אחרי ליל שתיה (כוסית יין) קמנו בבקר לא יותר מדי רעננות אך מלאות עזוז ומרץ. אכלנו ארוחת בקר על המרפסת הקפואה הפונה לגינה. אפילו חתכתי פירות לסלט פירות ויוגורט (עברנו אתמול בסופר וקנינו פירות).
נסענו לתערוכה ואחרי קטע קטן עם קורא הברקוד (שוב) הצלחנו להיכנס. זה לא יאומן כמה המקום גדול!
בהמשך לאתמול, אני סגורה על זה שאין רהיט יותר מעניין מכסא.
ביקרתי ב Italian chairs district שבו הוצגו כסאות מכסאות שונים, בעיקר מפולימרים צבעוניים ושקופים. הכי הולך: שילוב של אטום ושקוף. הפולימר מאפשר לעצב כסאות (ושולחנות , ובכלל) בצורות אמורפיות נפלאות.
אחרי שאספתי קטלוגים (קטלוג תמורת כרטיס ביקור יומרני שטרחתי להדפיס לפני התערוכה כולל ציון מקצועי: מעצבת פנים ומעצבת מטבחים) מצאתי את ה-פתרון לכסאות הבר שאני מתכננת כפרוייקט סיום של הסמסטר הנוכחי.
הייתי מ-א-ו-ש-ר-ת!
זוהי חברה מברצלונה שמעצבת מפולימרים צבעוניים ונחשו מה? הכסאות הללו מעוצבים רק בארבעה צבעים: שחור, לבן, צהוב וכתום.
ונחשו מה עוד? אלה בדיוק הצבעים של הבר שלי.
הנציג היה חביב ביותר והציע לשלוח לי תמונות באיכות גבוה יותר כדי שאוכל להציג ללקוח שלי כחלק מן המצגת הכללית.
המשכתי לתערוכה של מעצבים צעירים שם התלהבתי ביותר מכסאות נמוכים ומחוררים. הלכתי למעצב לאמר לו איזה יופי ואז הסתבר שהוא ישראלי. החלפנו חויות ולפי המלצתו הצטרפתי לסיגלית ופקדנו את אולם הקונספט (אחד מהם).
הרהיטים מרהיבים, הפתרונות יצירתיים ובעיקר התפעלתי מעיצוב הביתנים עצמם. נראה שתקציב לא היוה בעיה אצל חלק מהם אולם דווקא אלה שלא צרחו "יש לי כסף" שבו את ליבי בפתרונות יצירתיים.תוכלו לראות בעצמכם כשאעלה את התמונות - כנראה מחר.
תערוכת המעצבים הצעירים היתה מעניינת ביותר - רעיונות חדשניים. חלקם שונים מאוד ממה שראיתי עד היום ובהחלט עוד נשמע עליהם.
חזרנו למלון להוריד מהגב את משקל הקטלוגים, לא הספקנו לשוק השבת שכבר נסגר אז קנינו גבינות במעדניה ליד המלון. מזג האויר פה כל כך קר שפשוט השארנו אותן על אדן החלון לשאר הערב והלילה.
לאור ענן האפר שמתפשט על אירופה לא היה ברור לנו אם תהיה מחר טיסה או לא וחוסר הודאות הזה העיב על מצב הרוח.
יצאנו לאכול ארוחת ערב בקומה השביעית של חנות הכלבו הגדולה והמעוצבת la Rinascente המשקיפה על צריחי הדואומו. ליד המעלית פגשנו את אלי (מנהל בית הספר לעיצוב בו אני לומדת) שסיפר לנו בשמחה שמחר בבקר לא תהיה טיסה. מתי כן? אולי מחר בלילה, אולי רק מחרותיים - והכל אחרי שיחה עם סוכנת הנסיעות שלו. סט שיחות טלפון עם דני ששוחח עם סוכנת הנסיעות שלנו העלה מידע זהה.
נו טוב, ישבנו לנו במקום מדהים, נוף משגע, עיצוב נהדר (גם כאן קיבלתי רעיונות לפרוייקט הסיום). הזמנו אוכל טעים ומעוצב (גם כאן תמונות בהמשך) וניסינו להנות מהעובדה שנשארנו במילנו.
נראה שכל העולם שהגיע לתערוכה גם נתקע כאן ולכן הכל מלא אנשים. במקרה קיבלנו שולחן לשעה ורבע למרות שלא הזמנו מראש.
סיגלית בבאסה איומה, בטח יעבור מחר. אני מנסה לראות את הצד החיובי למרות שאני מתגעגעת הביתה ובעיקר לבי נכמר על הגר שבכתה לי מאוד אתמול בטלפון כמה היא אוהבת אותי ומתגעגעת, והבטחתי לה שביום ראשון אני חוזרת.
נו טוב, זה פשוט גדול מיכולותיי, עד כמה שקשה להאמין שגם לאמא יש מגבלות.
צילמתי הרבה בתערוכת העיצוב, נשארתי עם הרבה קטלוגים גם אחרי מיון שלהם - בעיקר כדי להראות למוניקה ולחברות האחרות מהכיתה.
ומוניקה במיוחד בשבילך: בחנות הכלבו, במרתף העיצוב, מוכרים כסא לילד מקרטון גלי להרכבה עצמית ב 59 יורו!
מקוות שנצליחלהגיע ליום העצמאות. יהיה ממש קשה להישאר כאן כאשר כולם חוגגים אצלי בבית (יש לנו מעל 30 אורחים למסיבה המסורתית בגינה).
עוד מילה על איטליה - לא יאומן ההבדל הזה בין ההקפדה על עיצוב (כל פרט ופרט) וחיפוף מטורף בכל היתר. הברקודים, מכונות השתיה תחנות המטרו שלא מחזירות עודף או נתקעות או סתם עקומות, מערכת הודעות אלקטרונית על גבי מסכים שעובדת ולא עובדת לסירוגין ועוד ועוד. סוג של "חצי אירופה". לא סתם אנחנו מרגישות כאן בבית.
נסענו לתערוכה ואחרי קטע קטן עם קורא הברקוד (שוב) הצלחנו להיכנס. זה לא יאומן כמה המקום גדול!
בהמשך לאתמול, אני סגורה על זה שאין רהיט יותר מעניין מכסא.
ביקרתי ב Italian chairs district שבו הוצגו כסאות מכסאות שונים, בעיקר מפולימרים צבעוניים ושקופים. הכי הולך: שילוב של אטום ושקוף. הפולימר מאפשר לעצב כסאות (ושולחנות , ובכלל) בצורות אמורפיות נפלאות.
אחרי שאספתי קטלוגים (קטלוג תמורת כרטיס ביקור יומרני שטרחתי להדפיס לפני התערוכה כולל ציון מקצועי: מעצבת פנים ומעצבת מטבחים) מצאתי את ה-פתרון לכסאות הבר שאני מתכננת כפרוייקט סיום של הסמסטר הנוכחי.
הייתי מ-א-ו-ש-ר-ת!
זוהי חברה מברצלונה שמעצבת מפולימרים צבעוניים ונחשו מה? הכסאות הללו מעוצבים רק בארבעה צבעים: שחור, לבן, צהוב וכתום.
ונחשו מה עוד? אלה בדיוק הצבעים של הבר שלי.
הנציג היה חביב ביותר והציע לשלוח לי תמונות באיכות גבוה יותר כדי שאוכל להציג ללקוח שלי כחלק מן המצגת הכללית.
המשכתי לתערוכה של מעצבים צעירים שם התלהבתי ביותר מכסאות נמוכים ומחוררים. הלכתי למעצב לאמר לו איזה יופי ואז הסתבר שהוא ישראלי. החלפנו חויות ולפי המלצתו הצטרפתי לסיגלית ופקדנו את אולם הקונספט (אחד מהם).
הרהיטים מרהיבים, הפתרונות יצירתיים ובעיקר התפעלתי מעיצוב הביתנים עצמם. נראה שתקציב לא היוה בעיה אצל חלק מהם אולם דווקא אלה שלא צרחו "יש לי כסף" שבו את ליבי בפתרונות יצירתיים.תוכלו לראות בעצמכם כשאעלה את התמונות - כנראה מחר.
תערוכת המעצבים הצעירים היתה מעניינת ביותר - רעיונות חדשניים. חלקם שונים מאוד ממה שראיתי עד היום ובהחלט עוד נשמע עליהם.
חזרנו למלון להוריד מהגב את משקל הקטלוגים, לא הספקנו לשוק השבת שכבר נסגר אז קנינו גבינות במעדניה ליד המלון. מזג האויר פה כל כך קר שפשוט השארנו אותן על אדן החלון לשאר הערב והלילה.
לאור ענן האפר שמתפשט על אירופה לא היה ברור לנו אם תהיה מחר טיסה או לא וחוסר הודאות הזה העיב על מצב הרוח.
יצאנו לאכול ארוחת ערב בקומה השביעית של חנות הכלבו הגדולה והמעוצבת la Rinascente המשקיפה על צריחי הדואומו. ליד המעלית פגשנו את אלי (מנהל בית הספר לעיצוב בו אני לומדת) שסיפר לנו בשמחה שמחר בבקר לא תהיה טיסה. מתי כן? אולי מחר בלילה, אולי רק מחרותיים - והכל אחרי שיחה עם סוכנת הנסיעות שלו. סט שיחות טלפון עם דני ששוחח עם סוכנת הנסיעות שלנו העלה מידע זהה.
נו טוב, ישבנו לנו במקום מדהים, נוף משגע, עיצוב נהדר (גם כאן קיבלתי רעיונות לפרוייקט הסיום). הזמנו אוכל טעים ומעוצב (גם כאן תמונות בהמשך) וניסינו להנות מהעובדה שנשארנו במילנו.
נראה שכל העולם שהגיע לתערוכה גם נתקע כאן ולכן הכל מלא אנשים. במקרה קיבלנו שולחן לשעה ורבע למרות שלא הזמנו מראש.
סיגלית בבאסה איומה, בטח יעבור מחר. אני מנסה לראות את הצד החיובי למרות שאני מתגעגעת הביתה ובעיקר לבי נכמר על הגר שבכתה לי מאוד אתמול בטלפון כמה היא אוהבת אותי ומתגעגעת, והבטחתי לה שביום ראשון אני חוזרת.
נו טוב, זה פשוט גדול מיכולותיי, עד כמה שקשה להאמין שגם לאמא יש מגבלות.
צילמתי הרבה בתערוכת העיצוב, נשארתי עם הרבה קטלוגים גם אחרי מיון שלהם - בעיקר כדי להראות למוניקה ולחברות האחרות מהכיתה.
ומוניקה במיוחד בשבילך: בחנות הכלבו, במרתף העיצוב, מוכרים כסא לילד מקרטון גלי להרכבה עצמית ב 59 יורו!
מקוות שנצליחלהגיע ליום העצמאות. יהיה ממש קשה להישאר כאן כאשר כולם חוגגים אצלי בבית (יש לנו מעל 30 אורחים למסיבה המסורתית בגינה).
עוד מילה על איטליה - לא יאומן ההבדל הזה בין ההקפדה על עיצוב (כל פרט ופרט) וחיפוף מטורף בכל היתר. הברקודים, מכונות השתיה תחנות המטרו שלא מחזירות עודף או נתקעות או סתם עקומות, מערכת הודעות אלקטרונית על גבי מסכים שעובדת ולא עובדת לסירוגין ועוד ועוד. סוג של "חצי אירופה". לא סתם אנחנו מרגישות כאן בבית.
2 תגובות:
איזה מזל שביטלנו את יום העצמאות ;-)
מצד שני אולי זה בגללכם...:-)
וחוצמזה לא בוטל יום העצמאות
הוסף רשומת תגובה