתה אמור להחליט מה אתה רוצה לקנות. כולם ברחו החוצה די מהר ואני נשארתי עם נועה והקרבתי את עצמי על מזבח האמהות. אחרי בערך שעתיים או רק שעה וחצי, בכל מקרה מה שנראה כנצח, ואחרי תור ארוך לתאי המדידה (שגם הם חשוכים) הצלחנו לצאת מן החנות עם גופיה. בכל קומה עומד איזה מוכר או מוכרת לבושים בבגדי החנות ורוקדים לקול המוזיקה הרועשת בדיוק בכניסה למדרגות - כלומר במקום היחידי בקומה שיוצר פקקי תנועה גם לאלה שרוצים לעלות וגם לאלה שרוצים לרדת. לחנות קוראים אברקרומבי אבל דני חושב שאברזומבי הרבה יותר מתאים. כל העסק נראה אידיוטי עד מאוד, בכניסה לחנות עומד חתיך בלי חולצה שמצטלם עם כל בת תשחורת מצווחת. גם נועה צולמה איתו ע"י צלמת החנות וקיבלה תמונת פולרויד. דני, יובל והגר מצאו סטארבאקס במגדל טראמפ וישבו שם בשקט יחסי ובאור אם כי בעיצוב נוראי. טראמפ הגדיר טעם של אוליגרכים עוד לפני שהמציאו את המילה אוליגרך. הכל שייש נוצץ, מפלים פנימיים, קריסטלים ומה לא. מאוד "עשיר" וגם "בטוב טעם". כשמדברים על קפיטליזם חזירי וגם נטול טעם מתכוונים לזה - הבחורים נטולי החולצה, הבנות המצווחות, החנויות החשוכות שמוכרות טי שירטים במחיר מופרז,, השייש בלובי.
המשכנו לאורך השדירה, ביקרנו גם במקדש של נייק  - 4 קומות של מוצרים, מתוכן יובל הסתפק בסקירה מהירה של שתי קומות והחלטה שבטח זה לא המקום לרכוש בו נעליים. בהמשך השדרה היתה חנות נוספת ברשימה של נועה - שוב מרובת קומות, חשוכה ורועשת. יובל ריחם עלי ונכנס עם נועה ובסופו של דבר יצאו שניהם עם רכישות. בסך הכל כל הכבוד להם על העצמאות. נכנסנו לרוקפלר סנטר מתוך מטרה לעלות למצפה שבראשו, אולם מחיר הכרטיס, 38$ לבן אדם, הורידו אותנו מהרעיון. המשכנו בתחתית לצ'יינה טאון, התיישבנו במסעדה נחמדה ונהנינו מארוחת הצהריים. המשכנו להסתובב בצ'יינה טאון, קנינו שטויות בכסף קטן (זה מה שנשאר...) והגענו לגבול ליטל איטלי בדיוק כשהתאים לנו לאכול קינוח ולשתות קפה טוב. או אז, המשכנו בסיור כתובות, מצאנו חנות מגפיים לנועה, הבנו שמגפי רכיבה הכי זולות הן מחוץ לתקציב, מצאנו חנות נעלי ספורט בהוזלה, יובל ונועה רכשו לעצמם נעליים (גם זה היה ברשימה), דני רכש שני זוגות ג'ינס (זה לא היה ברשימה כי לדני אין רשימת קניות. אבל מכנסיים הוא צריך). משם המשכנו לחנות צורכי טניס אבל בשל תקלה בתחתית נתקענו הרבה זמן. בשלב זה התפצלנו - הגר ואני חזרנו למלון ודני והגדולים המשיכו לטניס. יובל חזר עם מחבט חדש שמחירו פחות מחצי ממחירו בישראל. אושר גדול. בזאת מיצינו לחלוטין את תאוות הקניות ומקוים מחר להמשיך לטייל בנחת.
הגר עמדה בגבורה בכל ההליכות, העליות והירידות בתנות הרכבת התחתית. בין לבין היא נחה וגם רקדה לה ברחוב.

ניו יורק - יומיים ראשונים

סוגרים את היום השני בניו יורק.
קודם כל, היציאה מהארץ - יום שישי בערב - מומלץ, הרבה פחות עמוס מכרגיל. בעזרת השם כמובן.
למרות זאת, הצלחנו לחוות החלפת משמרת בביקורת הגבולות, אופס, הגיעה השעה, מחליף לא הגיע וסגרנו את הבוד'קה - "תתפזרו בשאר התורים" נזרק לעברינו. התפזרנו מהר בתור מימין תוך ניצול תמימותה של תיירת המומה והופ אנחנו בדיוטי. התמקמנו ליד טלויזיה ששידרה את טקס הפתיחה של האולימפיאדה ובהינו עד לטיסה. הטיסה עצמה, בדלתא, עברה על מי מנוחות ויש לציין שהמרווח בין הכסאות מרשים מאוד, הרבה זמן כבר לא ראיתי כזה במחלקת תיירים (ברצינות).
את הטפסים של האימיגריישן מילאנו במטוס, ועקב טעות סופר, מילאנו אותם שוב לפני שנכנסו לתור, על מנת שלא ננזף מאוחר יותר. אין מאורגן ומסודר יותר מתור אמריקאי אבל על מנת לסגור את המעגל, עברו כשעתיים עד שעברנו את הביקורת. עמדות רבות לא היו מאוישות והפקידים לא ממהרים לשום מקום (החלפת משמרת כבר אמרנו?).
לקחנו את השאטל למלון והגענו בסביבות שמונה, לחדרים כמובן שאי אפשר להיכנס אז הפקדנו את המזוודות ויצאנו ל"שרוף את הזמן עד שלוש".
שרפנו.
התחלנו מגן החיות בסנטראל פארק, משם הגיעו הפינגווינים ממדגסקר למי שלא יודע.



הספקנו לראות איך מאכילים את הפינגווינים ואת כלבי הים, חוצמזה גן החיות די קטן והחיות נראות די בודדות, ביחוד דוב הקוטב.

מכיוון שהשדרה החמישית קרובה, חשבנו לשרוף גם שם קצת זמן, עברנו בחנות של אפל ומשם לחנות הצעצועים המפורסמת של שוורץ. הבנות קיפצצו על הפסנתר הגדול (למכירה ב250000 USD).

העייפות והרעב החלו לתת אותותיהם ומצאנו את עצמנו אוכלים סנדביצ'ים בסאבווי. כבר אחרי אחת בצהריים אז שמנו פעמינו חזרה למלון, הגענו כמה דקות לפני שלוש ועד חמש כולם כבר חרפו עג למחרת בבוקר.

יום ראשון (השני שלנו כאן), התעוררנו, התקלחנו, צחצחנו שיניים וירדנו לארוחת בוקר קונטיננטלית. חדר האוכל קטן וצפוף ולא היה שולחן לחמישה אז אפרת צוותה לשולחן אחר עם רקדניות בנות 15 שהגיעו בקבוצה מכפר סבא. מגניב.

החלטנו לבלות את הבוקר בגשר ברוקלין ולראות איך יתגלגלו הדברים משם. צעדנו על תחנת התחתית שלנו (79 על ברודווי) ומשם הגענו לצד המנהטני של הגשר, שכן לפי על הספרים זהו המסלול שצריך לעשות, ממנהטן לברוקלין. הגשר לא קצר והגר יכולה להעיד על כך, מזל שיש ספסלים בדרך.

אחרי הגשר הסתובבנו בפארק ובלי ששמנו לב הגיע הזמן לאכול צהריים. קראנו המלצה על Grimalid's Pizza וכשראינו את התור המשתרך ברחוב הבנו שלא רק אנחנו קראנו. חזרנו אחורה ל Ignszios Pizza שהיה פנוי ובהחלט סיפק את הסחורה - אחלה פיצה. ניסינו למצוא את שוק הפשפשים המקומי (קראתי באינטרנט שיש בימי ראשון) אבל מכיוון שאף אחד מהמקומיים (מתוך שניים ששאלנו) לא שמע עליו אז לא התעקשנו ולקחנו מעבורת לדאון טאון תוך כוונה להמשיך משם לסטייטן איילנד על מנת לצפות בפסל החרות בדרך.

המעבורת לסטייטן איילנד היא חינם והרעיון הוא לשוט ליד הפסל בלי להידחף בתורים האינסופיים  בכניסה לפסל (ניתן לראות את התורים מהמעבורת, אכן תמונות קשות). התור למעבורת עצמה נראה די מפחיד אבל בסופו של דבר כולם נכנסים, שטים, מגיעים לצד השני, שם חייבים לרדת ולעשות פרסה לתור בדרך חזרה.
כשחזרנו הסתובבנו עוד קצת בבאטרי פארק ומשם החלטנו שנחזור למלון לנוח ובערב נצא לטיימס סקוור ואכן כך עשינו.
אחרי מקלחות והתרעננות יצאנו שוב כמובטח, ירדנו בתחנה שלנו ולקחנו את התחתית עד לרחוב 42. כשיצאנו מהתחנה נתקלנו בחנו נעליים וקנינו זוג להגר שהתלוננה שהנעליים שלה כבר קטנות עליה (הילדה גדלה). מכיוון שהשעה כבר אחרי 7, עשינו סיבוב עצבני למציאת מקום לארוחת ערב כשהקריטריון העיקרי זה לא פיצה ולא סנדביץ. בסופו של סיבוב התיישבנו המסעדה ענקית (משהו עם דאלאס בשם, לא זוכר בדיוק), אכלנו המבורגר, סטייק וכנפיים - יצאנו שבעים ומרוצים, לא משהו מדהים אבל סיפק את צרכינו.
עכשיו כשהקיבה מרופדת, הסתובבנו ברחוב 42 עד לברודווי - טיימס סקוור, לשם התכוונו להגיע (בדרך עוד הספקנו לקנות מכנסיים ליובל ולי + חולצה להגר). טיימס סקוור עצמה מהבהבת בטרוף, ומזכירה את וגאס במידה מסוימת רק יותר קלאוסטרופובית.
השעה כבר מאוחרת, עוד מעט חצות, ואני מת לישון אז אקצר ואומר שחזרנו למלון בשלום, כולם כבר ישנים ורק אני יושב לי פה בחושך וכותב. בטח ישנם עוד הרבה דברים שפסחתי עליהם אבל גם ככה יצא פוסט די ארוך, אז השלמות בהמשך.

עוד תמונות אפשר לראות פה

יציאה מישראל ונחיתה בניו יורק ( : נכתב על ידי נועה ( :

ביום שישי ה- 27.7.12 הייתה לנו טיסה לניו יורק ב- 00:40, כל היום התרכזנו בלארוז  את הדברים האחרונים וכמובן....איך אפשר בלי התרגשות ואנרגיות?
ב-20:45 שתי מוניות באו לאסוף אותנו מהבית ויצאנו לטיול חדש ( :
הגענו לשדה התעופה בתשע ורבע ומשם התחילו כל הבדיקות..... והפעם לא שחכנו אף דרכון ( :
(מי שלא זוכר מוזמן לקרוא את הפרסום הראששון...)
בסביבות עשר ככה סיימנו את כל הבדיקות, ונכנסנו לדיוטי פרי.
ואכן בשתיים עשרה וארבעים יצאנו לטיסה של שתיים עשרה שעות ארוכות ומעייפות...: \
נחתנו ב - 5:00 בבוקר (לפי שעת ניו יורק).
ואז הלכנו לכל הבדיקות רק *לחכות* שייבדקו את הדרכונים שלנו לקח כמעט שעתיים, אבל בסוף.....הצלחנו ( :
הגענו למלון בערך בשבע וחצי שמונה, וכמובן שלא היה חדר כי אפשר להיכנס רק בשלוש בצהריים.
אז יצאנו לטיול בסנטרל פארק ובגן החיות שלו ומאד נהנהנו, גן החיות מאד קטן אבל אם מגיעים בשעת ההאכלה של האריות ים זה מאד משעשע.
לאחר מכן הלכנו להסתובב קצת בשדרה החמישית ונכנסנו לאפל סטור ואיך אפשר בלי חנות המשחקים שוורץ?!?!?!?!?
הלכנו לאכול צהריים ב- sub way ולאחר מכן למטרו.
הגענו למלון בשתיים ארבעים וישר הכניסו אותנו לחדר, כרגע כולם בחדר שפוכים מעייפות ומחכים שתהיה שעה סבירה ללכת לישוון....
אז.....לילה טוב ( :

צדק חברתי

ובכן, אנחנו לא פראיירים אז בסוף החודש אנחנו טסים לניו יורק שם נבלה כמה ימים ואחר כך נעשה סיבוב קצר בקראוון, הקרוי גם "אוטובית". הפעם זה לא שלושה חודשים בחוף המערבי אלא רק שלושה שבועות (כולל ניו-יורק) בחוף המזרחי.
כמיטב המסורת, נשתדל לעדכן בזמן אמת, בשירה, סיפור ותמונות כמובן.
בינתיים קבלו קישור למפה עם כמה נקודות עיקריות בדרך - מפה