קמנו, ציחצחנו שיניים וכו'. ישבנו לאכול ארוחת בקר בגינה הנעימה של המלון בה עץ פורח ומאחוריה בית כתום ויפה.
נסענו לתערוכה במטרו שנמצא ליד המלון שלנו. הרכבת היתה מלאה עד אפס מקום כי כולם נסעו לתערוכה. כולם. כולם. כווווווווווווווווווווווווווווולללללםםםם. הצפיפות גרמה לנו להתידד עם איטלקיה מבוגרת (שדווקא נסעה לעבודה) שתרגמה לנו את כל ההודעות מאיטלקית ועם זוג הולנדי שמייצר רהיטים ונסע אף הוא לתערוכה.
הגענו לתערוכה - אלפי אנשים בתורים בלתי נגמרים.בביטחון רב צעדנו לתור (היותר קצר) של pre-registered כי נרשמנו באינטרנט וגם שילמנו וגם יש לנו קבלה עם ברקוד.
כשהגיע תורינו אמרה לנו הפקידה הנחמדה שהיא לא מדברת אנגלית. המנהלת נקראה לעזרה והסבירה לנו שיש בעיה ושנלך למקום אחר. הלכנו לשם וניסינו להדפיס את הכרטיס ממכונת הברקוד. באנגלית שבורה הסביר לנו האחראי שהמחשב מקולקל ואי אפשר להדפיס את הכרטיס. לשאלה אז איך ניכנס הוא ענה במשיכת כתפיים.
היו שם הרבה אנשים כמונו שעמדו בחוסר אונים, אבל אני החלטתי שלא הדעתי עד מילנו כדי לא להיכנס לתערכוה בלל מחשב מקולקל. עברתי ממרכז ירות אחד לשני עד שהגעתי לאחד שמישהי בו דברה אנגלית והסבירה בקול משועמם שכל המחשבים התקלקלו ושצריך לחכות לטכנאי. להצעה שלי שתכניס אותנו עם הקבלות היא לא הגיבה ואז ביקשתי לדבר עם המנהל. התשובה שלה: אני לא יודעת איפה הוא אבל הוא לא כאן. נו טוב, לא סתם קוראים לשביתה איטלקית שביתה איטלקית, נכון?
בסוף תפסתי מישהי עם קצת יותר מוטיבציה שהסכימה להכניס אותי עם הקבלה בלבד. היא חיכתה לי ליד השער והורתה לשומר להכניס אותי. מישהי הונגריה עם אותה בעיה נכנסה גם היא. סיגלית כבר הרבה קודם איבדה סבלנות וחזרה חזרה העירה להסתובב בלי טובות.
המסקנה:
1. איטליה זה לא אמריקה.
2. לא לקחת שבויים. או לא לקבל לא כתשובה. או להתעקש. או לגלות תושיה. או משהו...
התערוכה ענקית. כמה שאתם חושבים גדול - אז זה עוד יותר גדול.
התחלתי בחלק של המטבחים שם ראיתי הרבה דברים מעניינים.בעיקר ניואנסים למקצועיים: השנה הולך סגול מחציל ועד סגול לילך. יש ניתוקים במשטחים. יש אורות במגירות. וגם בין המשטח לארון. הרבה שקיפות וארונות צפים. המון קוים עגולים משתלבים במטבחים ישרים. וקולטי אדים לאי מכל הצורות והמינים.
אחרי שישיבתי על השטיח לאכול את הסלט שקניתי במזנון (ליד נציגים מכל אומות העולם - אין מקומות ישיבה מסודרים) המשכתי לתערוכת האמבטיות. שם צילמתי צילמתי וצילמתי.
החלטתי לצלם רק דברים ממש מיוחדים - שהם מציגים קונספט חדש או משהו ממש ייחודי. לא עוד כיור יפה.
בהמשך אעלה תמונות.
משם המשכתי לחלק קטן מהחלק המודרני בתערוכת הרהיטים. הגעתי למסקנה שחוץ ממטבחים ואמבטיות כסאות זה הדבר הכי מרגש שיש ברהיטים.
מצאתי כמה רעיונות לריהוט הבר שאני מתכננת (פרוייקט סיום סמסמטר ב').
צילמתי הרבה תצוגות לא בגלל הרהיטים אלא בעיקר בגלל היצירתיות של התצוגה ושל הביתנים. הרבה רעיונו ת שיכולים לשמש בעיצוב הבית.
שלחתי לדני את סמס ממצה: "התערוכה מדהימה. יש מצב לשברי הליכה".
דני ענה "יופי" ואני מקוה שהוא התכוון לחלק הראשון.
נגררתי במטרו העמוס לעייפה למלון, עם תיק ושקית כבדים מברושורות וקטלוגים. השארתי הכל במלון והצטרפתי לסיגלית באזור הדואומו. הסתובבנו עוד, השלמנו קניות ב"מדינה מילנו" (איפור) והלכנו ל"דיאנה" שם תיכננו להנות מ "אפריטיבו". זהו מנהג איטלקי (הקרוי באנגלית happy hour). תמורת משקה אתה מקבל כל מיני כריכים וחטיפים או במקומות מסוימים פשוט ניגש לבר ואוכל כפי יכולתך ממה שיש שם. החל מבוטנים ודוריטוס ועד פסטה חמה, כריכונים, אורז, גבינות, נקניקים ועוד.
בדיאנה היה סגור לרגל ארוע של "פלייבוי" וכיון שלא היינו לבושות כיאות לנערות פלייבוי המשכנו הלאה למקום שנקרא
lelephant. שתינו, אכלנו וקרטענו למלון.
שברי הליכה אין, כווץ שרירים מסויים יש ויש.
עוד מסקנות:
"מדינה מילנו" זה אחלה מותג ואחלה מוצרים לאיפור. רק בישראל זה ממוצב גבוה. פה, המחירים ברצפה.
מי שמע על צללית ב 7 יורו? - לא שלי גפני שמייבאת את המותג לישראל.
מחר - שוב לתערוכה.
נסענו לתערוכה במטרו שנמצא ליד המלון שלנו. הרכבת היתה מלאה עד אפס מקום כי כולם נסעו לתערוכה. כולם. כולם. כווווווווווווווווווווווווווווולללללםםםם. הצפיפות גרמה לנו להתידד עם איטלקיה מבוגרת (שדווקא נסעה לעבודה) שתרגמה לנו את כל ההודעות מאיטלקית ועם זוג הולנדי שמייצר רהיטים ונסע אף הוא לתערוכה.
הגענו לתערוכה - אלפי אנשים בתורים בלתי נגמרים.בביטחון רב צעדנו לתור (היותר קצר) של pre-registered כי נרשמנו באינטרנט וגם שילמנו וגם יש לנו קבלה עם ברקוד.
כשהגיע תורינו אמרה לנו הפקידה הנחמדה שהיא לא מדברת אנגלית. המנהלת נקראה לעזרה והסבירה לנו שיש בעיה ושנלך למקום אחר. הלכנו לשם וניסינו להדפיס את הכרטיס ממכונת הברקוד. באנגלית שבורה הסביר לנו האחראי שהמחשב מקולקל ואי אפשר להדפיס את הכרטיס. לשאלה אז איך ניכנס הוא ענה במשיכת כתפיים.
היו שם הרבה אנשים כמונו שעמדו בחוסר אונים, אבל אני החלטתי שלא הדעתי עד מילנו כדי לא להיכנס לתערכוה בלל מחשב מקולקל. עברתי ממרכז ירות אחד לשני עד שהגעתי לאחד שמישהי בו דברה אנגלית והסבירה בקול משועמם שכל המחשבים התקלקלו ושצריך לחכות לטכנאי. להצעה שלי שתכניס אותנו עם הקבלות היא לא הגיבה ואז ביקשתי לדבר עם המנהל. התשובה שלה: אני לא יודעת איפה הוא אבל הוא לא כאן. נו טוב, לא סתם קוראים לשביתה איטלקית שביתה איטלקית, נכון?
בסוף תפסתי מישהי עם קצת יותר מוטיבציה שהסכימה להכניס אותי עם הקבלה בלבד. היא חיכתה לי ליד השער והורתה לשומר להכניס אותי. מישהי הונגריה עם אותה בעיה נכנסה גם היא. סיגלית כבר הרבה קודם איבדה סבלנות וחזרה חזרה העירה להסתובב בלי טובות.
המסקנה:
1. איטליה זה לא אמריקה.
2. לא לקחת שבויים. או לא לקבל לא כתשובה. או להתעקש. או לגלות תושיה. או משהו...
התערוכה ענקית. כמה שאתם חושבים גדול - אז זה עוד יותר גדול.
התחלתי בחלק של המטבחים שם ראיתי הרבה דברים מעניינים.בעיקר ניואנסים למקצועיים: השנה הולך סגול מחציל ועד סגול לילך. יש ניתוקים במשטחים. יש אורות במגירות. וגם בין המשטח לארון. הרבה שקיפות וארונות צפים. המון קוים עגולים משתלבים במטבחים ישרים. וקולטי אדים לאי מכל הצורות והמינים.
אחרי שישיבתי על השטיח לאכול את הסלט שקניתי במזנון (ליד נציגים מכל אומות העולם - אין מקומות ישיבה מסודרים) המשכתי לתערוכת האמבטיות. שם צילמתי צילמתי וצילמתי.
החלטתי לצלם רק דברים ממש מיוחדים - שהם מציגים קונספט חדש או משהו ממש ייחודי. לא עוד כיור יפה.
בהמשך אעלה תמונות.
משם המשכתי לחלק קטן מהחלק המודרני בתערוכת הרהיטים. הגעתי למסקנה שחוץ ממטבחים ואמבטיות כסאות זה הדבר הכי מרגש שיש ברהיטים.
מצאתי כמה רעיונות לריהוט הבר שאני מתכננת (פרוייקט סיום סמסמטר ב').
צילמתי הרבה תצוגות לא בגלל הרהיטים אלא בעיקר בגלל היצירתיות של התצוגה ושל הביתנים. הרבה רעיונו ת שיכולים לשמש בעיצוב הבית.
שלחתי לדני את סמס ממצה: "התערוכה מדהימה. יש מצב לשברי הליכה".
דני ענה "יופי" ואני מקוה שהוא התכוון לחלק הראשון.
נגררתי במטרו העמוס לעייפה למלון, עם תיק ושקית כבדים מברושורות וקטלוגים. השארתי הכל במלון והצטרפתי לסיגלית באזור הדואומו. הסתובבנו עוד, השלמנו קניות ב"מדינה מילנו" (איפור) והלכנו ל"דיאנה" שם תיכננו להנות מ "אפריטיבו". זהו מנהג איטלקי (הקרוי באנגלית happy hour). תמורת משקה אתה מקבל כל מיני כריכים וחטיפים או במקומות מסוימים פשוט ניגש לבר ואוכל כפי יכולתך ממה שיש שם. החל מבוטנים ודוריטוס ועד פסטה חמה, כריכונים, אורז, גבינות, נקניקים ועוד.
בדיאנה היה סגור לרגל ארוע של "פלייבוי" וכיון שלא היינו לבושות כיאות לנערות פלייבוי המשכנו הלאה למקום שנקרא
lelephant. שתינו, אכלנו וקרטענו למלון.
שברי הליכה אין, כווץ שרירים מסויים יש ויש.
עוד מסקנות:
"מדינה מילנו" זה אחלה מותג ואחלה מוצרים לאיפור. רק בישראל זה ממוצב גבוה. פה, המחירים ברצפה.
מי שמע על צללית ב 7 יורו? - לא שלי גפני שמייבאת את המותג לישראל.
מחר - שוב לתערוכה.
תגובה 1:
יקירתי, לא ידעתי שאתן נוסעות ביחד - איזה כיף! נשמע מדהים. אני מחכה לראות את התמונות.
הוסף רשומת תגובה