יום ראשון
נחנו.
יום שני
כאמור, מטרת כל הנסיעה היא המשחק במנצ׳סטר אז ביום שני שמנו פעמנו אל תחנת הרכבת, היו לנו כרטיסים לרכבת של 9:20 והגענו בזמן. לפני הזמן. לא היה קל, בבוקר הצלחתי לעקם את הרגל באופן יסודי אז צלעתי לי כל הדרך וסבלתי מכאבים. בשקט. יובל גילה הרבה אמפתיה ועזר כל הזמן.
בסביבות 11 וחצי הגענו ליעד ולקחנו מונית למלון. הראיתי לנהג את הכתובת והוא שאל אם אני יודע שזה לא במנצ׳סטר ?! אחרי שהלב ירד לתחתונים הבנתי שזה בפרוור שרשמית אינו מנצ׳סטר אבל לצורך העניין זה כן. הגענו למלון אחרי כעשרים דקות ועשרים ושבעה ליש״ט (שהם כנראה הסיבה שהנהג ציין שזה לא במנצ׳סטר). במלון קיבלו את פנינו יפה אבל החדר לא היה מוכן, המקום הוא אכן פרוור ללא כלום מסביב חוץ מהפאב אילו הלכנו (צלעתי) לאכול צהריים. הדרך לפאב היתה תלולה (בשני הכיוונים), מה שלא הקל על רגלי הדואבת אבל לא היתה ברירה, או כמו שיובל אמר: גם אם נפתח את הראש עכשיו למשחק אנחנו הולכים.
כשחזרנו למלון המתנו שהחדר יהיה מוכן וקצת לפני שתיים הוא אכן היה מוכן. שכחתי לציין שכשהגענו קיבלנו את הכרטיסים למשחק והסבירו לנו שיהיה מיניבוס שיקח אותנו לאצטדיון בשש (המשחק מתחיל בשמונה אבל צריך לספוג אוירה לפני ויש גם חנות שצריך לבקר). הזמן עד שש עבר מאוד לאט ועל מנת להעבירו התחלנו להתכונן כבר בארבע וחצי מה שלא תרם הרבה לעניין. אבל כמו שאומרים : עוד לא נולד ה..וכו׳
בעשרה לשש חיכינו בלובי וכשהגיע המיניבוס היינו עליו עם עוד עשרה אורחים והופ יצאנו לדרך. הנסיעה הקצרה עברה בנעימים, הנהג התבדח במבטא בריטי, את הרוב לא הבנו אבל זה בכל זאת היה מצחיק. אחרי הכל, הומור בריטי משובח. הנהג אמר שיחכה לנו בעשר בשביל לחזור, לא שעה ריאלית כל כך למשחק שמתחיל בשמונה אבל סוכם שהוא יחכה.
איזור האצטדיון כבר שוקק חיים, באסטות שמוכרות צעיפים,כובעים, דגלים וכל מה שצריך. ברור שקנינו צעיף. ההתרגשות היתה רבה כשנגלה האצטדיון לעיננו ואני מודה שרמת האדרנלין בדם אכן מטפסת, יש בזה משהו מאד משלהב. אנחנו בשער E32 בלוק E331 שורה 22 כיסאות 157 ו158. לפני שנכנסו ביקרנו ב״חנות המפעל״ וגם שם תרמנו את חלקנו לתעשייה המשומנת כל כך טוב הזו. המשכנו למקומנו המוזכר לעיל, בכניסה בודקים את התיקים כמובן ומסתבר שמותר להכניס שתייה אבל בלי הפקק על הבקבוק. המקום שלנו ביציע ודורש טיפוס על לא מעט מדרגות ולהזכירכם אני עדיין צולע אז נאלצתי לצלוע במדרגות. המושבים עצמם צפופים יותר ממושבים במטוס אבל עם כל ההתרגשות מסביב זה לא כל כך מפריע. האצטדיון מתמלא אט אט, מדי פעם צריך לקום כדי לתת לאנשים לעבור אבל הכל מסודר ומאורגן. אנחנו נמצאים די גבוה באלכסון מאחורי השער אבל הראות מצוינת. השחקנים עולים לחימום והקהל מתחיל לשיר ולמחוא כפיים מדי פעם. רעש השירה הוא בדיוק כמו שרואים בטלויזיה, עוד סיבה לתחושת ההתרגשות והאדרנלין. כמה דקות לפני תחילת המשחק הופעלו כמה ממטרות על המגרש, כאילו כדי לשמן אותו, לא ברור. שמונה אפס אפס והמשחק מתחיל, עוד לא שמונה ודקה וכבר גול שלנו! הקהל כמובן באקסטזה על הרגליים ועוד היד נטויה. בקיצור, עד הדקה השלושים בערך כבר 3 - 0 לטובתנו והשמחה רבה עד מאוד. קשה לתאר את האווירה אבל היא באמת מיוחדת. הקהל שר, מוחא כפיים וגם עושה תנועות מגונות לעבר היציע של הלוזרים. כשיש התרחשות מעניינת על המגרש כולם נעמדים וזה קצת כמו לשחק ״קום-שב״.
המחצית הראשונה עברה נורא מהר וגם השנייה. הניצחון היה מתוק ואף הבטיח את זכייתה של מנצ׳סטר באליפות מה שתרם עוד יותר לאווירת החג. כמובן שהקפדנו לצלם ולהצטלם וגם בדרך חזרה למיניבוס השלמנו תמונות. נהג המיניבוס אכן חיכה כמובטח והנסיעה חזרה היתה אף היא נעימה.
זהו, מחר יש לנו רכבת שיוצאת ב-5 בבוקר ללונדון, כבר הזמנו מונית מראש אז למרות כל ההתרגשות נרדמנו די מהר.
למחרת הגיע, המונית הגיעה ולקחה אותנו לתחנה, המחיר הפעם היה רק 17 ליש"ט אז יש מצב שהנהג שהביא אותנו עשה עלינו סיבוב יפה (27 להזכירכם).
הגענו לרכבת, נסענו ללונדון, משם לשדה התעופה והביתה.
תמונות בקרוב.
נחנו.
יום שני
כאמור, מטרת כל הנסיעה היא המשחק במנצ׳סטר אז ביום שני שמנו פעמנו אל תחנת הרכבת, היו לנו כרטיסים לרכבת של 9:20 והגענו בזמן. לפני הזמן. לא היה קל, בבוקר הצלחתי לעקם את הרגל באופן יסודי אז צלעתי לי כל הדרך וסבלתי מכאבים. בשקט. יובל גילה הרבה אמפתיה ועזר כל הזמן.
בסביבות 11 וחצי הגענו ליעד ולקחנו מונית למלון. הראיתי לנהג את הכתובת והוא שאל אם אני יודע שזה לא במנצ׳סטר ?! אחרי שהלב ירד לתחתונים הבנתי שזה בפרוור שרשמית אינו מנצ׳סטר אבל לצורך העניין זה כן. הגענו למלון אחרי כעשרים דקות ועשרים ושבעה ליש״ט (שהם כנראה הסיבה שהנהג ציין שזה לא במנצ׳סטר). במלון קיבלו את פנינו יפה אבל החדר לא היה מוכן, המקום הוא אכן פרוור ללא כלום מסביב חוץ מהפאב אילו הלכנו (צלעתי) לאכול צהריים. הדרך לפאב היתה תלולה (בשני הכיוונים), מה שלא הקל על רגלי הדואבת אבל לא היתה ברירה, או כמו שיובל אמר: גם אם נפתח את הראש עכשיו למשחק אנחנו הולכים.
כשחזרנו למלון המתנו שהחדר יהיה מוכן וקצת לפני שתיים הוא אכן היה מוכן. שכחתי לציין שכשהגענו קיבלנו את הכרטיסים למשחק והסבירו לנו שיהיה מיניבוס שיקח אותנו לאצטדיון בשש (המשחק מתחיל בשמונה אבל צריך לספוג אוירה לפני ויש גם חנות שצריך לבקר). הזמן עד שש עבר מאוד לאט ועל מנת להעבירו התחלנו להתכונן כבר בארבע וחצי מה שלא תרם הרבה לעניין. אבל כמו שאומרים : עוד לא נולד ה..וכו׳
בעשרה לשש חיכינו בלובי וכשהגיע המיניבוס היינו עליו עם עוד עשרה אורחים והופ יצאנו לדרך. הנסיעה הקצרה עברה בנעימים, הנהג התבדח במבטא בריטי, את הרוב לא הבנו אבל זה בכל זאת היה מצחיק. אחרי הכל, הומור בריטי משובח. הנהג אמר שיחכה לנו בעשר בשביל לחזור, לא שעה ריאלית כל כך למשחק שמתחיל בשמונה אבל סוכם שהוא יחכה.
איזור האצטדיון כבר שוקק חיים, באסטות שמוכרות צעיפים,כובעים, דגלים וכל מה שצריך. ברור שקנינו צעיף. ההתרגשות היתה רבה כשנגלה האצטדיון לעיננו ואני מודה שרמת האדרנלין בדם אכן מטפסת, יש בזה משהו מאד משלהב. אנחנו בשער E32 בלוק E331 שורה 22 כיסאות 157 ו158. לפני שנכנסו ביקרנו ב״חנות המפעל״ וגם שם תרמנו את חלקנו לתעשייה המשומנת כל כך טוב הזו. המשכנו למקומנו המוזכר לעיל, בכניסה בודקים את התיקים כמובן ומסתבר שמותר להכניס שתייה אבל בלי הפקק על הבקבוק. המקום שלנו ביציע ודורש טיפוס על לא מעט מדרגות ולהזכירכם אני עדיין צולע אז נאלצתי לצלוע במדרגות. המושבים עצמם צפופים יותר ממושבים במטוס אבל עם כל ההתרגשות מסביב זה לא כל כך מפריע. האצטדיון מתמלא אט אט, מדי פעם צריך לקום כדי לתת לאנשים לעבור אבל הכל מסודר ומאורגן. אנחנו נמצאים די גבוה באלכסון מאחורי השער אבל הראות מצוינת. השחקנים עולים לחימום והקהל מתחיל לשיר ולמחוא כפיים מדי פעם. רעש השירה הוא בדיוק כמו שרואים בטלויזיה, עוד סיבה לתחושת ההתרגשות והאדרנלין. כמה דקות לפני תחילת המשחק הופעלו כמה ממטרות על המגרש, כאילו כדי לשמן אותו, לא ברור. שמונה אפס אפס והמשחק מתחיל, עוד לא שמונה ודקה וכבר גול שלנו! הקהל כמובן באקסטזה על הרגליים ועוד היד נטויה. בקיצור, עד הדקה השלושים בערך כבר 3 - 0 לטובתנו והשמחה רבה עד מאוד. קשה לתאר את האווירה אבל היא באמת מיוחדת. הקהל שר, מוחא כפיים וגם עושה תנועות מגונות לעבר היציע של הלוזרים. כשיש התרחשות מעניינת על המגרש כולם נעמדים וזה קצת כמו לשחק ״קום-שב״.
המחצית הראשונה עברה נורא מהר וגם השנייה. הניצחון היה מתוק ואף הבטיח את זכייתה של מנצ׳סטר באליפות מה שתרם עוד יותר לאווירת החג. כמובן שהקפדנו לצלם ולהצטלם וגם בדרך חזרה למיניבוס השלמנו תמונות. נהג המיניבוס אכן חיכה כמובטח והנסיעה חזרה היתה אף היא נעימה.
זהו, מחר יש לנו רכבת שיוצאת ב-5 בבוקר ללונדון, כבר הזמנו מונית מראש אז למרות כל ההתרגשות נרדמנו די מהר.
למחרת הגיע, המונית הגיעה ולקחה אותנו לתחנה, המחיר הפעם היה רק 17 ליש"ט אז יש מצב שהנהג שהביא אותנו עשה עלינו סיבוב יפה (27 להזכירכם).
הגענו לרכבת, נסענו ללונדון, משם לשדה התעופה והביתה.
תמונות בקרוב.
תגובה 1:
הכל טוב ויפה, אבל רק דקה לאחר שהתחיל המשחק הבנתי שהגעתם ל"מנצ'סטר" הלא הנכון.
הוסף רשומת תגובה